טופס הסכמה לטיפול רפואי: על מה בעצם אנחנו חותמים?

טפסי ההסכמה עליהם חותם המטופל כתנאי לקבלת טיפול רפואי, נועדו להגן על המוסד הרפואי מפני ביצוע פעולות רפואיות בניגוד להסכמת המטופל. מחקרים מלמדים שהסכמה בכתב מקובלת כיום ב-80 אחוזים מהמקרים בהם קיימת התערבות כירורגית ובכ-60 אחוזים מהמקרים בהם מבוצע טיפול קליני אבחנתי, לרבות צילומי הדמיה למיניהם.

במחקר שנערך לאחרונה בארה"ב נמצא כי לרופאים יש השפעה ניכרת על החלטתו של המטופל לעבור את הטיפול הרפואי המוצע, עד כדי כך שהם מוכנים להשתתף במחקרים רפואיים שנערכים מעת לעת במוסדות רפואיים, ללא הרהור נוסף ובלי לקבל כל הסבר אודות מטרת המחקר והשלכותיו על מצבו הרפואי. יתר על כן, הם לא טורחים לעיין, לא כל שכן לקרוא את טפסי ההסכמה, תוך מתן אמון מלא ברופאים כי המחקר נעשה לטובתם.

המחקר בדק את הגורמים המשפיעים על החלטת המטופל להשתתף במחקר הרפואי. השיקול העיקרי שהנחה את המטופלים להסכים להשתתף במחקר, הייתה ההנחה, שהמחקר עדיף על כל טיפול חלופי ויש לו יתרונות למטופל עצמו. שיקול מרכזי נוסף היה המלצת הרופא המטפל, וההנחה כי המלצתו הרפואית מתחשבת באינטרס של המטופל לקבל את הטיפול הטוב ביותר בנסיבות תוך מתן אמון מלא במוסד הרפואי. רוב המטופלים הודו שלא קראו את טפסי ההסכמה לטיפול רפואי, ואף לא נתנו דעתם למשמעות החתימה על טפסי ההסכמה. בממצאי המחקר יש הנחיות לרופאים במוסדות הרפואיים, לתת את דעתם אודות ההשפעה העצומה שיש להמלצותיהם על החלטת המטופלים להסכים לטיפול הרפואי הנדון.

ההשלכות המשפטיות שיש לחתימה על טפסי ההסכמה תלויות כמובן במה שהחותם הבין שהוא חותם, שהרי לחתימה לכשעצמה אין ערך והיא תקפה רק אם מלווה לחתימה הסבר נאות בדבר מהות הטיפול הרפואי שהמטופל עומד לעבור, האבחנה, הפרוגנוזה, הסיכונים הטמונים בטיפול והתועלת הצפויה, לרבות אפשרות של טיפולים חלופיים ועובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני או מיושן.

לפיכך, למרות קיומם של טפסי הסכמה סטנדרטיים בכל מוסד רפואי, אין להרחיק לכת במשקל הטפסים האלה כראיה לכך שהחולה הסכים לטיפול אם בדיעבד התברר כי בוצע בו טיפול בלא לקבל את הסכמתו מדעת לטיפול.

בתקנות בריאות העם (טופסי הסכמה) התשמ"ד ,1984 נקבעו הנחיות בקשר לתוכן של הטפסים. טפסי ההסכמה צריכים לפרט בנוסף לתיאור הטיפול, מהותו ומטרתו גם את הסיכונים הסבירים, אולם יש להדגיש שגם אם פעל בית החולים על פי התקנות, אך ביצע טיפול רפואי ברשלנות או נמנע מלבצע טיפול רפואי כמתחייב, לא יחולו התקנות הנ"ל.

חוק זכויות החולה תשנ"ו - 1996 לא דן בטפסי הסכמה ואף לא מפנה לתקנות בריאות העם (טפסי ההסכמה), אך ראוי כי כל מטופל יוחתם על טופס הסכמה שיבטא את הוראות חוק זכויות החולה לעניין הסכמתו מדעת של המטופל.

על אף קיומם של טפסי ההסכמה, מומלץ כי הרופא יערוך תרשומת בדבר המידע הנמסר לחולה, וזאת בשל השגרה הקיימת בחתימה על טפסים מהסוג הזה מבלי לקראם. כך נפסק בעניין פוליסת ביטוח, כי יתכנו מקרים שבהם לא תחשב התנהגות מגבילה המסייגת זכאות של מבוטח כמחייבת, למשל, כאשר הטעתה חברת הביטוח את המבוטח להאמין, שאין כל צורך שיעיין בפוליסת הביטוח או כאשר נוצרה כבר שגרה קבועה ובלתי מופרעת של נוסחי פוליסה, ואין למבוטח כל סיבה לצפות לשינויים או כאשר התנאי המוסף הוא כה בלתי סביר או בלתי הוגן ופוגע במבוטח עד שיש לדחות את האפשרות שהמבוטח היה מסכים לתנאי כזה לו הובא לתשומת לבו.

טפסי ההסכמה מנוסחים בד"כ בכלליות, אינם כוללים את המידע הרלבנטי למקרה, אינם נוגעים לפרטים שהוסברו למטופל בקשר עם הפעולה הרפואית הצפויה ועל כן עלול בית המשפט להרהר אחר תוקפם. בארה"ב ובקנדה נקבע שטופסי הסכמה אינם יכולים לשמש הגנה לבית החולים, אלא מקום שהחולה קיבל את כל המידע הדרוש לפני הפעולה הרפואית, וביה"מ שם נטו לדחות תוקפם של טפסי הסכמה בשל נוסחם המעורפל ושיגרת החתימה עליהם בלא יכולת להבין את המשתמע מההסכמה. בארץ נפסק באחד מפסקי הדין בהם הוחתמו הורים על טופס הסכמה סטנדרטי עם מילים בלועזית כי אין חתימתם יכולה להוות הסכמה לטיפול הרפואי. נקבע כי "החתמת מנותח על טופס אחיד חסר פרטים, אינה מהווה הסבר או אינדיקציה להסבר. החתמת מנותח על טופס אחיד חסר פרטים, אינה מהווה כל ראיה לכך שניתן הסבר. הסבר צריך להינתן, בין אם החולה תבע הסבר כזה, ובין אם לאו, כי גם בהעדר הסבר אודות סיכוני ניתוח, אין לאמור שקיימת הסכמה מודעת לניתוח. אדם שאינו יודע את מלוא הסיכונים העומדים בפניו, אינו יכול לגבש הסכמה לפעולה מסוימת…הפועל היוצא הוא שאפילו חתמו ההורים על טופס הסכמה לניתוח, לא ניתן להתייחס לחתימה זו כאל גיבוש הסכמה. הם לא היו מודעים לדרך טיפול נוספת, והם לא היו מודעים לסיכוני הניתוח. מכאן שהסכמתם הייתה הסכמה לא מודעת."

ראוי להדגיש כי טפסי ההסכמה אינם באים במקום ההסבר שיש לתת למטופל בעניין הטיפול הרפואי המוצע, לפיכך יש להקפיד כי הרופא המטפל הוא שיתן את ההסבר ויחתים את המטופל בעצמו ולא באמצעות מזכירות, אחיות או שליחים אחרים. הניסיון מלמד כי בקבלת יולדת ללידה, נהוג להחתים אותה על טופס ההסכמה, כחלק משגרת הקבלה, באמצעות אחות. לחתימת היולדת על טופס ההסכמה אין כל תוקף משפטי, באשר לא ניתן ליולדת הסבר על מה היא חותמת, היא אינה מבינה את תוכן הטופס עליו היא חותמת ומקום שהלידה נתקלת בקשיים ומעורב בה רופא, הרי שאותו רופא, לא קיבל את הסכמתה מדעת, ברוח הוראות חוק זכויות החולה לטיפול הרפואי שמבוצע בפועל.

לאור השינוי שחל בעקבות חוק זכויות החולה והעלאת זכותו של המטופל להסכמה מדעת לנורמה תחיקתית, הרי שאין די להחתים את החולה על טופס ההסכמה אלא העיקר הוא ההסבר המלווה את ההחתמה והתרשומת של הרופא נותן ההסבר ברשומה כי ההסבר ניתן. ההסבר צריך להיות הסבר מלא שיכלול את מקבצי המידע, שיש לגלותם על פי סע' 13 לחוק זכויות החולה. ההסבר צריך להימסר ישירות לחולה או לנציגו על ידי הרופא המטפל ולא באמצעות שליחים. כיום ניתן לומר שההסבר לחולה מהווה נדבך מחובת הגילוי של הרופא כלפי החולה, ואף בספרות הרפואית מצאנו סימוכין לכך שההסבר מהווה חלק מהטיפול הרפואי, ושוב לא ניתן להפריד בין הטיפול הפיזי בחולה וחובת מסירת המידע בעל פה לחולה.