דלקת מפרקים: איזו תרופה יעילה?

בעשור האחרון אנו עדים לפריצות דרך משמעותיות בפיתוח של תרופות חדשניות, רובן ביולוגיות, לטיפול במגוון מחלות. הן מספקות לנו, הרופאים, כלים במלחמתנו על בריאות המטופלים. הן מציעות טווח טיפולי רחב בו אנו מנסים להתאים את הטיפול הנכון ביותר למקרה הקליני הספציפי של החולה, תוך כדי עלייה ביעילות ותוך שמירה ככל האפשר על איכות חייו של המטופל.

השאיפה היא כי ההתפתחויות המדעיות, הגנטיות והמולקולאריות יאפשרו לנו להתאים בצורה הטובה ביותר את הטיפול בהתאם למאפיינים הביולוגיים האישיים של החולה, ולעתים אף לנבא מראש את שיעורי ההצלחה של טיפול מסוים לחולים מוגדרים. אם לפני כעשור ארסנל הטיפולים שעמד בפנינו היה מצומצם, היום בעידן התרופות הביולוגיות והניסיון לרפואה מותאמת אישית, אנו מסוגלים להתאים טיפולים בצורה מיטבית. במקרים מסוימים ביכולתנו אף לחזות מראש את שיעורי ההצלחה של הטיפול, ולהחליף טיפולים בצורה יעילה כאשר המחלה מתקדמת.

אולם, כיצד ניתן להשוות בין התרופות השונות? כיצד אנחנו מתאימים תרופות בתחומים בהם אין סמנים גנטיים או אחרים? אחת הדרכים המדעיות לעשות זאת היא לערוך מחקרים השוואתיים בין תרופות (HEAD TO HEAD). מחקרים אלו מציעים מידע מדעי מהימן המשווה את התרופות במדדים של יעילות, בטיחות ופרופיל תופעות לוואי אפשרי. למרות חשיבותם, קיים שיעור קטן יחסית של מחקרים מסוג זה.

דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) היא תחום טיפול המהווה דוגמא לכך. בעשור האחרון אושרו לשימוש מספר תרופות ביולוגיות חדשניות ששינו את אפשרויות הטיפול והגבירו את שיעור היעילות בהתמודדות עם המחלה. ההערכה היא שבישראל חיים כ-70 אלף חולים בדלקת מפרקים שגרונית. בניגוד לדעה הרווחת, רבים מהם הם אנשים צעירים, הורים לילדים קטנים, הנמצאים בראשית הקריירה שלהם. חולים אלה נידונו לחיות עם מחלה דלקתית רב-מערכתית, שבה מערכת החיסון תוקפת את המפרקים ורקמות נוספות וגורמת לדלקת כרונית המתבטאת בנפיחות וכאבים קשים במפרקים ועלולה להידרדר עד כדי עיוות של ממש במבנה המפרק, אובדן תנועה ונכות. ההתפתחות הדרמטית בתחום הביולוגי עשויה למנוע את הופעתם של שינויים בלתי הפיכים.

חסרים כיום מחקרים המשווים בין תרופות, כגון: רמיקד, יומירה, אנברל, אקטמרה, סימפוני, מבתרה, המאפשרים הערכת יעילות יחסית ותאום מדויק יותר של הטיפול. בשנים האחרונות התפרסמו רק שלושה מחקרים כאלו. מחקר ראשון אשר בדק את אורנסיה ורמיקייד (Remicade), ובו נמצאו אחוזי הצלחה דומים. מחקר שני בין אקטמרה (Actemra) ליומירה (Humira) (כטיפול בודד, וללא מטוטרקסט בניגוד למה שמקובל) שבו נמצא שאחוזי ההפוגה גבוהים יותר עם אקטמרה. מחקר שפורסם לאחרונה בחן את הטיפול בתרופה החדשה אורנציה (Orencia) במתן תת-עורי לעומת טיפול ביולוגי שהיווה את הטיפול המקובל עד כה - יומירה (Humira).

מחקר זה, אשר השווה את שני הטיפולים בקרב קבוצות חולים דומות ומבוקרות, הראה במעקב של שנה שיעילות הטיפול באורנציה ויומירה דומה וכך גם לגבי שיעור תופעות הלוואי. השוני בין התרופות התבטא בעיקר בכך שבטיפול באורנציה היו באופן משמעותי פחות תופעות לוואי במקום ההזרקה בהשוואה ליומירה (3.8% לעומת 9.1%, בהתאמה). כמו-כן, בטיפול באורנציה היו פחות הפסקות טיפול על רקע תופעות לוואי וזיהומים.

למעשה המחקר נתן לנו, הרופאים הריאומטולוגים, אינדיקציה חשובה לכך שלמרות הערכותינו המוקדמות, יעילות הטיפול בנוגדי TNF (שיומירה היא חלק מקבוצה טיפולית זו), אינה גבוהה יותר מזו של טיפולים ביולוגיים אחרים (שאורנציה היא אחת מהם), תוך שמירה על איכות החיים של המטופל.

מחקר השוואתי בין תרופות ביולוגיות עשוי להועיל בקביעת יעילותם היחסית של התכשירים השונים. נכון להיום, הריאומטולוג נמצא במצב המבורך בו עומדים לרשותו תכשירים ביולוגים שונים. יעילותם אמנם דומה, אך היא משתנה מחולה לחולה. העתיד טמון בביצוע מחקרים אשר ינסו לקבוע את המדדים הקליניים, הכימיים והגנטיים אשר עשויים לנבא תגובה לטיפול זה או אחר. גישה זו תאפשר התאמה מיטבית של הטיפול, תוביל לשיפור מהיר במצבו של החולה, תמנע חשיפה מיותרת לתכשירים מסוימים ואף תהיה בעלת משמעות כלכלית ממדרגה ראשונה.

אנו מקווים כי בשנים הבאות מאמצי חברות התרופות יתרכזו בביצוע מחקרים פרוגניסטיים והשוואתיים.

הכותבת היא מנהלת היחידה לאשפוז יום ריאומטולוגי בבית החולים איכילוב, ויו"ר איגוד הריאומטולוגים בישראל

בואו לדבר על זה בפורום דלקות מפרקים.