אוסטיאופורוזיס ובריחת סידן

אוסטיאופורוזיס הוא מצב שבו קיימת הידלדלות של העצם (פירוש המילה אוסטיאופורוזיס הוא עצם עם חורים). מעשית, אוסטיאופורוזיס היא מחלה שהמשמעות שלה היא סיכון לשבר. המינוח העממי המקובל בעברית לאוסטיאופורוזיס הוא "בריחת סידן", ביטוי שאינו מדויק, משום שהעצם בנויה ממספר חומרים שהסידן הוא רק אחד מהם. המחלה נוצרת מהתמעטות בכמות העצם, פגיעה באיכותה וכתוצאה מאלה - חולשה משמעותית של העצם וסיכויים גבוהים לשבירתה כתוצאה מנפילות.

על פי נתונים סטטיסטיים מארצות הברית, כל אישה שנייה מעל גיל 50 עלולה לחוות שבר כתוצאה מאוסטיאופורוזיס במהלך חייה. בנוסף, הנחה מקובלת ולא נכונה היא שמדובר במחלה הפוגעת בנשים בלבד. עם זאת, באותה שכבת גיל, כל גבר חמישי (כלומר 20 אחוז) עלול לסבול משבר אוסטאופורוטי.

בניגוד לאמונה הרווחת, מחלת האוסטיאופורוזיס כשלעצמה אינה גורמת לכאב. אוסטיאופורוזיס היא מחלה די "שקטה", שהאדם בדרך כלל אינו מודע אליה, אלא אם עובר אבחון או, במקרה הגרוע, מגיע למצב של שבירת עצם. מכאן גם המקור לכאב - השבר. ישנו לעיתים בלבול עם מחלת האוסטאוארטריטיס, שהיא מחלה ניוונית של מפרקים ולא של עצמות, ובניגוד לאוסטיאופורוזיס, גורמת כאב רב. חשוב להדגיש כי לא כל שבר ניתן לייחס לאוסטיאופורוזיס. המיקום האופייני לשברים הנגרמים כתוצאה מאוסטיאופורוזיס הוא צוואר הירך, עצמות האמה (סמוך לשורש כף היד) ועמוד השדרה. כמו כן, גיל האדם אמנם מהווה גורם סיכון אחד לאוסטיאופורוזיס, אך אינו בלעדי.

סיבות נוספות המעלות סבירות ללקות באוסטיאופורוזיס קשורות לפעילות יתר של בלוטת המגן, נטילת תרופות נוגדות דלקת מסוג סטרואידים, הפסקת הווסת בגיל צעיר יחסית, מיעוט אכילת מוצרי חלב, חסר בוויטמין D (החיוני לספיגת הסידן במערכת העיכול), רזון קיצוני ועוד.

עצם היא רקמה שנמצאת במהלך כל חיינו בתהליכי בניה ופירוק. עם זאת, בגיל מסוים, תהליך הפירוק של העצם מתחיל לגבור על תהליך הבנייה. תהליך זה מתעצם עם הגיל, ואצל האישה מתגבר גם אחרי הפסקת הווסת. בתהליכי הפירוק והבנייה מעורבים חומרים רבים, ביניהם הורמונים שונים וסידן. הסידן עצמו חיוני ביותר לחיזוק העצם, ולרוב מגיע ממזון עתיר בסידן כגון מוצרי חלב. חומר נוסף משמעותי בבניית העצם הוא ויטמין D. ויטמין זה הוא חומר שנוצר בגופנו כתוצאה מחשיפה לקרינה אולטרא סגולה מהשמש והוא חיוני לספיגת הסידן ממערכת העיכול. חסר בשני החומרים האלו שכיח ביותר ומהווה גורם מהותי לפגיעה במבנה העצם ולהיחלשותה.

ניתן לאבחן אוסטיאופורוזיס על ידי בדיקת צפיפות עצם. חשוב לדעת כי לבדיקה זו, כמו לכל בדיקה, יש מגבלות טכניות ולכן אינה יכולה להיות מדד בלעדי לאבחון. כאמור, שבר במיקום אופייני שהוא תוצאה של פגיעת טראומה מינימלית כגון נפילה, "מספק" אבחנה כמעט ודאית של אוסטיאופורוזיס. הבדיקה של צפיפות העצם מבוצעת במקומות רבים בארץ ונמצאת בסל הבריאות עבור נשים מגיל 60, עבור גברים מגיל 70 ועבור אנשים בקבוצות סיכון שונות שהוזכרו לעיל (כגון חולים העושים שימוש יומיומי בתרופות נוגדות דלקת המכילות סטרואידים). עלות הבדיקה אינה גבוהה (בין 100 ל-150 ש"ח, תלוי בקופה ובביטוח הקיים) וניתן לבצע אותה גם במימון עצמי. חשוב לבצע את הבדיקה רק אם הומלצה על ידי הרופא או אם הנבדק שייך לאחת מקבוצות הסיכון. התוצאות המתקבלות מהבדיקה, שהיא מעין צילום שאורך מספר דקות, מחלקות את מצב העצם לשלוש קבוצות: צפיפות עצם תקינה; אוסטואופניה (מיעוט עצם); אוסטיאופורוזיס - מיעוט עצם חולני.

בדיקות נוספות, שמסייעות לאבחן את מאזן הסידן אך לא תורמות להגדרה של המטופל כלוקה באוסטיאופורוזיס, הן בדיקות דם ושתן לווידוא רמת סידן תקינה, ויטמין D, הורמונים ועוד.

ניתן לטפל באוסטיאופורוזיס במספר דרכים המשלימות זו את זו:

אספקה סדירה וטובה של "אוכל לעצם" - הכוונה היא לספק לעצם את חומרי הבנייה שלהם היא זקוקה - סידן וויטמין D. שני אלו יכולים להגיע ממזון (מוצרי חלב, מוצרי שומשום כמו טחינה וחלבה, שקדים וסרדינים), או כתוספי מזון שאינם מחייבים מרשם רופא. עם זאת, חשוב להיוועץ ברופא לפני נטילתם על מנת שלא לקבל עודף משני התכשירים האלה.

חשיפה נבונה לשמש - מסייעת בייצורם ובבנייתם של מאגרי ויטמין D בגוף. חשוב להקפיד על כללי חשיפה נכונים בכדי למנוע פגעים אחרים.

טיפול תרופתי - מתן תרופות שמשנות את מאזן פירוק העצם ובנייתה והוכחו כמונעות שברים. תרופות אלו מחייבות מרשם רופא.

הקפדה על ביצוע פעילות גופנית - פעילות גופנית כשלעצמה היא גורם מסייע נוסף בחיזוק העצם, אך חשוב מזה - היא מחזקת את שרירי הגוף באופן כזה שהנפילה, אם תתרחש, תהיה "נכונה" והסיכון לשבר יפחת.

שימוש באמצעי עזר שימנעו נפילות והתאמת סביבת המגורים של האדם - לדוגמה: מקל עזר (רצוי בעל שלוש רגליים), או אפילו סילוק שטיח מדרכו של הקשיש יכולים למנוע מעידה ואף להציל את חייו.

חשוב להבין כי מניעה של המחלה על ידי קיום פעילות גופנית סדירה, חשיפה מבוקרת לשמש והקפדה על תזונה המכילה סידן המסייע לבניית העצם, הן הדרכים הפשוטות להימנע מאוסטיאופורוזיס ולכן המומלצות ביותר. בגיל מתקדם הימנעות מנפילות אף היא יכולה להיות משמעותית ולכן יש להקפיד על סביבה בטוחה עבור אנשים מבוגרים.

ניתן לקבל ויטמין D גם מאכילת מוצרי מזון שונים ובכמות גדולה. לא נכון. אנו מייצרים ויטמין D בעקבות חשיפה לקרני השמש. הוא אכן נמצא, אם כי בכמות קטנה, בעיקר בדגים שמנים, ביצים ובחלק ממוצרי החלב בעקבות העשרה. כאמור, מדובר בכמות זניחה. לדוגמה, על מנת להגיע לצריכה מומלצת, יש לשתות מעל לעשר כוסות חלב מועשר ביום, דבר שהוא כמובן לא מעשי.

יש ליטול תוספי מזון, כגון סידן וויטמין D באופן אוטומטי מגיל מסוים. לא מדויק. יש לצרוך כמות טובה של סידן בכל גיל, ובעיקר בגיל מבוגר או לאחר הפסקת הווסת. עדיף לקבל סידן ממקורות תזונתיים, ואם זה לא אפשרי או לא טעים, מומלץ ליטול תוספים שניתנו על ידי הרופא ולבצע מעקב מסודר אצלו. נטילה לא מבוקרת של כמות סידן גדולה עלולה לגרום לעודף סידן בגוף. הסידן העודף מצטבר בעיקר בשתן ועלול לגרום לאבנים בכליות.

גברים אינם סובלים מאוסטיאופורוזיס. לא נכון. על כל שלוש נשים יחלה גבר אחד באוסטיאופורוזיס. יתר על כן, בגיל מבוגר, התמותה כתוצאה מנפילה ושבר בצוואר הירך בשנה הראשונה שלאחר השבר, גבוהה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים.

מחלת האוסטיאופורוזיס גורמת לכאבים. לא נכון. הכאבים נובעים משברים הנגרמים ביתר קלות בשל המחלה. מיעוט עצם כשלעצמו אינו גורם לכאבים.

ביצוע פעילות גופנית באופן קבוע מאפשר בניית עצם ומחליף את הצורך ליטול תוספי מזון כמו סידן וויטמין D. לא מדויק. פעילות גופנית מעלה מעט את מסת העצם, אך בעיקר מחזקת את שרירי הגוף ובכך תורמת לבריאות השלד. עם זאת, פעילות גופנית אינה מייצרת סידן או וויטמין D ולכן גם אינה מהווה להם תחליף.

נטילת תרופות לאוסטיאופורוזיס מבטלת את הצורך בסידן וויטמין D. לא נכון. מדובר בטעות שכיחה ומצערת. התרופות הניתנות במרשם רופא יוצרת התערבות בשחלוף העצם, אך אינן מבטלות את הצורך ליטול סידן וויטמין D במקביל. הסיבה לכך היא פשוטה - התרופות אינן מכילות סידן או ויטמין D ואלו נדרשים על מנת לסייע לבניית העצם ותחזוקתה. יתרה מזאת, ללא סידן וויטמין D במקביל, יעילותן של תרופות מרשם פוחתת.

בדיקת צפיפות מומלצת כבדיקת סקר קבועה לכולם מעל לגיל מסוים. נכון. מומלץ שנשים מעל לגיל 60 וגברים מעל לגיל 70 יבצעו את הבדיקה. מדובר בבדיקה פשוטה ולא יקרה והיא עוזרת לנו להעריך את הסיכון לשבר ומכוונת החלטות בדבר הצורך בטיפול זה או אחר.

ד"ר ליאנה טריפטו-שקולניק היא רופאה בכירה ביחידה לאנדוקרינולוגיה של המרכז הרפואי הלל יפה.

בואו לדבר על זה בפורום בעיות הורמונליות וחלות עצם מטבוליות - אוסטיאופורוזיס.