מיגרנה: לא רק נשים

ישנן לא מעט תפיסות מוטעות לגבי מיגרנות - ואחת הנפוצות היא זו הגורסת כי כמעט רק נשים סובלות ממיגרנה. נכון שישנן יותר נשים הסובלות ממיגרנה, יחסית לגברים, אך הפערים בהיקף התחלואה בין המינים איננו כה משמעותי - ואיננו הופך את המיגרנה למחלה של "נשים בלבד".

ובכן, מיגרנה איננה מחלה של "נשים בלבד"?

בהחלט לא. זהו אחד המיתוסים הנפוצים לגבי מיגרנה, שניתן להפריך בקלות. נשים סובלות ממיגרנה - וגם גברים סובלים ממיגרנה.

ממה נובע מיתוס זה?

ללא ספק, מיתוס זה נובע מהעובדה שנשים סובלות ממיגרנות בצורה משמעותית יותר מאשר גברים, אך אין זה מכניס אותה לקטגוריה של מחלה נשית. יש לא מעט גברים שסובלים ממיגרנות - ויש להכיר בכך.

מה היחס בין הגברים לנשים בהקשר של מחלת המיגרנה?

כאמור, מחלת המיגרנה שכיחה יותר בקרב נשים. כ 20% מכלל הנשים סובלות ממיגרנה, לעומת כ 10% מהגברים. כלומר, על כל שתי נשים הסובלות ממיגרנה, גבר אחד סובל ממחלה התקפית זו. אגב, זהו היחס רק כאשר מדובר באנשים בוגרים. בקרב ילדים, ההתפלגות שונה לחלוטין.

מחלת המיגרנה קיימת גם בקרב ילדים? יש בכלל מיגרנה אצל ילדים?

בהחלט כן. בגיל הילדות (טרום גיל ההתבגרות) היארעות המיגרנה היא ארבעה אחוזים מכלל אוכלוסיית הילדים. סיכוי זה זהה בין בנים לבין בנות - ואין כל הבדל בהיקף התחלואה בקרב שני המינים. מצב זה משתנה בגיל ההתבגרות.

מה קורה בגיל ההתבגרות?

בגיל זה, חל שינוי ומתחילים לראות נטייה גדולה יותר של בנות לפתח מיגרנה - והיחס בין המינים מתחיל להשתנות. בגיל ההתבגרות יותר נערות יסבלו ממיגרנה - ויחס מספרי זה יימשך בעתיד.

צילום: שאטרסטוק

מה קורה בגיל ההתבגרות, הגורם דווקא לנשים לחלות יותר במיגרנה?

קיים ככל הנראה קשר לפעילות ההורמונלית בגוף האישה. אנו מניחים בוודאות רבה כי הפעילות ההורמונלית משפיעה על היארעות של מיגרנות - והקשר בין מיגרנות לבין הורמונים הוא קשר משמעותי, אם כי איננו מבינים קשר זה עד תום. עם תחילתה של הפעילות ההורמונלית הייחודית לנשים בגיל ההתבגרות, הסיכוי שלהן לפתח מחלה זו גבוה יותר - וההורמונים הם שהופכים את הנשים לרגישות יותר, לחשופות יותר ולבעלות סיכון מוגבר לפתח את המחלה, בהשוואה לגברים.

חשוב לציין כי ישנם ביטויים נוספים לקשר בין פעילות הורמונלית לבין מיגרנות.

כיצד עוד בא קשר זה לידי ביטוי?

בקרב הסובלות ממיגרנה, קיימת אינדיקציה לכך שהמחזור החודשי, על שלביו השונים, משפיע על הופעת התקפי מיגרנה. כך, למשל, כ-60% מהנשים סובלות מהתקף מיגרנה סמוך למחזור ו/או סביב הביוץ. כמו כן, ידוע כי נטילת גלולות למניעת הריון משפיעה על הופעת המיגרנות. גלולות למניעת הריון מכילות הורמונים ומניעות שינוי בפעילות ההורמונלית בגוף. לא אחת מדווח כי נשים המתחילות ליטול גלולות למניעת הריון חוות הקלה במחלת המיגרנה. למשל: ירידה בתדירות או בחומרה של התקפי המיגרנה. לעומת זאת, יש נשים שדווקא מדווחות על התפרצות המחלה והופעת התקפי מיגרנה, מהן לא סבלו בעבר.

ביטוי אפשרי נוסף להשפעת המערכת ההורמונלית על מיגרנות: נשים רבות מדווחות על ירידה בתכיפות ובעוצמת התקפי המיגרנה במהלך חודשי ההריון האחרונים. חלקן מדווחות אף על היעדר התקפים אלה בתקופת ההריון - עד הלידה. יחד עם זאת, יש הסבורים כי השפעה זו על בריאות הנשים נובעת מהעובדה כי השלייה, בשלבים המאוחרים של ההריון, מפרישה חומרים מסוימים הגורמים לשיפור והטבה במחלת המיגרנה.

אם הפעילות ההורמונלית ייחודית לנשים, מדוע יש גברים הסובלים ממיגרנה?

מאחר שהפעילות ההורמונלית היא רק גורם אחד המעורר מיגרנות - ומעבר לה ישנם גורמים נוספים מעוררי מיגרנה.

מהם הגורמים למיגרנה?

מיגרנה היא מחלה גנטית תורשתית ולפיכך הגורם למיגרנה הוא שיבוש בגן או גנים מסוימים שטיבם עדיין אינו ברור. יחד עם זאת, ניתן להצביע על מספר גורמים מעוררי התקפי מיגרנה, גורמים המכונים טריגרים.

מהם הטריגרים להתקף מיגרנה?

חוסר שינה, עודף שינה, סטרס, פעילות הורמונלית, תזונה, רעב, טיסות, נסיעות ארוכות, נסיעה באוטובוס ומחלות ויראליות.

צילום: שאטרסטוק

האם זה נכון כי המיגרנות אצל גברים חמורות הרבה יותר, ביחס להתקפי מיגרנה בקרב נשים?

לא. זהו מיתוס נוסף שאין לו יסוד. אין הבדל בין גברים לבין נשים, ביחס לתכיפותם או עוצמתם של התקפי מיגרנה. גברים ונשים כאחד מעידים על התקפי מיגרנה עם מאפיינים דומים, הכוללים כאב ראש, לצד תסמינים נוספים - ובהם רגישות לרעש, רגישות לאור, הזעה, חיוורון, בחילה והקאה.

בצורה מסוימת של מיגרנה, ההתקפים מלווים בירידה זמנית בתפקוד מערכת העצבים, לרוב מערכת הראיה. התופעה מכונה "אאורה" וכוללת הפרעות בשדה הראיה, כגון: כתמים בשדה הראיה, קווי זיג זג, אור בוהק ואפילו עיוורון זמני, חלקי או מלא.

מהו הטיפול במיגרנה?

הטיפול הוא לרוב טיפול תרופתי וכולל טיפול בהתקף החריף או טיפול מונע במקרים בהם הטיפול החריף אינו יעיל או שהתדירות מעל כ-4 התקפים בחודש.

ככלל, הטיפול בהתקף החריף של מיגרנה כולל טיפול באמצעות משככי כאבים נפוצים (דוגמת אקמול, אופטלגין וכו'), או טיפול במשכך כאבים המכיל שילוב של קפאין פאראצטמול ואספירין, כדוגמת אקסדרין, ונמצא יעיל יותר לטיפול במיגרנה ובסימפטומים שלה.

לצד תרופות אלה, יש תרופות מרשם, שהן תרופות ייעודיות - לטיפול במיגרנה. הכוונה היא לתרופות ממשפחת הטריפטנים, בעלות השמות המסחריים הבאים: ריזלט, רילרט, אימיטרקס זומיג ונרמיג. טיפול בתרופות אלה נחשב מאד יעיל, אם כי חלק מהחולים מתקשים להתמודד עם תופעות הלוואי שלהן. במקרה של הופעת תופעות לוואי, ניתן להשתמש בתרופה מאותה קבוצה ולמצוא תרופה יעילה אשר אינה גורמת לתופעות לוואי קשות.

אופציה טיפולית נוספת היא תכשירים נוגדי דלקת המביאים להקלה בקרב חלק מהחולים.

מעבר לאלה, אופציה טיפולית נוספת היא מתן טיפול מניעתי קבוע. לדוגמא תרופות להורדת לחץ דם, אשר התגלו כיעילות בהפחתת מיגרנות. כך, למשל, הטיפול עשוי לכלול תרופות אנטי אפילפטיות, נוגדות דיכאון או מרפות שרירים.

ניתן לשלב תרופות שונות, עד למציאת התכנית הטיפולית האידאלית עבור המטופל. חלק מהמטופלים גם מדווחים על הקלה עקב הזרקות בוטוקס אשר מסייעות להתמודד עם סוגים מסוימים של כאבי ראש (כאב ראש כרוני יום יומי); דיקור סיני גם הוא מסייע לחלק מהחולים וכך גם טיפול תזונתי. בימים אלה, קיים מיכשור חדש הצפוי להיכנס לשימוש. הכוונה היא למכשירים לגירוי חשמלי, המשפיעים על מרכזים עצביים שונים במוח, בתקווה שפעולתם תמנע את התקפי המיגרנה.

לסיכום: לא רק נשים סובלות ממיגרנה, גם גברים סובלים ממחלה מטרידה זו והפעם הם שאינם זוכים להכרה מספקת בהקשר זה. מאחר שנשים מהוות רוב בקרב הסובלים ממיגרנה, המיעוט הדומם - הגברים - שאיננו מושפע מפעילות הורמונלית, מוזכר פחות בהקשר למחלה זו. תסמיני המחלה בקרב שני המינים דומים (עוצמת הסבל זהה) - ומי שסובל ממיגרנה שואף למצוא מזור: טיפול תרופתי מותאם אישית.

ד"ר אריה קוריצקי הוא נוירולוג, לשעבר מנהל היחידה לכאבי ראש בבית החולים "בילינסון" ולשעבר יו"ר האגודה הישראלית לכאבי ראש ופנים.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת zap doctors