הריון ומחלת מפרקים: טוב ורע

השכיחות של מחלות מפרקים דלקתיות ומחלות אוטואימוניות שונות, כגון זאבת אדמנתית מערכתית, גבוהה יותר אצל נשים בגיל הפריון. להריון ולמחלת המפרקים השפעות הדדיות. מצד אחד ההריון יכול להשפיע לטובה או לרעה על פעילותה ותסמיניה של מחלת המפרקים, ומצד שני מחלת המפרקים עלולה לגרום לסיבוכים שונים במהלך ההריון, המסכנים את האישה ההרה או את עוברה, וכן לגרום להופעת מומים מולדים.

כתבה זו מפרטת בקצרה את השפעת ההריון על שלוש ממחלות המפרקים: דלקת מפרקים שיגרונתית, זאבת אדמנתית מערכתית וסקלרודרמה.

שכיחות גבוהה יותר של המחלה נצפתה בקרב נשים שלא ילדו כמו גם בקרב נשים שלא נטלו גלולות למניעת הריון. בדרך כלל השפעת ההריון על פעילותה של מחלת המפרקים היא השפעה מיטיבה, וברוב המקרים מופיעה הפוגה חלקית או אפילו מלאה במשך ההריון. משערים כי ההורמונים המופרשים על ידי השליה, הדרושים לצורך שמירה על תקינות ההריון, הם שמדכאים את פעילות המחלה. לעומת זאת, ברוב המקרים צפויה התלקחות מחודשת של המחלה תוך מספר חודשים לאחר הלידה. ראוי לציין כי המחלה פורצת לראשונה בשכיחות גבוהה יותר אצל נשים לאחר לידה. הסיכון להתלקחות המחלה לאחר הריון גדול יותר בקרב נשים מניקות. תרופות נגד דלקת שאינן מכילות סטרואידים מותרות לשימוש רק בשליש הראשון להריון, וזאת כדי למנוע סכנה של התפתחות יתר לחץ דם בריאותיו של העובר. תרופות אלו גם מקטינות את עוצמת ההתכווצות של הרחם בזמן הלידה ולכן עלולות לעכב אותה. רוב התרופות המשנות את מהלך מחלת המפרקים, כולל התרופות הביולוגיות, אסורות או אינן מומלצות לשימוש בזמן ההריון. סטרואידים מותרים לשימוש בהריון. בזמן ההנקה השימוש בהם מותר בתנאי שהמינון אינו גבוה.

בניגוד למחלת הזאבת האדמנתית, ההשפעות של דלקת המפרקים האדמנתית על העובר מועטות ביותר. יש ירידה קלה במשקל התינוקות בזמן הלידה, בעיקר במקרים שבהם המחלה הייתה פעילה מאוד במהלך ההריון. המחלה אינה גורמת לאי-פוריות, לעלייה בשכיחות ההפלות העצמוניות או למומים מולדים. רוב הנשים יולדות בלידה רגילה ואינן נזקקות לניתוח לחיתוך הדופן (ניתוח קיסרי), למעט מקרים שבהם המחלה פגעה באופן קשה בטווח התנועה של מפרקי הירכיים.

השפעת ההריון על נשים הסובלות מזאבת משמעותית הרבה יותר מהשפעתו על נשים הסובלות מדלקת מפרקים שיגרונתית. הריון של חולת זאבת הוא הריון בסיכון גבוה, המצריך מעקב הדוק. כשליש מהנשים יזדקקו לניתוח חיתוך דופן, שליש נוסף יסבלו מהפלה, לידת עובר מת או לידה מוקדמת, ו-20% נוספים יסבלו מסיבוכים מסכני חיים כגון רעלת הריון. כניסה להריון בעת שהמחלה פעילה מגדילה את הסיכון לסיבוכים אלו. ההריון עצמו מגביר את הסיכון להתלקחות המחלה במהלכו. הסכנה להתלקחות המחלה קטנה באופן משמעותי כאשר יש הפוגה במחלה למשך שישה חודשים לפחות לפני הכניסה להריון. הריון גורם להתלקחות המחלה בעיקר בעור ובמפרקים ולירידה במספר טסיות הדם. הסכנה להתלקחות המחלה בכליות גדולה יותר אצל הנשים שסבלו מפגיעה בכליות גם קודם להריונן.

הסכנה להפלות עולה אם המחלה הייתה פעילה בעת הכניסה להריון או אם החולה סובלת נוסף על כך גם מתסמונת הנוגדנים נגד פוספוליפידים . בין 5% ל-8% מהנשים יסבלו במשך הריונן מלחץ דם גבוה, מצב העלול להתפתח לרעלת הריון. נשים אלו זקוקות למעקב צמוד, והפסקת ההריון מתבצעת מיד עם הופעתו של סיבוך זה על מנת למנוע סיבוכים קשים עוד יותר.

הסיכוי שילדיה של חולת זאבת יפתחו את המחלה במהלך חייהם אינו עולה על 2%. לעומת זאת, נוגדנים שונים שנוצרו בדם האם עלולים לעבור אל העובר דרך השליה ולגרום אצלו לפריחות עוריות או באופן נדיר לחסמים במערכת ההולכה של הלב. תופעות אלו אינן מעידות בהכרח על כך שהעובר חלה בזאבת. הפריחות העוריות לרוב חולפות תוך מספר חודשים, ואילו החסם במערכת ההולכה יכול לחלוף אף הוא או להישאר קבוע. סטרואידים ותרופות נגד מלריה המונעות התלקחות של המחלה מותרות בזמן ההריון. באשר לתרופות אחרות יש להתייעץ תמיד עם הרופא המטפל לפני נטילתן.

סכנת הפלות עצמוניות

שכיחותן של ההפלות עולה כאשר המחלה הייתה פעילה בחודשים שקדמו לכניסה להריון. הסכנה להפלה גבוהה פי ארבעה עד חמישה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. כ-45% מההפלות מתרחשות בטרימסטר הראשון ו-55% בטרימסטר השני. הסכנה להפלה גדלה כאשר יש פגיעה בכליות או אצל נשים שכבר עברו הפלה קודמת.

איחור בהתפתחות התוך-רחמית ולידות מוקדמות

איחור בהתפתחות התוך-רחמית מופיע בכ-30% מההריונות, כולל במקרים קלים יותר של המחלה. פגיעה בכליות מגדילה את הסיכון לסיבוך זה. משקל היילוד בדרך כלל נמוך יותר, ולידות מוקדמות שכיחות עד פי שישה לעומת האוכלוסייה הכללית.

שכיחות המחלה אצל נשים גבוהה פי שלושה עד חמישה מאשר אצל גברים, והיא מופיעה לרוב בעשור הרביעי לחיים. הסיכון של השפעת ההריון על מהלך המחלה גדול יותר מזה של השפעת המחלה על תקינותו של ההריון או על תוצאותיו. ברוב המחקרים לא נמצאו אצל נשים הלוקות בסקלרודרמה ירידה בפוריות או קשיים להרות. יש לזכור כי הגיל הגבוה יחסית שבו פורצת לרוב המחלה עלול לכשעצמו להיות גורם סיכון בעל משמעות.

שכיחות ההפלות העצמוניות זהה ככל הנראה לזו שבקרב אוכלוסייה שאינה סובלת ממחלה זאת או לכל היותר גבוהה ממנה רק במקצת. בחלק מהמחקרים דווח על עלייה קלה במספר הלידות המוקדמות, אבל לא על שכיחות יתר של מומים מולדים אצל העובר.

ברוב המקרים ההריון אינו מחמיר את מחלת הסקלרודרמה. עם זאת חשוב לדעת כי קיים סיבוך אחד העלול להופיע בזמן ההריון ולסכן את חיי האישה ההרה. סיבוך זה נגרם עקב פגיעה בכליות והתפתחות של יתר לחץ דם, ועלול לגרום לאי-ספיקת כליות אם אינו מאובחן ומטופל כיאות באופן מידי. לאור זאת, ההריון מומלץ רק לאחר התייצבות המחלה ומבלי שתהיה עדות לפגיעה בכליות או להופעת יתר לחץ דם. התרופות החדשות לטיפול ביתר לחץ דם הקטינו מאוד את שכיחותו של סיבוך זה.

מתוך: "מחלות ריאומטיות", שאול סוקניק. הוצאת מאגנס - רפואה. 240 עמ'. מחיר מומלץ: 89 ש"ח.

למידע נוסף על הספר - לחצו כאן.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום דלקות מפרקים
פורום הריון ולידה