אינסולין: ראשון בטיפול

שבע שנים חולפות בממוצע מהשלב בו אדם מאובחן כחולה סוכרת סוג 2 ועד לרגע בו הוא מתחיל לקבל אינסולין. תפיסה חדשה של רופאים מומחים רבים, המסתמכת על מחקרים עדכניים וניסיון רב שנים, רואה בדחיית הטיפול באינסולין מהלך הפוגע בבריאות החולים. עוד ועוד רופאים מכירים בכך שמתן אינסולין לחולי סוכרת סוג 2 כבר בשלבים הראשוניים של המחלה, מונע החמרה במצב ומיטיב מאוד עם החולים.

מחקרים רבים תומכים בתפיסה זו ומוכיחים כי שילוב אינסולין בטיפול, כבר בשלב ראשון, תורם לאיזון משק הסוכר, לפחות עלייה במשקל, לירידה בסיכון להיפוגליקמיה (נפילת סוכר) ולפחות פגיעות באיברים שונים בגוף, כגון לבלב, מוח, לב, כליות, עיניים ורגליים. אם כך, מדוע ישנם רופאים שעדין מתמהמהים במתן אינסולין? מהו באמת הטיפול האידיאלי עבור חולי סוכרת סוג 2? ומתי ומדוע מומלץ לשלב אינסולין בטיפול? ד"ר חוליו וינשטיין, מנהל המרפאה לסוכרת בבית החולים וולפסון משיב על כל השאלות.


מהו הטיפול בסוכרת סוג 2 הנפוץ כיום?

כאשר חולה מאותר ומאובחן כחולה סוכרת (רמות הסוכר שאובחנו הן: המוגלובין מסוכררHb A1c מעל 6.5 , סוכר בצום מעל 125), הוא מתחיל טיפול תזונתי, השואף להיטיב את אורחות חייו והרגליו. ירידה במשקל, תזונה מאוזנת ופעילות גופנית הם התרופה הטובה ביותר לטיפול בסוכרת.

הרוב הגדול של המטופלים לא מצליחים להגשים את מטרות היעד ועוברים לטיפול תרופתי. בשלב זה, רובם מתחילים טיפול תרופתי פומי (דרך הפה). ישנן שלל תרופות פומיות הגורמות פעילות מגוונת, השואפת לתרום לאיזון רמות הסוכר. יש תרופות שגורמות להפרשה נוספת של אינסולין מהלבלב;

יש תרופות הגורמות לירידה בתנגודת לאינסולין וישנן כאלה שמעכבות את ספיגת הפחמימות במערכת העיכול. מחקרים מהשנים האחרונות מלמדים כי תרופות אלה יעילות במקרים רבים לטווח קצר בלבד. הן אינן עוצרות את התקדמות המחלה שנוטה להחמיר עם השנים. אין סוף מחקרים הצביעו על כך שחולים רבים יגיעו בסופו של תהליך למצב בו הם זקוקים לאינסולין. ה"סוד" הוא לא לחכות עם האינסולין עד לשלב בו הם חייבים אותו כדי להתקיים אלא לשלב אותו בטיפול עוד קודם לכן.

מה זה אינסולין?

אינסולין הוא הורמון המופרש מהלבלב ותפקידו לפנות את הסוכר מזרם הדם לתאים. גורמים מגוונים מפריעים לו למלא את תפקידו כראוי: נטיה גנטית, עודף משקל, תזונה לקויה ומחסור בפעילות גופנית מביאים למצב בו הסוכר הנקלט בגוף מהמזון נשאר בזרם הדם ואינו מגיע לתאים. התאים זקוקים לסוכר כדי להתקיים. הלבלב שמזהה רמות גבוהות של סוכר בדם מפריש עוד ועוד אינסולין כדי שיפנה אותו לתאים. בשלב מסוים מפתחים התאים תנגודת לאינסולין והסוכר לא מתפנה. תהליך זה גורם נזק משולש: ללבלב שעובד שעות נוספות, לכלי הדם שניזוקים מהסוכר ולאיברי הגוף שמקבלים רמות סוכר לא מאוזנות.

זוהי, למעשה, מחלת הסוכרת שמחמירה לאט לאט ועם השנים גורמת עוד נזק. עוד לפני עשרות שנים גילו שמתן אינסולין לחולי סוכרת מסייע להילחם בתהליך ולעכב את ההתרחשות הבלתי רצויה.



מדוע מומלץ לתת אינסולין לחולי סוכרת סוג 2?

אינסולין הוא הנשק היעיל ביותר והטבעי ביותר לטיפול בסוכרת. בשל סיבות מגוונות, המטופלים החולים בסוכרת סוג 2 וגם הרופאים המטפלים בהם, חוששים מהמעבר לאינסולין ומשתמשים בתרופות אחרות למשך תקופה ארוכה, שבסופה הם מגיעים למצב בו הלבלב שלהם מפסיק לגמרי להפריש אינסולין וגופם נפגע. הם חווים עליית סוכר חריגה ופתאומית, ירידה בלתי רצונית במשקל ודלדול שרירים.

מטופלים אלה יזדקקו ממילא לטיפול קבוע באינסולין. מחקרים רבים מוכיחים כי מתן האינסולין בשלב מוקדם עדיפה בהרבה. אם משלבים אותו בטיפול כברירה אחרונה, רק בשלב בו התרופות הפומיות כבר לא מסייעות, זה כבר מאוחר מדי. בשלב זה הסוכרת כבר קשה מאד, קשה מדי, והחולים יזדקקו לכמות גדולה מאד של אינסולין, בעוד שטיפול ראשוני במועד היה מצריך כמות קטנה הרבה יותר ואולי אפילו מאפשר הפסקת הטיפול בשלב מאוחר יותר.

מינון כה גבוה יגרום לתופעות לוואי בלתי רצויות שלא מופיעות במינון נמוך. כמו כן, במהלך השימוש בתרופות ולאורך השלב בו דחו את הטיפול באינסולין, המחלה הרי לא נעצרה ויצרה פגיעה קשה באיברי הגוף השונים. העיתוי של איזון הסוכר מאד חשוב: אם הסוכר יאוזן בשלב מוקדם, הנזק לאיברים יימנע. ישנו מושג המכונה "זיכרון מטבולי": גופם של החולים זוכר את רמות הסוכר בשנים הראשונות למחלה.

אם האיזון בשנים אלה היה לא מספיק טוב, אז לאורך כל חיי האדם, וגם עשרות שנים קדימה, הנזק של המחלה יהיה חמור.. לעומת זאת, איזון טוב בשלבי המחלה הראשונים, כזה שמושג רק באמצעות אינסולין, יצור זיכרון מטבולי טוב, שיצמצם את פגיעות המחלה באיברים וימנע סיבוכים. איזון מטבולי טוב, דווקא בעשור הראשון, הוא סימן טוב להמשך, אז אין כל סיבה לחכות עשור כה קריטי עד למתן האינסולין.

מדוע אנשים נרתעים משימוש באינסולין?

לאינסולין יש יחסי ציבור לא טובים והמושג מעורר אסוציאציות מפחידות. גם רופאים וגם מטופלים טועים לחשוב שאם פלוני זקוק לאינסולין, מחלתו ודאי חמורה מדי. גם מחלתם חמורה ואם ידחו את השימוש באינסולין היא תהיה חמורה יותר. מטופלים פשוט לא מודעים לאמת המחקרית-מדעית, לפיה רצוי להתחיל טיפול באינסולין מוקדם ככל האפשר. ישנה גם תופעה המכונה "מחסום ההזרקה": אנשים חוששים להזריק לעצמם ומעדיפים ליטול כדור. זה הרבה יותר קל ונוח.

החשש הזה מוצדק. אבל עם הדרכה נכונה של הרופאים לא צריכה להיות בעיה. היום ישנם עטים להזרקה, מאד קלים ונוחים לתפעול. הבעיה היא גם ברופאים: אין להם מספיק זמן להעניק לכל מטופל. מחכים בתור עשרות אנשים והדרכה נכונה צריכה להיות משותפת, על ידי רופא ואחות, ואמורה להימשך לפחות כשעה. אחרי הדרכה טובה באמת והסבר מפורט, ההזרקה לא צריכה להפחיד והמטופל יכול להיעזר בה בקלות. תופעה נוספת שמונעת מהרופאים ליישר קו עם תוצאות המחקרים החדשים היא מה תופעת "אינרציה קלינית": הרופאים מתנהלים כמו על אוטומט.

מגיע מטופל שמבטיח לשנות הרגלים והם נותנים לו הזדמנות וממשיכים טיפול פומי עד לפגישה הבאה. אותה פגישה מתקיימת בחלוף זמן רב, במהלכו כמובן לא משנה המטופל את הרגליו והנזק כבר נוצר. בסופו של דבר משולב האינסולין בטיפול בשלב מאוחר מדי. סיבה נוספת היא חוסר הידע של חלק מהרופאים לגבי האינסולין: הרבה יותר פשוט להם לרשום כדורים מאשר להיכנס לעובי הקורה ולהבין איזה אינסולין מתאים למטופל. ישנם סוגים רבים של אינסולין ויש לבצע התאמה אישית לכל מטופל.

איזה סוגי אינסולין קיימים ואיזה אינסולין מתאים לחולי סוכרת סוג 2?

ישנו מגוון רחב של אינסולינים, השונים אחד מהשני במשך ההשפעה שלהם ולכן בעיתוי ובתדירות ההזרקה. כך, למשל, ישנו אינסולין בעל פעילות קצרה: Regular Insulin, שהשפעתו מתחילה כחצי שעה לאחר ההזרקה וזמן פעילותו הוא 4-5 שעות, אך השימוש בו כיום מצומצם כי הוא נדחק על ידי תכשירים חדשים וטובים יותר.

אינסולין נוסף הוא כזה המוזרק בסמוך לארוחה ואמור לבלום את הצפת הסוכר המתרחשת לאחר האוכל. ייחודו הוא בפעילותו המהירה. הוא מתחיל לפעול מיד לאחר ההזרקה ומשפיע למשך שעתיים שלוש. לרוב משולב אינסולין זה עם אינסולין בעל טווח השפעה ארוך של כ-24 שעות. האינסולין המשפיע לטווח ארוך הוא מאד פופולרי ומצוי בשימוש רחב. אינסולין זה (Levemir ו-lantus) מחקה את ההפרשה הרציפה הפיזיולוגית של אינסולין מהלבלב, המתרחשת לאורך כל היממה. ישנו גם אינסולין בעל טווח השפעה בינוני שהשפעתו מתחילה כעבור שעתיים ושיא השפעתו הוא כעבור 6-8 שעות.

גם הוא משולב לעתים עם האינסולין הבזאלי, ארוך הטווח. לחולי סוכרת סוג 2 יותאם טיפול אישי, המשלב בין תרופות לבין אינסולין, בהתאם למאפיינים של כל מטופל. על הרופא המתחיל טיפול באינסולין לדעת להתאים את הטיפול האידיאלי למטופל וגם להדריך אותו נכון: מתי להזריק, איך להזריק ואיפה להזריק. הרופא צריך לקחת בחשבון בעת ההדרכה את הטעויות הנפוצות הכרוכות בשימוש באינסולין: אחסון לא נכון של התרופה (במקום קר או חם מדי למשל), הזרקה שטחית מתחת לעור, שאינה עמוקה מספיק כדי להחדיר התרופה לזרם הדם, הזרקה של תרופות שכבר פג תוקפן, הכרה של סוגי האינסולין והבנה מדוקדקת: איזה סוג אינסולין יש להזריק ומתי, הדרכה בדבר המעקב אחר רמות הסוכר, הזרקה במקום הנכון ועוד.

בואו לדבר על זה בפורום סוכרת והשמנה.