מחלת פיירוני: עקמת של הפין

מחלת פיירוני גורמת לעקמת של הפין. כאשר מדובר בעקמת בינונית או גבוהה, עלולים להופיע תסמינים של כאב בעת זקפה וכן הפרעות בתפקוד המיני. בנוסף, רבים חשים מבוכה ופגיעה בדימוי העצמי, בשל ההשלכות האסתטיות של המצב. למרבה המזל, למחלה יש טיפול - וניתן להוביל ליישור של הפין, במקרה הצורך.

כיצד מחלת פיירוני באה לידי ביטוי?

זוהי מחלה הגורמת לשינוי במראה של הפין בעת זקפה. לרוב, כאשר הפין מתקשח בעת זקפה, הוא מתייצב בצורה ישרה, או שיש סטייה מסוימת של הפין לאחד הכיוונים. בקרב הלוקים במחלת פיירוני, הפין איננו מזדקף בצורה ישרה - ומתפתחת עקמת של ממש במנח שלו בעת זקפה. לא מדובר בסטייה קלה, סטייה שהיא יחסית נפוצה ואיננה יוצרת כלל הפרעה; אלא מדובר בעקמת, כאשר הפין נוטה לאחד הכיוונים באופן בינוני או חמור. קיימות דרגות שונות של עקמת. ברוב המקרים, הפין מתעקם כלפי מעלה; בעשרה אחוזים מהמקרים, הסטייה היא לאחד הצדדים, ימין או שמאל; ובמקרים מעטים, הסטייה היא לכיוון מטה.

בנוסף לעקמת הפין, יש חולים שמדווחים על תסמינים נוספים, כגון: גושים בבסיס הפין, כאבים בעת זקפה, כאבים בעת קיום יחסי מין, שינויים בגודל הפין בזקפה (למשל: ירידה באורך ובעובי, בהשוואה לעבר). אצל גברים רבים גם מתפתחות הפרעות בתפקוד המיני, כמו למשל: קושי להגיע לזקפה מלאה או קושי לשמור על זקפה. רבים מדווחים על פגיעה בדימוי העצמי, בשל הפגיעה באסתטיקה של הפין ומראהו, שנחשב בעיניהם "מוזר", מה שפוגם בביטחונם העצמי, פוגע בדימוי הגוף שלהם ועשוי אף למנוע מהם התקשרות אינטימית וקיום יחסי מין, בשל המבוכה, הבושה והצורך בהסתרת המצב.

מה גורם למצב זה - ועד כמה הוא נפוץ?

מחלת פיירוני מופיעה בקרב אחוז אחד מאוכלוסיית הגברים; ועשויה להופיע בכל גיל, אם כי היא נפוצה יותר מעל גיל 50.

במהלך מחלת פיירוני, נוצרת בבסיס הפין רקמת חיבור של קולגן שהיא רקמה קשה ובולטת, אשר גורמת לכל התסמינים של המחלה. מדובר ברקמה צלקתית, בעלת רובד נוקשה, הממוקמת בבסיס הזקפה ומונעת מהפין להתיישר לגמרי בזמן זקפה. תופעה זו, של התקשות צלקתית ברובד התת עורי, מתרחשת גם בכפות הידיים, בקרב חולים במחלת דופיטרן, שהיא מקבילה למחלת פיירוני.

במחלת פיירוני, נוצר מהלך דומה למחלת דופיטרן; במחלת פיירוני, התהליך מתרחש באיזור הפין; ובמחלת דופיטרן, התהליך מתרחש בתעלות כף היד. בקרב חולים במחלת דופיטרן, נוצרת התעבות דמוית צלקת של השכבה התת עורית בכפות הידיים - ומופיע רובד צלקתי נוקשה, בצורת גושים או חבלים, שגורמים לנוקשות העור וקושי בכיפוף ויישור של חלק מהאצבעות או כולן.

מהם הגורמים להתפתחות מחלת פיירוני?

איננו יודעים בוודאות מהם הגורמים להתפתחות המחלה; ישנן מספר הנחות הנתמכות בנתונים סטטיסטיים.

הנחה בסיסית גורסת כי בהתפתחות המחלה מעורב אלמנט של תורשה. ברור כי אצל גברים אלה ישנה הפרעה ביצירה של רקמת חיבור.

כמו כן, המחלה יכולה להיגרם בעקבות טראומה או חבלה שגוררות פגיעה בבסיס הפין; למשל: עקב מכה, עקב קיום יחסי מין סוערים ועוצמתיים (שלא במידה), עקב יחסי מין תכופים, עקב החדרת הפין בשעה שהוא איננו במצב קשיח מספיק ולא הזדקף לחלוטין ועוד. מצב זה של טראומה גורר יצירת שטף דם פנימי, קרעים או כל תגובה שגוררת החלמה ויצירת צלקת (אשר איננה תקינה).

מחלת פיירוני יכולה גם להתפתח על רקע תגובות לא תקינות של מערכת החיסון. כלומר: מחלה אוטואימונית, במסגרתה מערכת החיסון של הגוף תוקפת רקמות בגוף עצמו - ומזהה אותן בטעות כ"אויב" שיש למגר. יש המניחים כי בקרב חולי פיירוני, תגובת מערכת החיסון היא שגוררת יצירת הצטלקות בעלת רובד קשה, שמפריעה לפין להתיישר - בעת זקפה.

עוד ידוע כי מחלת פיירוני נמצאת בהיקף נרחב יותר בקרב חולי סוכרת, בקרב גברים הסובלים מלחץ דם גבוה ובקרב מעשנים.

כיצד מאובחנת מחלת פיירוני?

כאשר גבר מגיע עם תלונות המתאימות להסתמנות המחלה, הוא מתושאל באופן מקיף והרופא האורולוג מבצע בדיקה ידנית וממשש את בסיס הפין. ההצטלקות הקשה מורגשת במישוש ויכולה להיות בצד אחד או בשני צדיו של בסיס הפין. האבחון מאד קל ופשוט.

כיצד ניתן להתמודד עם מחלת פיירוני?

ישנם גברים שיכולים לחיות בשלום עם עקמת הפין. אם מדובר בסטייה קלה או בינונית של הפין ואין תופעות לוואי נוספות, אז הגבר יכול לבחור לחיות עם המצב. הרבה גברים נבהלים וחוששים ממראה הפין שהשתנה -ונרגעים כאשר הם שומעים את האבחנה. כאשר הם מבינים שאין במצב סיכון ממשי לבריאותם או חייהם וכשלא נגרמת להם כל הפרעה תפקודית, הם מוותרים על טיפול ביוזמתם.

אולם במקרים אחרים, ישנם גברים שהמצב פוגע בהם, בדימוי העצמי שלהם, ביחסים הבין אישיים עם סביבתם, בתפקודם המיני, או שנגרם להם כאב. סביר להניח כי גברים אלה יבחרו לעבור טיפול.

ישנם טיפולים תרופתיים שחלקם מקלים על הכאב ואחרים מכווצים את הרובד הצלקתי. ישנה גם אפשרות טיפולית יעילה, הכוללת הזרקת חומרים מפרקי קולגן לבסיס הפין. הזרקתם יכולה לסייע לפירוק הרובד הצלקתי - ולהקלה בעקמת ובתסמינים. יש רופאים הממליצים על טיפול בגלי הלם, לריסוק הרובד הצלקתי - אולם טיפול זה טרם הוכח מחקרית כמסייע למצב זה; ולא ברורה מידת יעילותו.

כל הטיפולים הללו יעילים אם הם מתחילים בשלב מוקדם יחסית של המחלה. חשוב מאד לאבחן מוקדם ככל הניתן את מחלת פיירוני; וככל שיקדימו החולים לקבל טיפול תרופתי, כך גדלים הסיכויים להטבה במצבם. למרבה הצער, יש חולים שלא מצליחים להסתייע בטיפולים הללו.

אז מה עושים?

אם כלו כל הקיצין ואף טיפול מהטיפולים השמרניים איננו מסייע לחולה ויש החמרה של העקמת והתסמינים, הטיפול שיוצע לגברים אלה הוא טיפול כירורגי: ניתן לפנות לניתוח, במהלכו יוסר הרובד הצלקתי.

המלכוד בניתוח כזה הוא שבעצם הניתוח נוצרת טראומה לבסיס הפין - ותהליך הריפוי עצמו עלול לגרור את הישנות המצב, כאשר במסגרת תהליך ההחלמה ייווצר שנית רובד צלקתי, שימנע מהפין להתיישר בעת זקפה; ואז, למעשה, הניתוח ייכשל במבחן הזמן. לכן, הפתרון הוא ביצוע ניתוח משולב, הכולל הוצאת הרובד הצלקתי הגושי הקשיח - והשתלת תותבי זקפה.

ד"ר אהרון מנס הוא מומחה לאורולוגיה.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת zap doctors.

בואו לדבר על זה בפורום אורולוגיה.