תסמונת קושינג: טיפול חדש

סינדרום קושינג נובע מעודף הורמון בשם קורטיזול בגוף. מדובר בהורמון המופרש מבלוטת יותרת הכליה, כאשר ויסותו נעשה על ידי בלוטת ההיפופיזה (יותרת המח). לקורטיזול חשיבות קריטית לתפקוד ולוויסות מערכות הגוף, ובייחוד למערכת החיסונית ולמערכת המטבולית. באופן נורמאלי, הורמון הקורטיזול מיוצר יותר בשעות לפנות בוקר ופחות בשעות היום והלילה, והגוף מייצר אותו בעודף במצבים בהם נמצא האדם בדחק נפשי או פיזי, במטרה להתמודד עם מצב הדחק.

לאחרונה אושר באירופה טיפול חדש לחולים, בשם סיגניפור, הפועל לאיזון רמת הקורטיזול באמצעות הפחתת ההורמון המופרש מבלוטת יותרת המח. סיגניפור היא התרופה הראשונה שאושרה לטיפול במחלה זו, ובמאמר שפורסם באחד מכתבי העת הרפואיים החשובים (The New England Journal of Medicine) הוכח כי היא מביאה לשיפור בסימפטומי המחלה ולהפחתה מהירה ומשמעותית בהפרשת הקורטיזון בכ-50% מהחולים.

15 מקרים בשנה

הסיבה השכיחה ביותר לתסמונת קושינג נובעת מנטילה מרובה של תרופות הניתנות לטיפול במחלות דלקתיות, ומחקות בגוף את פעילות הורמון הקורטיזול. עם זאת, עודף בקורטיזול עשוי לנבוע גם מגידול ממאיר או שפיר בבלוטת יותרת הכליה (20% מהחולים) או בבלוטת ההיפופיזה (80% מהחולים), אלו גורמים לשיבוש בהפרשה הנורמאלית של קורטיזול. תסמונת קושינג שנובעת מייצור עצמי מוגבר של הורמון הקורטיזול הינה מחלה נדירה, כאשר שכיחותה נאמדת ב-2 עד 4 חולים חדשים לכל מיליון איש, מדי שנה. לפי הערכה זו, בישראל ישנם כ-15 מקרים חדשים בשנה, והמחלה שכיחה פי 7 יותר בנשים מאשר בגברים.

תסמונת קושינג היא מחלה "נסתרת", כזו שקל שלא לשים לב אליה, שכן הסימפטומים מהם סובלים החולים אינם ספציפיים למחלה ועשויים להעיד על קיומן של מגוון מחלות ובעיות שונות.

בין סימפטומי המחלה הנפוצים: עלייה במשקל המתבטאת בעודף שומן בפנים, בצוואר ובבטן, לעומת חוסר בשומן ודלדול שרירים בגפיים, עודף הקורטיזול פוגע ביכולת הגוף לייצר חלבון והדבר פוגע בשרירים ומוביל לניוון שרירים. החולים עשויים לסבול גם מעיניים אדומות ובולטות, שינויים בעור המובילים לקרעים לדימומים תת עוריים בקלות יחסית.

סימפטומים עוד פחות ספציפיים מהם עשויים החולים לסבול הם עלייה כללית במשקל, אבדן שיער בראש ועודף שיער בגוף, הפרעות במחזור, אקנה, סוכרת, לחץ דם גבוה, ירידה בצפיפות העצם ובזיכרון. בנוסף, לא פעם נלווית למחלה גם הפרעה נפשית כדוגמת דיכאון ואף פסיכוזה.

הקושי באבחון נובע משילוב של סימפטומים שאינם ספציפיים למחלה, לצד התפתחות איטית של המחלה, שעשויה להימשך אף מספר שנים. כאשר אדם סובל מאחד או יותר מהסימפטומים המפורטים לעיל, רופאו עשוי להפנות אותו בראש ובראשונה לבירור ולשלילת מחלות שהינן שכיחות יותר, והלה עלול לגרום לפספוס אבחון המחלה.

כך לדוגמה, כאשר אצל אישה צעירה מופיעים סימפטומים כמו עלייה במשקל, מחזור לא סדיר, שיעור יתר בגוף ואקנה, ישנם סיכויים גבוהים שהיא תאובחן כסובלת מתסמונת השחלות הפוליציסטיות, אך יש גם סיכוי, אומנם קטן, שהיא סובלת מתסמונת קושינג. טיפול בתסמונת השחלות הפוליציסטיות יכול לתת מענה לחלק מהסימפטומים, אך לא ייתן מענה לשורש הבעיה ולא ימנע נזק שמצטבר מעודף קורטיזול. לכן, מקרה כדוגמת זה דורש ערנות מצד הרופא, יש להפנות את אותה חולה לביצוע בדיקות ספציפיות, לשלילת האפשרות כי היא סובלת מתסמונת קושינג.

כיום, כאשר אדם סובל מתסמינים אלו, ניתן לברר בקלות יחסית האם מדובר בתסמונת קושינג, על ידי ביצוע אחת משתי בדיקות:

1. איסוף שתן במשך 24 שעות, ובדיקת כמות הקורטיזול שמופרש מהגוף בשתן במשך יממה.

2. מתן חד פעמי של הורמון המחקה את פעילות הקורטיזול בגוף וביצוע בדיקת דם בבוקר שלמחרת.

תוצאות גבוהות בבדיקות אלה מצביעות על הפרשת יתר של קורטיזול בדם או על ויסות לא תקין של הפרשת ההורמון. אם הבדיקות נעשות בצורה נכונה, הן יכולות להצביע על חשד לקיומה של תסמונת קושינג. עם זאת, כאשר בדיקות אלו נעשות בצורה שאינה מדויקת דיה, עלולות להתקבל תוצאות חיוביות שגויות. בנוסף, רמות קורטיזול גבוהות בגוף עשויות לנבוע גם ממצבי דחק קיצוניים, נטילת תרופות מסוימות וקיומן של מחלות נפשיות כמו דיכאון. כך, חולה דיכאון חמור שיאובחן כחולה בתסמונת קושינג בעקבות אחת הבדיקות אינו בהכרח אכן חולה במחלה. כאשר קיים חשד לתסמונת קושינג יש להמשיך בביצוע סדרה של בדיקות מקיפות יותר, שיבוצעו על ידי אנדוקרינולוג, לאישוש או להפרכת קיומה של המחלה.

לגלות ערנות

מכאן עולות שתי נקודות חשובות. האחת היא כי על הרופא המטפל, בין אם הינו רופא משפחה, רופא נשים או אנדוקרינולוג, להיות ער לסימפטומים השונים מהם סובל החולה ומהצורך לשלול קודם כל את קיום המחלה, כאשר קיים חשד לה. שנית, יש לוודא כי הבדיקה מבוצעת באופן מדויק, ואם תוצאות הבדיקות חיוביות, מומלץ לפנות לאנדוקרינולוג להמשך בירור וטיפול במחלה.

הטיפול בקושינג חשוב מאוד, מכיוון שתופעות המחלה עלולות לגרום לנזק בלתי הפיך למערכות הגוף. כמו כן, החולים בתסמונת קושינג סובלים לרוב ממחלות אחרות כמו סוכרת ויתר לחץ דם, שחוסר בטיפול ובאיזון שלהן עלול להוביל לסיבוכים, חלקם מסכני חיים.

החדשות הטובות הן שכאשר מדובר במחלת קושינג כתוצאה מגידול בבלוטת יותרת המוח או בלוטת יותרת הכליה ניתן להרפא מהמחלה. הטיפול הראשון במחלה הוא הסרת הגידול מבלוטת יותרת הכליה או מבלוטת ההיפופיזה, ככל שמצב החולה מאפשר זאת.

לרוב, הסרת הגידול בניתוח תביא לריפוי המחלה, אם כי תמיד ישנו סיכוי קטן שהמחלה תחזור בעתיד. לעתים לא ניתן להסיר את הגידול מבלוטת ההיפופיזה מטעמים שונים. במקרים אלו, כמו גם במקרים שהמחלה חוזרת, עד כה עמדו בפני החולים שתי אפשרויות:

1. טיפול תרופתי הפועל לדיכוי ייצור הקורטיזול על ידי בלוטת יותרת הכליה טיפול זה מלווה במגוון תופעות לוואי, חלקן קשות.

2. הסרת שתי בלוטת יותרת הכליה מדובר בפרוצדורה ניתוחית. גם אפשרות זו אינה אידיאלית כיוון שהסרת הבלוטה תיצור חוסר תמידי בקורטיזול בגוף החולה, שיצריך מתן טיפול הורמונאלי לכל משך חייו של החולה.

כאמור, לשתי אפשרויות אלה נוסף באחרונה טיפול חדש. עלינו לזכור כי אמנם מדובר במחלה נדירה, אך על הציבור ועל הרופאים המטפלים להיות ערניים לקיומה, ובכל מקרה בו קיים חשד יש לפנות בהקדם לאבחון מתאים. אבחון מחלת הקושינג משנה לחלוטין את אופן הטיפול האידיאלי עבור החולה, ומכאן שאבחון וטיפול מוקדם ככל הניתן יסייע בריפוי ואף בהצלת חיים.

הכותב הוא מנהל השירות לאנדוקרינולוגיה ומטבוליזם, המרכז הרפואי הדסה עין-כרם

בואו לדבר על זה בפורום אנדוקרינולוגיה מבוגרים וסוכרת.