אפילפסיה עמידה לתרופות: יש טיפול

אפילפסיה היא מחלה נוירולוגית כרונית, ששכיחותה כ-1% מהאוכלוסייה. בקרב כשני-שליש מהחולים, המחלה מאוזנת באמצעות תרופות. עם זאת, אצל כשליש מהמטופלים האפילפסיה עמידה לטיפול התרופתי - ולכן הם סובלים מהתקפים, למרות שהם נוטלים את התרופות. בניגוד לדעה הרווחת, חשוב לדעת כי קיימות כיום מגוון אפשרויות טיפול לחולי אפילפסיה שעמידה לתרופות, מניתוחים ועד קנאביס.

מהי אפילפסיה?

אפילפסיה היא מגוון רב של מצבים, שבהם מתרחשים שיבושים בפעילות החשמלית המוחית (התקפים אפילפטיים). כתוצאה משיבושים אלה, נגררות תופעות פיזיות שונות: המוכרת שבהן היא תופעת הפרכוסים עם התכווצויות, נפילה והקצפה מהפה. בנוסף, יכולים להתבטא ההתקפים גם בניתוקים, היעדר תגובה, מצמוצים, תופעות כגון דז'ה וו, ריחות מוזרים ותופעות תחושתיות סובייקטיביות נוספות.

ההשלכות של ההתקפים האפילפטיים אינן רק על המצב הבריאותי, אלא על איכות החיים באופן כללי. מטופלים שסובלים מהתקפים - מוגבלים בפעילויות יומיומיות רבות, כמו נהיגה, שחיה לבד בים או ספורט אתגרי; כתוצאה מכך, הם גם סובלים מסטיגמה חברתית, קושי להתמיד בעבודה, דיכאון, חרדה ופגיעה באיכות החיים שלהם ושל קרובי המשפחה הסובבים אותם. הסיבות לאפילפסיה רבות - ויכולות להיות גנטיות, מצב מולד של שינוי בהתפתחות המוח, גידול מוחי, שבץ, טראומה ועוד.

בדיקת EEG לאבחון אפילפסיה. צילום: שאטרסטוק

מה הטיפול הרווח באפילפסיה?

הטיפול האנטי אפילפטי הנפוץ והמוכר ביותר, הוא טיפול באמצעות תרופות - שתפקידן לאזן את הפעילות החשמלית במוח ולמנוע את התפרצויות ההתקפים, מכל הסוגים. קיימים כיום למעלה מ-20 סוגי תרופות; ולכל מטופל, מתאימים תרופה או משלב תרופות, בהתאם למאפייני המחלה ולגורם שלה.

קרוב לשני-שליש מהמטופלים שמקפידים ליטול את התרופה המתאימה, בזמנים הנקובים הנכונים ונמנעים מטריגרים (כמו חסך שינה ושתיית אלכוהול מופרזת) - מאוזנים וכלל אינם סובלים מהתקפים, או שהם סובלים מהתקפים קטנים מאוד, שאינם משפיעים על ההתנהלות היומיומית.
מהי אפילפסיה עמידה לתרופות?

כשליש מהמטופלים סובלים מאפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי, כך שלמרות שהם מקפידים ליטול את התרופה או משלב התרופות, הם עדיין סובלים מהתקפים. לרוב, העמידות לתרופות נגזרת מהגורם לאפילפסיה.

כך, למשל, אפילפסיה משנית לשבץ מוחי מגיבה בדרך כלל טוב לתרופות, בעוד אפילפסיה משנית למצבים שבהם יש שינוי בהתפתחות המוח - לרוב מגיבה פחות.

מתי אפילפסיה מוגדרת כעמידה לתרופות?

הציפייה היא שהטיפול התרופתי יגיב לאחר זמן מה. אם לאחר מספר חודשים, לא נראה שינוי - מנסים להעלות את המינון ו/או להחליף תרופה/ משלב תרופות. לרוב, מטופל שלא אוזן לאחר ניסיון עם (לפחות) שני סוגי משלבים תרופתיים מתאימים לסוג ההתקפים, יוגדר כסובל מאפילפסיה עמידה.

כאשר מטופל אינו מגיב לתרופות, חשוב לאבחן שאכן מדובר בהתקפים אפילפטיים - ולא במצבים שמדמים התקפים אפילפטיים (למשל: אדם עם נטייה ללחץ דם נמוך, שנוטה להתעלף), או במצבים פסיכולוגים שעלולים לגרום גם הם לתופעות המדמות התקפים אפילפטיים (למשל: מתח נפשי קיצוני, שגורם לניתוק ולהיעדר תגובה לסביבה).

על מנת לוודא שאכן מדובר באפילפסיה, מופנה המטופל לבדיקה ניטור וידאו EEG, שבה מתאשפז המטופל למספר ימים, שבמהלכם מעודדים אירועים אפילפטיים (למשל, על ידי הורדת מינון התרופות). המטופל מחובר למערכת ניטור אשר מקליטה את האירועים, ובוזמנית רושמת את הפעילות המוחית שלו.

קנאביס רפואי הוכח כמפחית פעילות אפילפטית. צילום: שאטרסטוק

מהן אפשרויות הטיפול העומדות בפני חולים עם אפילפסיה עמידה?

למרות מה שנהוג לחשוב, אפילפסיה עמידה לתרופות אינה גזירה משמיים - וכיום יש מגוון רחב של אפשרויות טיפול חלופיות.

ניתוח מוח להוצאת המוקד האפילפטי: במקרים שבהם הגורם לאפילפסיה הוא שינויים ברקמת המוח וההתקפים מגיעים מאותו מוקד, ניתן לבצע ניתוח נוירו-כירורגי לכריתת המוקד, שיוביל להפסקה מוחלטת של ההתקפים.

זיהוי המוקד האפילפטי כלל אינו פשוט - ודורש אלגוריתם רפואי והצלבה מדויקת של תוצאות ניטור הווידאו EEG ו-MRI מוח, על מנת לוודא שאכן מדובר במוקד אחד. הניתוח אינו מתאים, כאשר יש יותר ממוקד אחד, כאשר יש קושי בזיהוי המוקד המדויק, או כאשר המוקד הוא באזור תפקודי (כמו שפה או תנועה) והוצאתו עלולה לגרום לנכות לאחר הניתוח.

קוצבים: במקרה שהניתוח לא מתאים או לא רצוי, ניתן להשתמש בקוצבים. קיימים כיום בישראל 2 סוגי קוצבים מאושרים.

קוצב וגאלי: הקוצב מושתל מתחת לעור, בקדמת החזה (בדומה לקוצב לב) - והאלקטרודה מגרה את עצב הוואגוס (שיורד מהמוח לכיוון הבטן, דרך הצוואר מצד שמאל) - וכך נותנת גירוי ומשפיעה על הפעילות החשמלית של המוח.
השתלת הקוצב מתבצעת בניתוח, בו חותכים חתך קטן בצוואר ובקדמת החזה, משתילים את האלקטרודה מתחת לעור - ומשחילים אותה, עד שהיא מגיעה ונוגעת בעצב הוואגוס בצוואר. כ-50%-60% מהמטופלים עם הקוצב הוואגאלי, שממשיכים ליטול תרופות במקביל, מדווחים על ירידה משמעותית בהתקפים, לאחר מספר חודשים, ויעילות הטיפול ממשיכה לעלות גם לאחר חלוף שנים מההשתלה.

קוצב מוחי עמוק: קוצב בעל 2 אלקטרודות, שיורדות למרכז המוח (תלמוס) - ומסדירות את הפעילות החשמלית ע"י מתן חשמל, ישירות למוח. השתלת הקוצב מתבצעת בניתוח, בו מחוררים את החלק העליון של הגולגולת בשני חורים קטנים מאוד - ודרכם מכניסים את האלקטרודות למרכז המוח, בצורה עדינה ומדויקת. הקוצב המוחי העמוק נכנס השנה לסל הבריאות -ומאושר למטופלים שניסו קוצב וגאלי, אך הקוצב לא עזר להם.

קנאביס רפואי: אחד החומרים הפעילים בקנאביס (קנאבידיול) הוכח כבעל השפעות רפואיות, בהן גם הפחתה של פעילות אפילפטית. בשנת 2015, אושר ע"י משרד הבריאות השימוש בקנאביס רפואי, לאנשים עם אפילפסיה בלתי מאוזנת תרופתית, אשר נמצאים במעקב סדיר במרפאה מומחית לאפילפסיה ושניסו לפחות 5 תרופות, ללא הצלחה. את הקנאביס ניתן לצרוך ע"י עישון, אידוי או צריכה בשמן; ולאחרונה, יש יותר עדויות שהוא עוזר לאפילפסיה - בצורה משמעותית.

איך בוחרים את הטיפול המתאים?

העדיפות הראשונה עבור מטופל בעל אפילפסיה מוקדית עמידה לתרופות, היא ניתוח מוח - הטיפול היחיד שבאמצעותו ניתן ממש להחלים מהמחלה. יתר האפשרויות מקלות, או מונעות התקפים - אבל לא פותרות את הבעיה מהשורש.

לסיכום: אם המטופל מתאים לניתוח ומעוניין לעשות ניתוח - בוחרים באפשרות הזו. אם לא, בודקים אפשרות של קוצב או קנאביס. קוצב, קנאביס ותרופות אינם מתנגשים אחד בשני - וניתן, לרוב, לשלב ביניהם.

ד"ר פיראס פאהום הוא מנהל השרות לאפילפסיה ו-EEG, המרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב).

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת Zap Doctors.