אושרה תוכנית פיצוי לתורמים חיים

משרד הבריאות החל בימים אלה ביישומה של תוכנית לפיצוי תורמים חיים, אשר אושרה במסגרת חוק "השתלות אברים" 2008. התוכנית קובעת כי תורמי אברים יקבלו, על פי מודל המבוסס על החזר הוצאות, שיפוי שמטרתו להשיב את מצב התורם לקדמותו.

החוק קובע כי זכותו של התורם לקבל החזר הוצאות כמו: החזר בגין אובדן השתכרות בסכום השווה לתגמול המשולם על ידי המוסד לביטוח לאומי לאדם המשרת במילואים בעד תקופה של 40 ימים.; החזר נסיעות בסכום אחיד וקבוע של 2500 ש"ח; ביטוח רפואי ושב"ן; ביטוח אובדן כושר עבודה וכושר השתכרות; ביטוח חיים; טיפולים פסיכולוגיים. בנוסף, החזר כספי מן המדינה בעד חופשת החלמה של 7 ימים בבית מלון לאחר ניתוח התרומה. החזרים אלה נועדו על מנת להשיב את המצב לקדמותו ולהקנות לתורם "חגורת בטחון", שנועדה למנוע מצב בו יורע מצבו של התורם עקב תוצאות תרומתו.

התוכנית מתייחסת לתורמים שתרמו מיום כניסת החוק לתוקף (1 במאי 2008) ועד יום פרסום התקנות, ייחשב יום פרסום התקנות כיום התרומה.

פרופ' רפי ביאר, יו"ר ועדת ההיגוי של המרכז הלאומי, אומר כי "מטרת החוק, בדומה לחוקים בשאר המדינות הנאורות בעולם, היא למנוע מצב בו התורם יצא נפסד מתרומתו, קרי שיפוי התורם יעשה רק ביחס להיבטים התוצאתיים הנובעים מתרומתו. חוק השתלת האיברים חורת על דגלו את עקרון איסור הסחר באיברים והוא בא לידי ביטוי ,בכך שנאסרה כל קבלה או נתינת תרומה בגין תרומת אברים".

עוד מציין פרופ' ביאר כי "מנתונים של ינואר-יוני 2010 עולה כי 683 איש ממתינים להשתלת כליה. זאת לעומת, 556 חולים בלבד במהלך כל שנת 2007. 141 מהנרשמים הינם חולים חדשים. בוצעו 35 השתלות מנפטר ו-41 השתלות בוצעו מן החי. מספר הזקוקים להשתלה גדל מידי שנה ואין מספיק תרומות מן החי ומן המת. התוכנית הינה אבן דרך חשובה במטרה שהציבה לה מדינת ישראל להעניק הגנה ראויה לאותם האנשים אשר תרמו מאבריהם, כליה או אונת כבד, לצורך הצלחה וריפוי של אדם אחר. יש חשיבות עליונה להעלאת המודעות לתרומת איברים בכל המגזרים לטובת החולים".

עו"ד מאיר ברודר מהלשכה המשפטית במשרד הבריאות אומר כי "משרד הבריאות הצליח להוביל חקיקה ראויה המאזנת בין שתי דעות מנוגדות. האחת שאוסרת על כל מתן פיצוי לתורם והשנייה גורסת כי יש לאפשר מתן פיצוי לתורמים, על מנת לתמרץ תרומות מן החי".

ד"ר רותי רחמימוב, נפרולוגית מבי"ח בלינסון מציינת כי "6,000 אנשים סובלים בישראל מאי ספיקת כליות. זמן ההמתנה הממוצע הוא בין ארבע לחמש שנים. חולים אלה נאלצים לעבור דיאליזה 4-5 פעמים בשבוע, כאשר כל דיאליזה אורכת כארבע שעות, תוך פגיעה קשה באיכות חייהם ואורכם. תוחלת החיים של כליה מן החי, שהושתלה בחולה בגילאי 20-40 הינה כ-30 שנה, כאשר תוחלת חיים של כליה שהושתלה מן המת היא 10 שנים בלבד. זאת לעומת תוחלת חיים של עוד 15 שנה לחולים בגילאי 20-40 שעוברים דיאליזה".

פרופ' אהרון הופמן, מנהל מחלקת כירורגיית כלי דם בבית החולים רמב"ם, מוסיף כי "תרומה מן החי נפוצה בעולם וברוב המקרים מבוצעת בשיטה לפרסקופית, שהינה קלה יותר לתורם מאשר השיטה הפתוחה. זאת מאחר ויש בה מינימום חתכים וזמן ההחלמה ממנה קצר יותר. בארה"ב קרוב ל-50% מהתרומות נעשות מהחי".

גב' ניצה ברג, אימו של מושתל כליה בן 26, מספרת כי בלשכת הגיוס בנה אובחן עם מחלת כליות. מאז מצבו התדרדר והוא הגיע למצב בו הוא חייב דיאליזה או השתלה. ניצה לא חשבה פעמיים ותרמה לבנה כליה. הניתוח עבר בהצלחה ותוך כחודש וחצי בנה והיא חזרו לפעילות רגילה. ניצה אומרת כי "תרומת הכליה גרמה לי להרגיש כי נתתי לבני חיים בפעם השנייה."

בואו לדבר על זה בפורום זכויות מבוטחים בביטוח בריאות וסיעוד.