ניתוח כפתורים: אמת ומיתוס

כ-90 אחוז מהילדים יסבלו באופן שגרתי מדלקות אוזניים, במהלך ילדותם - ודלקות אוזניים הן הסיבה השכיחה ביותר, בפניה לרופא הילדים בישראל. הגורם העיקרי לכך הוא תעלה צרה וקצרה אצל הילדים, המחברת בין האוזן התיכונה לבין חלל הפה. תעלה זו, הקרויה תעלת אוסטכיוס, אחראית בין היתר על איזון הלחצים באוזן. אלא שהמבנה הזה מגביר את העברת המזהמים מחלל הפה של הילד אל האוזן. החיידקים "מטפסים" מחלל הפה ו"נתקעים" באוזן התיכונה, צוברים נוזלים, לפעמים ממש מוגלה - ונוצר לחץ מקומי. זוהי דלקת האוזניים הקלאסית בילדים. הבעיה הזו גורמת לא רק לאי שקט, כאבים וחוסר נוחות, אלא לעתים גם לליקויי שמיעה. התוצאה: שכיחות גבוהה של דלקות אוזניים.

מהו ניתוח כפתורים?

בקרב ילדים שיש להם באופן קבוע נוזל באוזן התיכונה, העלול לגרום לירידה בשמיעה, או בקרב ילדים עם אירועים חוזרים ותדירים של דלקות אוזניים, רופאי אף-אוזן-גרון ככל הנראה ימליצו על הכנסת צינורית אוורור (כפתור) בעור התוף. הדבר יאפשר אוורור תקין של האוזן התיכונה - וניקוז של הנוזל או המוגלה, מה שיקל מאוד על הילד.

ניתוח כפתורים (VT Tube) הוא פרוצדורה מאוד שגרתית. הניתוח עצמו דורש בדרך כלל הרדמה מלאה, אבל התהליך הוא פשוט וקצר; ולמען האמת - גם לא ממש כואב. מרבית הילדים משתחררים הביתה עוד באותו היום. לרוב, הכפתור נשאר באוזן תקופה מסוימת (כתשעה חודשים עד שנה) - ובשלב מסוים הוא מסיים את תפקידו, יוצא עצמאית - ועור התוף מחלים.

במאמר זה, "נעשה סדר" בניתוח השגרתי ביותר בקרב ילדים - ובדרך גם נפריך מיתוסים מפתיעים במיוחד.

האם ניתוח הכפתורים עלול דווקא לדרדר את השמיעה של הילד?

הצטננויות חוזרות, מבנה אנטומי לקוי של האוזן ובעיה באיזון הלחצים - גורמים להפרשת ריר באוזן. מהנוזל עצמו אין צורך לדאוג, אך הסכנה המרכזית היא ליקוי שמיעה. הנוזל גורם לאיחור בהתפתחות השפה, לקליטה מופחתת של אינפורמציה מהסביבה - ולאי שקט התנהגותי, העשוי להתבטא גם בהפרעות קשב ובחוסר נוחות. כמו לחיות עם אטמי אוזניים - כל יום, כל היום.

סיבוך נדיר שעלול להיווצר מהניתוח הוא צמיחה של עור מתעלת השמע החיצונית, לתוך חלל התוף - דרך הנקב של הכפתור (כולסטאטומה).

עם זאת, אסור לשכוח כי בימי המחלה חלה פגיעה זמנית בשמיעה; אולם לאחר טיפול מתאים והחלמה מלאה, חוזרת השמיעה להיות תקינה ונורמלית.

האם אחרי הניתוח הראשון גוברים הסיכויים כי הילד ייאלץ לחזור שוב על הניתוח?

שיעור ההצלחה של ניתוח הכפתורים הוא כ-75%; ובמילים אחרות: 3/4 מהילדים לא ייאלצו לעבור אותו שוב. סכנות מהפעולה הכירורגית כמעט ואינן קיימות - והסיבוכים לטווח ארוך הם נדירים וכוללים בעיקר פליטה מוקדמת של הכפתורים מהאוזן (אז יש צורך לחזור על הניתוח).

ברגע שהכפתורים במקום - והתעלה יבשה מהפרשות, השמיעה תשתפר באופן מידי. לאחר יציאת הכפתור, בקרב חלק קטן מהילדים - תהיה הצטברות נוזלים מחדש והם יקבלו המלצה על הכנסה חוזרת של הצינוריות.

האם ילדים ששוחים או צוללים סובלים יותר מדלקות אוזניים?

ראשית, גם ילדים שלא שוחים - סובלים מדלקות אוזניים. דלקות אוזניים אצל ילדים נגרמות, לרוב, עקב הצטברות נוזלים בחלל שבין האף לאוזן. לראיה: עיקר דלקות האוזניים אצל ילדים הן דלקות באוזן התיכונה - ולא החיצונית. כלומר: מים של הבריכה או הים לא יכולים לחדור את עור התוף - ולכן אין ראייה מדעית, לקשר בין דלקות אוזניים לבין שהייה מרובה במים.

האם חזרה למים עלולה לגרום לדלקות אוזניים ולניתוח חוזר?

בעבר, נהגו להימנע לחלוטין מהרטבת האוזניים, אך בשנים האחרונות נוכחנו לראות שאצל רוב הילדים אין מגבלה לכך. בזמן הימצאותו של הכפתור בתוך האוזן, רצוי להשתמש באטמים או בצמר גפן עם וזלין, להימנע מקפיצה למים או מצלילה. אם למרות אמצעי ההגנה שנקטתם, מופיעה הפרשה מוגלתית - יש להיבדק אצל רופא. ברוב המקרים, הילד יזדקק לטיפות אוזניים אנטיביוטיות בלבד. את ההפרשה עצמה, ניתן לנקות במגבון נקי או במי חמצן. אבל, ככלל, ברגע שהצינורית יוצאת מהאוזן באופן עצמאי, אין צורך לחשוש מחדירת מים לאוזניים.

האם הכפתור שמכניסים במהלך הניתוח דומה בעצם לכפתור שעל החולצה?

ה"כפתור" הינו המונח העממי שדבק באלמנט המוחדר אל תוך עור התוף. זוהי, למעשה, צינורית דקיקה העשויה בדרך כלל מסיליקון, דרכה מתנקז לחץ הנוזלים - מהחלק האחורי של עור התוף, אל עבר האוזן התיכונה. אותה צינורית אינה "בררנית", לגבי כיוון תנועת הנוזלים, כך שבמידה והלחץ החיצוני גובר על הפנימי (למשל, במהלך שחייה בבריכה) - יחדרו מים לכיוון האוזן הפנימית.

מאחר שמתבצע איזון לחצים טבעי, לאחר החדרת הצינורית, מורגשת הפחתה משמעותית בתדירות הופעות דלקות האוזניים. הניתוח עצמו מבוצע תחת הרדמה מלאה אצל ילדים והרדמה חלקית אצל מבוגרים. במהלך הניתוח, מבוצע חתך זעיר בעור התוף, נשאבים הנוזלים הממוקמים קרוב אליו מצדו האחורי של העור - וצינורית מוחדרת דרך החתך. כל זאת, תוך מספר דקות בודדות. לאחר התהליך, אין בדרך כלל תחושת כאב - והצינוריות מוצאות מאליהן מתוך עור התוף, עד כשנה לאחר הניתוח.

האם בגלל החשש מההרדמה עדיף שלא לנתח - את מה שיכול "לעבור לבד"?

ניתוח להכנסת כפתורים נערך בילדים בהרדמה מלאה. במשך כל זמן הניתוח, הילד איננו חש בכאב - ומרדים מומחה בודק את מצבו הגופני של המטופל, בכל רגע ורגע, כדי לוודא שהוא ישן שינה עמוקה, שריריו רפויים והוא אינו חש דבר.

ההרדמה ניתנת לרוב באמצעות מסכה. כמה עשרות שניות לאחר חבישתה, חווה הילד תחושה של ערפול הכרה - ושוקע בשינה. ברגע שמסתיים החלק הכירורגי של הניתוח, מעיר המרדים את המטופל באמצעות הפסקת מתן חומרי האלחוש. אחרי ההתעוררות, מועבר המנותח אל מחלקת ההתאוששות - כדי לוודא התעוררות איטית ובטוחה מהניתוח.

במקרים נדירים ביותר, תיתכן תגובה אלרגית לחומרי ההרדמה, אולם סיכון זה אינו קיים אצל מטופל שכבר עבר קודם לכן ניתוח בהרדמה כללית.

הילד רק בן חצי שנה - זה לא מוקדם מדי?

ניתוח הכפתורים מבוצע בילדים בכל הגילאים, אך בעיקר בתינוקות בגילאי חצי שנה עד שנתיים, כאשר טיפול אנטיביוטי בזיהומים חוזרים באוזן התיכונה נכשל - ולתינוק נגרמת ירידה בשמיעה. במהלך הניתוח, ינקב הכירורג חור זעיר בעור התוף, דרכו תוחדר הצינורית העשויה מסיליקון או חומר סינתטי אחר, לעומק של עד שני מילימטרים בלבד - צינורית המאפשרת מעבר (הן של אויר והן של נוזלים) בין האוזן החיצונית לתיכונה. מעבר חופשי זה מבטיח ניקוז יעיל של נוזלים שמצטברים באוזן התיכונה, עקב הדלקות והזיהומים החוזרים, מאפשר השוואת לחצים באופן שמונע את יצירת הלחץ באוזן התיכונה ואף משפר את השמיעה.

לסיכום, ניתן לטפל ביעילות בדלקת אוזניים, אולם קיימת חשיבות רבה לאבחן את המחלה בזמן, על מנת למנוע סיבוכים אפשריים ומיותרים. אם ילדכם סובל מדלקות אוזניים חוזרות ונשנות או נוזלים קבועים באוזן וירידה בשמיעה - בהחלט ראוי להתייעץ עם רופא אף-אוזן-גרון ילדים ולשקול ניתוח.

ד"ר משה חייצ'יק הוא מומחה לרפואת אף-אוזן-גרון ילדים, במרכז א.ר.ם באסותא ת"א.