צנתור: אפשר גם דרך היד

מטופלים רבים נאלצים לעבור צנתור אבחנתי עקב חשש מהיצרויות וחסימות בעורקים כליליים, שעלולות לגרום לאוטם שריר הלב ולאי ספיקת לב. מטרתו של הצנתור האבחנתי היא להשיג תמונה ברורה לגבי מצב העורקים, לבדוק היכן יש היצרויות וכמובן לסייע לרופא לבחור את הפתרון הנכון לבעיה.
ברוב המקרים ניתן לטפל במחלה בהמשך לאותו הליך, במקרה כזה רופא ממשיך בצנתור הטיפולי שמטרתו טיפול בהצרויות בעורקים על ידי בלונים וסטנטים.

"שיטת הצנתור המקובלת היא דרך העורק המפשעתי (הפמורלי), שדרכו מוחדר שרוול עם שסתום עוצר דימום תחת הרדמה מקומית, ובמידת הצורך גם בלונים ותומכים", מסביר ד"ר אלכסנדר גולדברג, מנהל יחידת הצנתורים במרכז הרפואי זיו.

לדבריו, "למרות שהצנתור בשיטה זו הוא פעולה שכיחה יחסית, המתבצעת במרכזים הרפואיים השונים מדי יום, ישנם מגבלות וסיבוכים שונים, העלולים לגרום סבל רב למטופל. הסטטיסטיקה מראה כי שיעור הסיבוכים האפשריים כתוצאה מהליך שנעשה בגישה המסורתית הוא 8%-2%".

גולדברג מסביר כי "רוב עצום של 97% מהסיבוכים מתרחשים בכלי דם במקום החדירה. יש מקרים בהם נוצר סיכון לפגיעה בעצבים הנמצאים בקרבת העורק הפמורלי; במקרים אחרים, נוצרות טרומבוזות".

לפי גולדברג, "זמן שכיבה ממושך דרוש לחולה לאחר הצנתור, כדי למנוע דימום מהעורק המפשעתי. זה מקשה על המצונתרים, בעיקר כשמדובר בחולים הסובלים מאי ספיקת לב, מחלות ריאה, כאבי גב או אגן. העובדות הללו, המשפיעות על שיעור התחלואה של המתאוששים וגורמות לאשפוז ארוך יותר ולאי שביעות רצון, הביאו לחיפוש דרך גישה חלופית לעורקים הכליליים".

צנתור בגישה הרדיאלית, דרך עורק היד, מתבצע בהרדמה מקומית. המטופל מקבל תרופות נוגדות קרישה כדי למנוע היווצרות קרישי דם בעורק הרדיאלי וכן תרופות מרחיבות כלי דם המוזרקות לעורק דרך השרוול המוחדר לתוכו. עם סיום התהליך, מוצא השרוול מן העורק באופן מיידי. עצירת הדם מושגת באמצעות לחיצה ידנית על העורק, שימוש באחד ממכשירי עצירת הדם המקובלים, או בלחץ ממושך על העורק המופעל בתחבושת אלסטית.
"לגישה הצנתורית דרך היד יש יתרונות פוטנציאליים רבים, ובהם צמצום הסיבוכים לאחר הצנתור, ניוד מהיר של החולה לאחר הפעולה והקטנת עלויות האשפוז", קובע ד"ר גולדברג. "השימוש בגישה הרדיאלית מקטין את הסיבוכים שעלולים להיגרם במקום החדירה לעורק, דבר שעלול לפגוע בבריאות ובאיכות חייהם של המטופלים.

"הגישה החדשנית מאפשרת ניוד מהיר יותר של החולה לאחר הפעולה. אין צורך בזמן התאוששות ארוך או בשכיבה ממושכת במיטה, ולרוב החולה יכול להתהלך מיד לאחר הצנתור האבחנתי ולהשתחרר תוך ארבע שעות מסיום הצנתור.

"הגישה הרדיאלית נפוצה מאוד באמריקה, באסיה ובאירופה. בתי חולים רבים בחו"ל הקימו 'טרקלין צנתורים', המצויד בכורסאות נוחות, במקום מחלקת צנתורים. התהליך הרדיאלי כדאי גם מבחינה כלכלית, מכיוון שהוא מצמצם את העלויות ומקל על עבודת הצוות הסיעודי".

עד היום פורסמו מעל עשרים מחקרים שהשוו תוצאות צנתורים שבוצעו בגישה הרדיאלית והפמורלית. כל המחקרים הצביעו על ירידה משמעותית בסיבוכים בצנתורים הרדיאליים, ללא כל פגיעה ביעילות הצנתור.

במחקר אקראי שכלל 200 חולים שעברו צנתור אבחנתי בשיטה רדיאלית או פמורלית, המדדים של כאב כללי, כאבי גב, יכולת ללכת ביום הראשון ושבוע אחרי הצנתור היו לטובת השיטה הרדיאלית. חולים שעברו צנתור בשתי השיטות, הביעו העדפה ברורה בשיעור של 80% לגישה הרדיאלית, לעומת רק 2% מהחולים שהעדיפו את השיטה הפמורלית.

"הצנתור המפשעתי עדיין נפוץ יותר ברוב המרכזים הרפואיים בארץ, והשימוש בגישה הרדיאלית נעשה רק בחולים בהם הצנתור המפשעתי אינו מתאפשר", מסכם ד"ר גולדברג. "אולם בהחלט יש נכונות לקבל את הגישה הרדיאלית כתחליף בטוח לצנתור מפשעתי, ואני צופה שבעוד כמה שנים זו תהיה הגישה הבטוחה והמועדפת לצנתורים גם בישראל".

בואו לדבר על זה בפורום קרדיולוגיה וצנתורים.