"חוק המוות המוחי מציל נפשות"

"מספר המושתלים השנה היה גבוה יותר ממספר המושתלים בשנה שעברה, אך עדיין יש מאות חולים שמחכים להשתלה". כך אומר ל-doctors ח"כ עתניאל שנלר ממפלגת קדימה, שיזם לפני כשנה וחצי (24.3.08) את "חוק קביעת מוות מוחי", שלפיו מוות מוחי נחשב מוות לכל דבר. הראיון עם ח"כ שנלר בוצע בעקבות מכתבו של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן מיהדות התורה, שהוקרא בשבוע שעבר בפני משתתפי יום העיון הרפואי בנושא קביעת המוות המוחי. הרב ליצמן כתב: "הנני בא להבהיר את עמדתי הנחרצת הנסמכת על ההלכה היהודית, שקובעת כי קביעת מוות יכולה שתיעשה רק לאחר הפסקת פעילות הלב. כל עוד הלב פועם, נחשב האדם חי, על כל המשתמע מכך. כל גדולי הרבנים סבורים שכל פעילות, גם אם היא מתבצעת לאחר מוות מוחי, אסורה בתכלית".

"עבדתי על החוק מעל שנה", אומר ח"כ שנלר. "הקושי המרכזי היה למצוא מכנה משותף בין התחום המדעי ובין המערכת ההלכתית - הרבנות הראשית. היה חוסר אמון בין עולם הרפואה לרבנים. הרופאים אמרו שקביעת מוות זו פעולה רפואית, ואילו הרבנים לא הסכימו שרופא יקבע מוות שלא על פי ההלכה".

התקדמות הרפואה מאפשרת לקיים באופן מלאכותי את פעולת הלב והריאות באמצעות שימוש במכשירי הנשמה. כך נוצרה הפרדה בין פעולת הלב והריאות לפעולתו של המוח, והפסקת פעולתם יכולה להתרחש בזמנים שונים. בשל ההתפתחות רפואית זו, נדרשה הכרעה בסוגיית המוות המוחי-נשימתי ומשמעותה של קביעת המוות. למועד קביעת המוות יש השלכה על איכות האברים הניטלים לצורכי השתלות, מאחר שאברים מסוימים אינם ניתנים להשתלה, אלא אם ניטלו מאדם שנשימתו קוימה על ידי מכשיר הנשמה ומחזור הדם שלו פעל עד לרגע ההשתלה.

על רקע ההשלכות הרבות של דרך קביעת המוות והמחלוקות בנושא זה בישראל, במיוחד בכל הנוגע לנטילת אברים לצורך השתלות, נחקק "חוק מוות מוחי", המנסה לאזן בין תפיסות משפטיות, אתיות ודתיות.

"חוכמת החוק היא לנסות ולבנות מנגנונים שייצרו אמון לכל אורך הדרך", אומר שנלר, ומסביר: "למעלה מ-60% מאזרחי המדינה הם אנשים מאמינים בדרך זו או אחרת, ולכן כאשר נוגעים בנושא של מוות הם פוחדים לחשוב על כך מחשש לעין רעה או כל דבר אחר. המטרה היא, שכאשר קובעים מוות מוחי, הרקמות של הגוף יהיו במצב הכי טוב להשתלה, כלומר - האדם מת, אך יש זרימת חמצן והלב ממשיך לפעול, ופה צריך לשכנע את האנשים שלמרות שהלב פועם, האדם מת".

על פי החוק, קביעת מוות מוחי תתבצע על ידי שני רופאים שהוסמכו על ידי ועדה מיוחדת, והם לא יהיו מעורבים בתחום השתלות אברים. כמו כן, תתבצע בדיקה מכשירנית אשר תוכיח כי יש הפסקה מלאה ובלתי הפיכה של תפקוד המוח. בני המשפחה יוכלו לקבל את הרשומה הרפואית ולהתייעץ עם איש דת. אולם, אם קביעה זו מנוגדת להשקפת עולמו או לדתו של המטופל לפי מידע שהגיע ממשפחתו, לא יופסק הטיפול הרפואי עד לקביעת מוות לבבי-נשימתי.

"כל הזרמים באוכלוסייה המאמינה, למעט זרם אחד, קיבלו את החוק - החל מהציונות הדתית וכלה ברב עובדיה יוסף ומועצת הרבנות הראשית, שהיא הגוף העליון של ההלכה בישראל", אומר שנלר. "אולם הרב אלישיב (הנחשב לבכיר הרבנים בקרב החרדים האשכנזים הליטאים) מתנגד לחוק. לטענתו, הגדרת מוות יכולה להיות רק כאשר פעילות הלב מפסיקה".

כאמור, החוק לא יחול על אנשים שלא מקבלים אותו. אולם, החוק לא מחייב להשאיר את המטופל מחובר לדיאליזה בטיפול נמרץ, אלא להצמיד לו מכשיר חמצן. "זהו חוק חינוכי", אומר שנלר. "המטרה היא ליצור גל של אהדה ותמיכה, מכיוון שזו מצווה להציל נפשות, וזאת על ידי תרומת אברים. כל ניסיון ללכת בכוח כלפי מגזר כלשהו יקלקל את המטרה. אולם, על פי חוק השתלות אברים, מי שיש לו כרטיס 'אדי' ייהנה מעדיפות קודמת במידה ויזדקק להשתלת אברים".

שנלר מדגיש כי ההיגיון שלנו הוא לא בהכרח ההיגיון של האחרים. "כאשר אדם דתי אומר שמוות מוחי הוא לא מוות, אני לא יכול לשכנע אותו אחרת. אולם, הטענה שלי כלפי ליצמן היא, שכאשר הוא מייצג את כלל הציבור, הוא צריך לכבד את החוק. למרות שהוא נציגו של הרב אלישיב, שכאמור פוסל את הקביעה, ליצמן צריך לכבד את החוק - החוק הוא מעל דעתו האישית". שנלר מסתכל על חצי הכוס המלאה, ואומר: "נוצרה התעוררות גדולה בעקבות התבטאותו של ליצמן, שתוביל לקמפיין לעידוד תרומות אברים".

שנלר מספר כי בכל יום שלישי הוא מדבר בכנסת על חשיבות המודעות לתרומת אברים. בנוסף, הוא וילדיו, חתנו וכלותיו מחזיקים בכרטיס 'אדי'. "אם אי פעם אהיה במצב של מוות מוחי והלב שלי יוכל להציל אדם אחר, זה המוות הכי יפה שיכול להיות. וזו מצווה על-פי ההלכה להציל חיים".

בואו לדבר על זה בפורום רפואה ומשפט.