זנות בקרב קטינים: לטפל, לא לשפוט

זנות בקרב ילדים ובני נוער היא תופעה שקשה לאמוד אותה, ובישראל לא ידוע כמה ילדים נפגעו ממנה. המדובר בבעיה חבויה שאינה זוכה להתייחסות מספקת של משרד הרווחה. לדברי רלי קצב, מנהלת תחום קצה ותחום נערות בעמותת עלם, יש שני מאפיינים מרכזיים המשותפים לרוב הנערות והנערים המגיעים למצב זה: "המאפיין הראשון הוא הזנחה או התעללות פיזית, מינית או רגשית בילדים ונערים. ההיסטוריה האישית הכואבת הזו יוצרת אצל הקורבנות חוויה פנימית של דחייה. הם לא מאמינים שהם נאהבים, שמישהו יאהב אותם ללא תמורה, וזה המאפיין השני: חווית הדחייה".

קצב מדגישה: "לא כל מי שהתעללו בו יגיע לזנות, אבל אם יש התעללות קשה בילדות וחוויה של דחייה, אזי השילוב בין שני המרכיבים האלו הוא קרקע פורייה לתופעה הזו. כאשר הילד גדל, לאחר שחווה התעללות מגיל צעיר, פעמים רבות מתרחש אירוע מסוים שמכניס את הזנות לסל האופציות העומדות בפניו: מבוגר משמעותי, שהוא הגורם המדיח לזנות, אומר לנער/ה 'בוא נעשה כך וכך ותקבל את זה ואת זה'. ההצעה הזו 'מתיישבת' על חוויית הדחייה הפנימית של הילד. הוא חש שהנה, נמצא מישהו שרוצה אותו. ברגע זה, המשאב היחידי שלו הוא הגוף, וזו הזדמנות להשתמש במשהו מוכר. בני נוער לומדים להאמין שהדרך היחידה שלהם לקבל חום ואהבה היא להשתמש בגוף".

אם לא די בסיפור האישי של הנערים והנערות, הרי שגם לחברה ולמסריה יש תפקיד בסיפור המורכב והעצוב הזה: "החברה מעניקה לגיטימציה לשימוש בגוף תמורת כסף: למשל, אין סנקציות חוקיות כלפי לקוחות של זנות. לרוב לא עוצרים את הלקוח, למרות שכאשר מדובר בקטין הלקוח הוא שעובר על החוק. הנערה מפנימה את המסר שהחברה מרשה לזה להתקיים, ומסיקה בטעות כי המצב שבו היא עושה אקט מיני תמורת תשלום הוא נורמלי", אומרת קצב.

מה מספקת הזנות לנערים ולנערות שעוסקים בה? מבחינתם, זהו ניסיון להשיג שליטה בחייהם, אך רק לכאורה. בפועל מדובר במסע עצוב של הרס עצמי: "אם מישהו פגע בי ועשה משהו בניגוד לרצוני, אני חיה בעולם בתחושה של חוסר שליטה. מי שהיה צריך לשמור עליי פגע בי. זנות היא ניסיון לשלוט. אני, לכאורה, מנהלת את העניינים, מרוויחה כסף. זה נוגד את חוויית ההתעללות הקודמת: הנער/ה בוחר/ת את הלקוח, את הכסף. בצורה מעוותת, עבורם זוהי חוויה מעצימה: מישהו בוחר בי, משלם לי על זה. עם זאת, מדובר במצג שווא, בחוויית שליטה מזויפת. הנערים הללו מסכנים עצמם במהלך הזה פיזית ורגשית", קובעת קצב.

"מאפיין נוסף של זנות בני נוער וילדים הוא ההתייחסות הכפולה לכסף: מצד אחד הכסף מאפשר להם להשיג מותרות כגון בגדים ואיפור, מצד שני הם יודעים שהחברה מתייחסת לכסף הזה ככסף בזוי. הנערים קוראים לכסף הזה - כסף בלי ברכה. הם לא מצליחים להתנהל איתו כהלכה. לבני נוער בזנות יש כוחות, אבל הם מנצלים את הכוחות הללו להרס עצמי: עיסוק בסמים, הזנחה בריאותית, אכילה לא בריאה, אי התעקשות על חומרי מניעה, הזנחת שיניים וכדומה".

כיצד אפשר לטפל במקרים מהסוג הזה? לדברי קצב, יש כמה עקרונות לטיפול בנערים בעולם הזנות: "תנאי ראשון קבלה ללא תנאי. כדי לשבור את התפיסה של 'אף אחד לא רוצה אותי ללא תמורה', אני כמטפלת אומרת להם שאני מקבלת אותם עם הזנות, עם הסמים. הם לא צריכים להבטיח לי כלום, לא צריכים לשלם לי, אנחנו ניתן להם טיפול גם אם הם ברחוב. התהליך הזה, של רכישת האמון, יכול לקחת שנים. מכיוון שהנערים הללו חוו חוסר שליטה בחייהם, אנחנו מאפשרים בקשר ובטיפול חוויית שליטה שאינה קשורה למין ולזנות: הם יכולים לקבוע איפה ומתי להיפגש ועל מה לדבר. אנחנו גורמים להם להבין שמגיע להם לשלוט".

העיקרון השני הוא צמצום נזקים: "אנחנו מנסים להביא לצמצום הפגיעה הנפשית והפיזית מלמדים על אמצעי מניעה, שולחים אל רופא, עורכים בדיקות איידס, מספקים מקום לבוא אליו כדי שהנערים הללו לא יהיו ברחוב. מבחינה נפשית, אנחנו רוצים להפיג את התחושות הרעות של הנער או הנערה. פחות אשמה, פחות בושה".

איך עושים את זה? מאפשרים להם לדבר על הזנות בכל זמן ובכל מצב, מבלי לשפוט ומבלי לצפות שהנער או הילד ישתנו במהרה. "הגישה שלנו מנוגדת לטיפול הממסדי שאומר: צריך להפסיק מייד עם הזנות. אנחנו בעלם אומרים הפוך: אנחנו נהיה אתכם במקום הקשה הזה, ואז נצא ביחד".

קצב מתקשה להעריך את היקף התופעה: "עמותת עלם החלה לפגוש בני נוער העוסקים בזנות במסגרת פרויקט ערים בלילה בתל אביב בשנת 2001, ובחיפה בשנת 2009. משנת 2008 פועלת העמותה בשיתוף משרד הרווחה. אנו פוגשים מדי שנה למעלה ממאה בני נוער המעורבים בזנות, אך אין להסיק מכך על היקף התופעה. אנו משערים שמדובר בכמה אלפים, אך קשה לאמוד את מספרם מאחר שבני נוער רבים אינם מזהים את עצמם כמי שמעורבים בזנות ואינם פונים לעזרה. הנתונים הידועים הם כי גיל הכניסה לזנות הוא בסביבות 12-13. מבחינת מגדר, נראה כי החלוקה היא 75% נערות, 20% בנים ו-5% טרנסג'נדריות".

"איתור בני נוער בזנות שעושה צוות ערים בלילה הוא אקטיבי מאוד, ומתבצע בכמה אופנים. האחד, איתור דרך האינטרנט: שיטוט באתרים המציעים זנות, במטרה לזהות שם קטינים ולנסות ליצור איתם קשר; איתור דרך אתרי אינטרנט 'נורמטיביים' בהם מתחת לפני השטח מתקיימת גם זנות ואנו יודעים שבני הנוער נמצאים בהם; איתור ברשתות חברתיות וכו'. האיתור דרך האינטרנט הוא ארוך, איטי וסיזיפי. דרך איתור שנייה היא בזירות סגורות: מועדוני חשפנות וגם מועדונים וברים רגילים שבהם אפשר לפגוש את הנערים והנערות. צוות האיתור, המורכב מעובדי ערים בלילה ומתנדבים, מגיע למועדונים הללו ויוצר קשר עם נערים ונערות במקום. לא אחת, נעשית הצלבה בין מידע שנאסף בזמן האיתור בחוץ לבין עבודת האינטרנט של הצוותים. דרך נוספת לאיתור היא סיור בזירות פתוחות: הרחוב, גנים ציבוריים, חוף הים וכו'. הצוותים ניגשים אל בני הנוער ויוצרים עמם קשר בלתי פורמלי ראשוני. דרך נוספת היא על ידי פרסום קו הסיוע לבני נוער בזנות. לעיתים לבני הנוער שנתקלים בפרסום קל יותר לפנות תחילה באופן אנונימי בטלפון, ומשם להמשיך את הקשר עם צוות המרכז. יצירת קשר עם נער או נערה העוסקים בזנות נמשכת לעיתים שבועות וחודשים".

"זה קשור ליצירת אמון וקשר. ברגע שהנער או הנערה מפסיקים לפלרטט עם המטפל, קורה דבר טוב. בהתחלה, הם תופסים את כולנו כלקוחות פוטנציאליים, ורואים המון פלרטוט מצדם. בהמשך, זה נפסק. ויש הצלחות קטנות וגדולות: אם נערה תוך כדי הזנות מדברת על עתיד, על רצון בזוגיות ולימודים, זה משמח. יש גם סיפורי הצלחה של מי שאחרי שנים של חוויות מאוד קשות וניסיונות אובדניים בחרו ללמוד, לעבוד בצורה נורמטיבית ופיתחו זוגיות טובה".

ערים בלילה, תוכנית טיפולית שיקומית לבני נוער העוסקים בזנות, מופעלת על ידי עמותת עלם כחלק מהתוכנית הלאומית לטיפול בנשים ונערות העוסקות בזנות של משרד הרווחה, ובשיתוף עם הביטוח הלאומי-הקרן לילדים בסיכון. מספר הטלפון של קו הסיוע לבני נוער בזנות: 054-9773666

בואו לדבר על זה בפורום נפגעי תקיפה מינית תמיכה.