דיאטה אונליין - רחלי

בתחילת הדרך: משקל: 97.9, היקף מותניים עליון:113, היקף מותניים תחתון: 127
אחרי 6 חודשים: משקל: 84.5, היקף מותניים עליון: 95, היקף מותניים תחתון: 110
סה"כ ירידה: 13.4ק"ג

הייתי צריכה לראות את המספר 100 על סקלת המשקל הביתי, כדי לעבור זעזוע , להבין שאני כנראה לא "בשליטה" כפי שדימיתי ואני לא יכולה לעצור את אכילת היתר שלי על פי רצוני. האוכל שימש לי חבר מרגיע ומנחם בשעת לחץ ואלוהים עדי חיי לחוצים נורא. הייתה בי תערובת רגשות; מחד, כביולוגית אני מכירה את כל הסיכונים הכרוכים בהשמנת יתר וכבר עכשיו סבלתי מחלקם, כך שלא חשבתי: "לי זה לא יקרה", אך מנגד חשתי שהאוכל "מגן" עליי בתקופה הקשה והלחוצה שאני עוברת. מספיק קשה לי בחזית הדוקטורט למה אני צריכה לפתוח עוד חזית התמודדות בחיי? מה יהיה אם אכשל? האם שוב אחזור למשקל ואוסיף לו עוד קצת? הרי אני מכירה את "אפקט האקורדיון " של הדיאטות (יורדים 10 ק"ג ומעלים אחרי חצי שנה 14 ק"ג נוספים), הייתי בזה.

מרגע שהחלטתי ללכת לטיפול המשלב גוף עם נפש, הדרך אל המרפאה של ד"ר לוי הייתה קצרה, אך לא קלה. ד"ר שלומי לוי עימת אותי עם דעות בהן החזקתי במשך שנים והוכיח לי שבטעות יסודן. למשל; על טענתי שבשעת לחץ אני חשה רעב, אמר לי: " האם לדעתך אנשים רזים לא לחוצים? ברור שגם הם נתונים ללחץ רק שהם לא יצרו את ההתניה המקשרת את מצב הלחץ לרעב. כן, חזרתי להקשיב לתחושת השובע שכמעט נשכחה מליבי, אני לא מוכרחה "לגמור הכל מהצלחת" , "לא חייבת לאכול את כל טבלת השוקולד ואפשר להסתפק בשורה (רק למצותה ממש לאט)." מזון דייאטתי לא צריך להיות תפל! אפשר וצריך לתבל אותו על פי הטעם וממש ליהנות ממנו. אני גם לא ברוגז יותר עם סלטים, לא שהפכתי לחובבת נלהבת, אבל כשאני מרגישה שצריך "לסגור" איזו פינה של רעב, אין כמו סלט וכשמוספים לו טונה או ביצה קשה ממש נעים לי שהרעב נגמר במחצית המנה.

שלכם רחלי צרפתי

למידע נוסף לחצו דיאטה