אוטיזם: חשיבות האבחון המוקדם

הפרעה בקשת האוטיסטית היא הפרעה נוירולוגית התפתחותית, המשפיעה על יכולת התקשורת החברתית ומובילה להתנהגות נוקשה, אצל מי שסובל ממנה.

היא משפיעה על האינטראקציות החברתיות ועל יכולות התקשורת של הילד עם סביבתו הקרובה והרחוקה. כך, ילדים הסובלים מהפרעה בתקשורת ( קשת האוטיסטי) מתקשים להבין סיטואציות חברתיות, רגשות של אחרים ושל עצמם.

לבסוף, ילדים בעלי הפרעה אוטיסטית יתקשו להסתגל לשינויים. הם זקוקים לסביבה מוכרת וסדר יום קבוע ושגרתי ולעתים קרובות הם מתקשים לקבל אפילו שינוים קטנים ועלולים להגיב בהתפרצויות זעם או בכי ממושך.

מהו הרצף האוטיסטי?

כיום, לא נהוג להגדיר את הילדים הסובלים מהפרעות תקשורת כסובלים מאוטיזם, אלא כילדים הנמצאים על הרצף האוטיסטי (Autism Spectrum Disorders). הסיבה לכך היא שמאפייניה של סוג ההפרעה הגורמת לאוטיזם משתנים מילד לילד. ילדים על הרצף יכולים להיות בעלי קוגניציה תקינה, נמוכה או גבוהה. וגם רמת השפה יכולה להיות שונה אצל כל ילד.

יחד עם זאת, המאפיין המשותף לכל הילדים על הרצף, הוא קשיים בולטים בתקשורת ובאינטראקציה החברתית.

מהי שכיחות האוטיזם כיום? מהן הסיבות לעלייה בשכיחות?

בשנים האחרונות, אנו עדים לאבחון גובר של ההפרעה האוטיסטית ועלייה בשכיחותה, הנובעת ממודעות לסימנים מוקדמים של הפרעה של רופאי משפחה וילדים, אחיות טיפת חלב וגם הורים. ההערכות הן כי 1 מתוך 68 ילדים סובלים מהפרעה ברצף האוטיסטי - וכי בנים סובלים מהתופעה פי 4 מבנות.

מחקרים שונים מצביעים גם על עלייה ממשית בהופעת התופעה - הקשורה להשפעות הסביבתיות של החיים המודרניים על הגנים האחראים להיווצרות התופעה.

בין הגורמים הסביבתיים: רמת הישרדות גבוהה יותר של תינוקות, בעלי הפרעה בהתפתחות המוח, פגים וצפייה מוגזמת במסכים בגיל הרך.

האם השימוש הגובר בחיסונים גרם גם הוא לעלייה בשכיחות התופעה?

מחקרים רבים מראים כי אין קשר בין אוטיזם לבין מתן חיסונים בגיל הרך. החשד כי עשוי להימצא קשר כזה היה מבוסס על העובדה שסימנים רבים של ההפרעות בתקשורת, העשויים להעיד על אוטיזם - הופיע סמוך לגיל שבו נהוג היה לחסן פעוטות, סביב גיל שנה.

כאמור, מחקרים רבים שנעשו בתחום שללו את האפשרות הזו. נוסף על כך, נשללה גם האפשרות שדיאטה כזו או אחרת במהלך ההריון עשויה לגרום להופעה של אוטיזם.

מהי חשיבות האבחון המוקדם של הפרעות הרצף האוטיסטי?

הפרעה אוטיסטית היא כרונית ונמשכת לאורך החיים.

חשוב מאוד לדעת: אבחון וטיפול מוקדמים יכולים לשפר באופן משמעותי את התפקוד של ילדים בהמשך חייהם. למרות שרוב הילדים מאובחנים כיום סביב גיל 3-4 שנים, מחקרים רבים מראים כי ניתן לאבחן את התופעה בסבירות גבוהה למדי סביב גיל שנה וחצי-שנתיים.

מהם הסימנים לתקשורת חברתית בלתי תקינה?

תקשורת חברתית תקינה מוגדרת כתקשורת בין אישית מילולית ובלתי מילולית; ילדים לומדים באופן טבעי את צורות התקשורת האלה - ויודעים להשתמש בהן.

כך, למשל: תקשורת מילולית תקינה - היא תקשורת של שיחה מעגלית, שבה ברורה יכולתו של ילד להגיב לנאמר לו, להתעניין בדברי האחר וליצור שיחה.

לעומת זאת, במסגרת תקשורת בלתי מילולית תקינה, אנו משתמשים בהרבה ''סימנים'' בעלי משמעות ברורה (קשר עין הדדי, הבעות פנים מגוונות, מחוות גופניות שונות וכו').

ילדים ללא קשיים בתקשורת מתעניינים אחד בשני, מבינים את הרגשות של האחר, יכולים להביע את הרגשות של עצמם - באופן מילולי ובלתי מילולי - ויודעים איך לפנות לבן אדם אחר ולבקש עזרה. ילדים כאלה אוהבים לשתף את הוריהם או אנשים אחרים ברגשות ובחוויות שלהם, בכל דבר שעובר עליהם. למשל: להתגאות במשהו שהצליחו לעשות או לשתף בכאב, כעס או תסכול.

ילדים עם קשיי תקשורת (אפילו אם הרמה השפתית שלהם תקינה או גבוהה) - יוכלו אמנם לענות על שאלה, אך הם אינם מביעים עניין באחר והשיחה נעצרת. אין לשיחה המשך, משום שהם אינם מגיבים לצורך הבלתי גלוי לפתח שיחה. כמבוגרים, אנו מלמדים ילדים להבין כי שאילת שאלות - מטרתה לפתוח בשיחה. ילדים בעלי קשיי תקשורת אינם לומדים לזהות זאת.

בכל הקשור לתקשורת בלתי מילולית, ברור לעין כי ילדים עם הפרעה בתקשורת החברתית אינם זקוקים כלל לתגובה של אחרים, למה שעובר עליהם. הם מתקשים לפרש סימנים בלתי מילוליים שונים ופעמים רבות אינם מודעים למשמעות של המחוות הגופניות וההתנהגותיות שלהם.

מהם הסימנים הראשונים העשויים להצביע על הפרעה בתקשורת חברתית?

הסימנים לאבחון מוקדם משתנים מגיל לגיל. בגיל שישה חודשים, הסימנים העיקריים הם היעדר קשר עין תקין, תינוק שאינו מחייך ותינוק שאינו מגיב לחיוך של אדם אחר.

בגילאים 9-12 חודשים, נוסף לסימנים האלה גם היעדר ג'סטות שונות המאפיינות את הגיל (השמעת הברות, מחיאת כפיים וכו').

בגילאים 12-16 חודשים, נוספים סימנים כמו היעדר מילים ראשונות, תינוק שאינו מגיב או מגיב רק חלקית לקריאה בשמו, תינוק שאינו מצביע על דברים ואינו מגיב להצבעה של אדם אחר ותינוק שאינו מראה סימנים למשחקים דמיוניים ראשונים (כגון: טיפול בבובה, דיבור בטלפון וכו').

בגיל שנתיים, מצטרפים לכל אלה סימנים ברורים לכך שהתינוק אינו מצביע על דברים ואינו מגיב להצבעה על דברים, אינו משחק משחקים דמיוניים כלשהם; ומדבר בצירופים של מלה אחת או שתיים - ולא יותר.

מהם הסימנים הכלליים המופיעים לאחר גיל שנתיים?

סימנים אלה כוללים פעוט או ילד המעדיף לשחק לבד (ולא עם ילדים אחר), ילד המתעניין בחפצים ולא באנשים ומעדיף עיסוק בחפצים, במקום במשחקים.

סימנים נוספים: ילדים המעדיפים צעצועים בודדים - ולא אוהבים גיוון במשחקים, או כאלה האוהבים לסדר את הדברים ולשמור על הסדר שלהם. מתוך כך, ילדים המעדיפים סדר יום קבוע באופן כללי, אינם אוהבים שינויים ומגיבים לשינוי בצורה קשה - הם סימנים אפשריים.

בכל הקשור להתנהגות, סימנים ראשונים לרצף האוטיסטי הינם ילדים ההולכים על קצות האצבעות ועסוקים ללא הרף בתנועות החזותיות של האצבעות והידיים שלהם, כמו גם ילדים שיש להם בררנות מוגברת באוכל וילדים בעלי רגישות מוגברת או מופחתת לרעשים, למרקמים של אוכל, לריחות או טקסטורות של בגדים ולחומרים שונים.

לבסוף: אובדן או עצירה של הישגים התפתחותיים תקינים קודמים, בייחוד התפתחות שפתית - עשויים להעיד גם הם על קיומה של הפרעה ברצף האוטיסטי.

מתי כדאי להתייעץ עם רופא?

במקרה שאתם מזהים יותר מ-3 מהסימנים שצוינו לעיל, מומלץ ביותר לגשת להתייעצות עם רופא מומחה בהתפתחות הילד.

לסיכום: יש חשיבות רבה לפנייה לאבחון - מוקדם ככל האפשר. המוח שלנו גמיש הרבה יותר בגילאים צעירים. ככל שנאבחן את ההפרעה מוקדם יותר, כך נוכל להתחיל בטיפול מוקדם יותר -ולהבטיח שהיכולות התפקודיות של הילד יהיו גבוהות יותר בעתיד.

ד"ר אלה קוזמינסקי היא מומחית לנוירולוגיית ילדים והתפתחות הילד.

סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב zap doctors.