מחלת גרייבס: סוגרים את התריס

מחלת גרייבס היא מחלה אוטואימונית נפוצה למדי, השכיחה יותר אצל נשים לעומת גברים.

מהי מחלה אוטואימונית?

מחלה אוטואימונית היא מחלה במהלכה גופנו מייצר נוגדנים נגד חלבונים עצמיים שלנו, בדרך כלל מסיבה לא ברורה, שאין אנו מצליחים לעמוד על פשרה. ככלל, מחלות אוטואימוניות שכיחות בקרב חולים באותה משפחה, אם כי לא מדובר בתורשה גנטית רגילה.

מהי מחלת גרייבס?

במחלת גרייבס נמצאים בדמם של החולים נוגדנים כנגד הקולטן להורמון TSH, שהוא הורמון שמופרש מההיפופיזה: בלוטת יותרת המוח. הורמון זה מפעיל את בלוטת התריס וגורם לה להפריש את הורמוני הבלוטה, t3 ו-t4. הנוגדן הספציפי הזה מפעיל את הבלוטה, ולכן המחלה מתבטאת בעודף הורמוני הבלוטה ובתגובה לכך, ירידה ניכרת ברמת ה-TSH.

מתי בדרך כלל מופיעה המחלה?

כאמור, מדובר במחלה שכיחה למדי, המבטאת כשמונים אחוזים ממקרי יתר פעילות של בלוטת התריס. מחלת גרייבס מופיעה לרוב מעל גיל 20, אבל עלולה להופיע בכל גיל. ישנה שכיחות יתר במשפחות שבהן כבר נמצאת מחלת גרייבס או תת-פעילות של בלוטת תריס, הנוצר בעקבות מחלת השימוטו (שגם היא מחלה אוטואימונית של הבלוטה). המחלה עשויה להופיע פעם אחת בחיים, אך עלולה גם לחזור בעתיד, בפרט אצל מי שלא נוטל טיפול סדיר שנועד למגר אותה.

מהם תסמיני מחלת גרייבס?

התסמינים האופייניים למחלה הם אלה האופייניים ליתר פעילות בלוטת התריס - והם: ירידה במשקל למרות תיאבון שמור, עייפות קשה, דפיקות לב או דופק מהיר, הזעת יתר, שלשול, רעד, עצבנות וקשיי שינה. אצל נשים, ייתכנו גם הפרעות במחזור ובעיות פריון, כמו גם הפלות בתחילת ההריון. יש לציין שמובן שלא אצל כל חולה מופיעים כל התסמינים, ולעתים אין למחלת גרייבס תסמינים בכלל.

עם זאת, התסמינים הייחודיים המאפיינים את מחלת גרייבס בפרט, הם בלט העין - תופעה שבה העיניים בולטות החוצה, באופן חד-צדדי או דו-צדדי, שמלווה לעתים בהפרעה בראייה, אך לא בהכרח. סימן זה קיים אצל כשני שליש מהחולים במחלה, ועשוי להופיע גם מאוחר יותר - ולאו דווקא בתחילתה.

אצל מרבית המטופלים אין צורך לטפל בבלט העין, אך במקרים ספציפיים, חלק מהם יזדקקו לטיפול בסטרואידים או אפילו לניתוח. תסמין נוסף למחלה הוא זפק - הגדלה של בלוטת התריס, במידה כזו או אחרת.

אצל אנשים צעירים, המחלה, לרוב, לא גורמת נזק ממשי בטווח הקצר, אך אצל מבוגרים ו/או אצל חולי לב היא עלולה לגרום להפרעות בקצב הלב עד כדי סכנת חיים, וכן לבריחת סידן מואצת - אוסטאופורוזיס.

כיצד מאבחנים את המחלה?

האבחון מתבצע על סמך תשאול הכולל את הסיפור המשפחתי, הסימנים האופייניים של בלט עין בבדיקה הגופנית, בדיקת דם המעידה על פעילות יתר ובאמצעות מיפוי בלוטת התריס שהוא, למעשה, צילום של הבלוטה לאחר הזרקת חומר ניגוד כגון יוד או טכנציום. בדרך כלל ניתן למצוא בדמם של החולים את הנוגדנים כנגד הקולטן בבדיקת דם פשוטה.

כיצד מטפלים במחלת גרייבס?

קיימות שלוש שיטות טיפול במחלת גרייבס. יש להתאים את הטיפול באופן אינדיבידואלי לכל מטופל.

1. הטיפול המקובל ביותר במחלת גרייבס הוא טיפול תרופתי. קיימות שתי תרופות לטיפול ביתר פעילות ובמחלת גרייבס פרופיל תיאורציל (PTU) ומרקפטיזול. מדובר בשתי תרופות מאותה משפחה, שלמעשה בולמות את ייצור הורמוני הבלוטה t3 ו-t4. בדרך כלל, באמצעות טיפול זה, ניתן להשיג נורמליזציה של רמות ההורמונים בתוך מספר שבועות, לרוב ללא תופעות לוואי. מאידך, בעקבות הטיפול, עלולות להופיע תופעות לוואי חמורות, אם כי נדירות למדי. המסוכנות שבהן: פגיעה בכדוריות הדם הלבנות, העלולה להתדרדר למצב מסכן חיים. הסימן האופייני לתופעה זו הוא עליית חום המלווה בכאב גרון. כמו כן, עלולה להיווצר פגיעה בכבד, המתבטאת בכאבי בטן, בבחילות ובצהבת. תופעות לוואי לא מסוכנות, אך שכיחות יותר ומטרידות, הן כאבי פרקים, פריחה ובחילות.

טיפול זה ניתן לרוב לתקופה של בין שנה לבין שנתיים, על מנת למנוע את חזרתה של המחלה. בהמשך יש לבצע מעקב תקופתי כדי לאתר את הישנות המחלה.

2. טיפול נוסף נגד מחלת גרייבס הוא טיפול ביוד רדיואקטיבי. מדובר בטיפול חד-פעמי שלמעשה הורס את הבלוטה, מבלי לגרום (כמעט אף פעם) לנזק לרקמות אחרות בגוף. טיפול זה שכיח ומקובל בעולם, אך פחות אצלנו בארץ.

יש לציין כי טיפול זה הוא בלתי הפיך, ומרבית המטופלים יזדקקו לאחריו לטיפול בהורמון הבלוטה לכל החיים, כדי לא להיכנס למצב של תת-פעילות קשה. טיפול זה מתבצע לרוב אצל אנשים שלא מגיבים טוב לתרופות, או שהמחלה חוזרת אצלם שוב ושוב. כמו כן, טיפול זה ניתן גם במצב שהחולה בוחר אותו כאופציה ראשונה. הטיפול ניתן על ידי בליעת קפסולה של יוד רדיואקטיבי, שנלקחת בבית החולים ולא דורשת בידוד.

3. טיפול נוסף במחלה הוא ניתוח - וזוהי האופציה הכי פחות מועדפת לטיפול, מכיוון שכל פעילות ניתוחית טומנת בחובה סיכון, וגם משום שאצל רוב המטופלים, הטיפולים האחרים בדרך כלל מסייעים למצב. בניתוח, שמבוצע בהרדמה מלאה, מסירים את הבלוטה כולה או את רובה, על מנת שיתר הפעילות לא תחזור. בדומה לטיפול ביוד, המטופל נכנס מיד לתת-פעילות, ויזדקק להורמון חלופי לכל חייו.

הניתוח מוצע בדרך כלל לחולים שיש להם בלוטה גדולה מאוד, או שלא מגיבים היטב לטיפולים האחרים.

מה בנוגע למחלת גרייבס והריון?

מחלת גרייבס שכיחה למדי בתקופת ההריון, כאשר לרוב במהלכו, ישנה נסיגה בעוצמתה. הטיפול במחלה בזמן ההריון הוא זהה - וניתן על ידי תרופות או ניתוח, אך לא ניתן לתת טיפול ביוד במהלך ההריון. חשוב לציין כי התרופות בטוחות למדי לשימוש בתקופת ההריון וההנקה, ואין כל ספק שהתועלת שלהן עולה על הנזק שיתר הפעילות עלולה לגרום לאם ולעובר. בדרך כלל, לאחר הלידה, יש התלקחות של המחלה.

ד"ר נירית אבירן-ברק היא מומחית ברפואה פנימית, אנדוקרינולוגיה וסוכרת

בואו לדבר על זה בפורום אנדוקרינולוגיה מבוגרים וסוכרת.