אי ספיקת לב מעלה סיכון לשברים

ממחקר חדש שפורסם ב-Circulation Heart Failure עולה כי בקרב חולי אי ספיקת לב קיים סיכון מוגבר לשברי דחיסה של החוליות (מצב בו חלק מהעצם קרס בשל מאמץ לחיצה - אופייני לחוליות של חולי אוסטיאופורוזיס). לאור העלייה הצפויה בתוחלת החיים של חולי אי-ספיקת לב, התערבויות להפחתת הסיכון לשברים עשויות לשפר משמעותית את איכות ואת תוחלת החיים של חולים אלה.

למרות שהסיבוך ההרסני ביותר של אוסטיאופורוזיס הוא שברי ירך, שברי דחיסה של החוליות הם השברים הנפוצים ביותר. ואולם, במקרים רבים מדובר בשברים ללא תסמינים, שאינם מאובחנים בשלב מוקדם. כעבור זמן השברים הללו מלווים בכאב, עיוותים, מוגבלות וסיבוכים ריאתיים, ואף תמותה. יתרה מזאת, בקרב חולים עם שברים מסוג זה נרשמה עלייה של לפחות פי 5 בסיכון לשבר חוליות נוסף, ועלייה של פי 3 בסיכון לשברי ירך בהמשך. מכאן החשיבות בזיהוי חולים עם שברי דחיסה של החוליות, כאשר טיפול הולם עשוי להפחית את הסיכון לשברים בשיעור של כ-50%.

לאור זאת, החוקרים ערכו מחקר חתך של חולי אי ספיקת לב, במטרה להעריך את שכיחות שברי דחיסה של החוליות שזוהו בצילומי רנטגן של החזה. במחקר נכללו למעלה מ-600 חולים עם אי ספיקת לב.

כ-12% מהחולים אובחנו עם שבר חוליות אחד וכמחצית מהם סבלו משברים מרובים. עם זאת, רק 15% מהחולים לאחר שבר קיבלו טיפול כנגד אוסטיאופורוזיס. להערכת החוקרים, שכיחות השברים באוכלוסייה מקבילה - ללא אי ספיקת לב, נעה סביב 5%.

גורמי סיכון לשברים כללו גיל מבוגר, מין נקבה, משקל נמוך ופרפור פרוזדורים. באשר לטיפול תרופתי, שכיחות הטיפולים במעכבי ACE ותרופות להפחתת שומנים בדם היתה נמוכה יותר בקבוצת החולים עם שברים.

בואו לדבר על זה בפורום קרדיולוגיה - ילדים ומבוגרים.