גדילה מואצת של ילדים: מדריך

לגדילה של ילדים יש שלושה שלבים. השלב הראשון, גיל הינקות - עד סביבות גיל שנה. בשלב זה, הגדילה וההתפתחות הפיזיולוגית מושפעות בעיקר מגורמים תזונתיים. השלב השני, שלב הילדות - נמשך מגיל שנה, עד תחילת גיל ההתבגרות. בשלב זה, הגורם העיקרי להתפתחות הפיזית הוא הורמון הגדילה. השלב השלישי, גיל ההתבגרות - בשלב זה, הגדילה היא תוצר של שילוב בין הורמוני המין להורמון הגדילה, שהפרשתו הופכת מוגברת, בעקבות הפרשת הורמוני המין. מובן שלגדילה תקינה, בכל עת, דרושים תזונה מאוזנת ובריאות טובה.

מהי גדילה מואצת?

גדילה מואצת מוגדרת כמצב שבו הילד או הילדה גבוהים ביותר משתי סטיות תקן, ביחס לממוצע הגיל והמין הביולוגי שלהם, או מצב בו גובה הילד "מטפס" מעבר לקו האחוזון (פרצנטיל) בעקומת הגדילה. גדילה מואצת מאובחנת לאחר שתי בדיקות גובה, שההפרש ביניהן הוא חצי שנה לפחות. הגדילה המואצת מאפיינת את גילאי הילדות השונים; ובכל מקרה, איננה נמשכת מעבר לסוף גיל ההתבגרות - אז הגדילה נפסקת.

מהם הגורמים לגדילה מואצת?

יש להבחין בין מי שהגדילה המואצת שלהם היא תוצאה של נטייה משפחתית, לבין מי שהגדילה המואצת שלהם היא תוצאה של תסמונות גנטיות או מחלות הורמונליות שונות, או מי שהגובה יוצא הדופן שלהם הוא תוצאה של התבגרות מינית מוקדמת.

מי שגדל במשפחה עם הורים גבוהים - קיים סיכוי גדול שיהיה גבוה יותר, ביחס לתקן של הגיל והמגדר שלו, גם לאורך ילדותו וגם בבגרותו. בנוסף, מאחר שעד גיל שנה - שנה וחצי, הגדילה מושפעת בעיקר מגורמים תזונתיים, ייתכן בהחלט שפעוט בעל משקל עודף גם יהיה ארוך יותר. במקרים כאלה, כלל לא נדרש טיפול כלשהו.

לעומת זאת, מקרים של גדילה מואצת - העשויים לדרוש התערבות רפואית וטיפול תרופתי - הם מקרים שבהם הגדילה המואצת הינה תוצאה של תסמונות גנטיות, מחלות הורמונליות והתבגרות מינית מוקדמת, מסוגים שונים.

מהן התסמונות הגנטיות הגורמות לגדילה מואצת?

ישנן מספר תסמונות גנטיות, המתאפיינות בגובה גבוה מהרגיל: תסמונת מרפן ותסמונת סוטוס - המאפיינות בעיקר את גיל הילדות; ותסמונת קליינפלטר - המאפיינת יותר את גיל ההתבגרות ומופיעה רק אצל בנים, שהגובה החריג שלהם נובע מבעיה כרומוזומלית, המובילה להפרעה בהתפתחות האשכים (היפוגונדיזם) ולהפרעה בהתפתחות המינית.

מהם הגורמים ההורמונליים לגדילה מואצת?

ישנן מחלות הורמונליות שונות, הגורמות לתופעה. למשל: גידול בבלוטת יותרת המוח - הגורם להפרשת יתר של הורמוני הגדילה, יגרמו גם לגדילה מואצת.

אלה תופעות שאינן מאוד נדירות אצל מבוגרים - ומקבלות ביטוי במראה פנים וכפות ידיים ורגליים שונים. בילדות, מחלות אלה נדירות יותר - והן גורמות לענקות (הממשיכה בדרך כלל גם לבגרות).

מהי התבגרות מינית מוקדמת?

הסימן הראשון להתבגרות מינית הוא הגדלה של נפח האשכים אצל בנים; והופעת ניצני שדיים אצל בנות. סימנים אחרים הם שיעור וגדילת אברי המין.

הטווח התקני של תחילת גיל ההתבגרות המינית הוא סביב גיל 11 אצל בנות וגיל 12 אצל בנים. הרף התחתון של התקן - גיל 8 עבור בנות; וגיל 9 עבור בנים.

בכל מקרה בו מופיעים סימני התבגרות מינית לפני גילאים אלה (גיל 8 אצל בנות; גיל 9 אצל בנים), אנו מגדירים זאת כהתבגרות מינית מוקדמת.

אצל מי שמתחיל התבגרות מינית בגיל צעיר מהתקן, נראה - מצד אחד - תאוצת גדילה, בשל השפעת הורמוני המין על הפרשה מוגברת של הורמון הגדילה; ומצד שני, משך גדילה מואץ - ולכן גם קצר יותר.

כך, למרות שבמהלך ההתבגרות המינית המוקדמת תופיע גדילה מואצת - הרי שבתוצאה הסופית, עם סיום גיל ההתבגרות, הילד או הילדה דווקא יפסידו גובה; ויהיו נמוכים יותר, יחסית לבני גילם.

כיצד מאבחנים גדילה מואצת?

מרגע ששוללים גדילה מואצת, כתוצאה מנטייה משפחתית של גובה גבוה מהממוצע, יש להבחין בין אבחון של תסמונות גנטיות או מחלות הורמונליות - לבין אבחון של התבגרות מינית מוקדמת.

התסמינים של תסמונת מרפן - פרט לגובה חריג - כוללים בעיות בלב, בעיות בעדשות העין וגמישות יתר של מפרקים; בתסמונת סוטוס - ישנו מראה פנים ייחודי, ואיחור התפתחותי.

כיצד מאבחנים התבגרות מינית מוקדמת?

התבגרות מינית מוקדמת נחלקת לשני סוגים עיקריים - התבגרות מינית מוקדמת מרכזית; והתבגרות מינית מוקדמת פריפריאלית.

במסגרת התבגרות מינית מוקדמת מרכזית, המופיעה על פי רוב אצל בנות, הכל מתרחש כרגיל - המוח מפעיל את בלוטות המין, המייצרות הורמוני מין - ונוצרת התבגרות מינית, לפי הסדר הרגיל שלה, אך היא מתרחשת מוקדם מהרף התחתון של הגיל התקני. ב-90% מהמקרים, הסיבה להתבגרות מינית מוקדמת מרכזית אינה ידועה, אך לעיתים קיים סיפור משפחתי דומה וכן מצויים שינויים גנטיים מסוימים הגורמים להתבגרות מינית מרכזית.

התבגרות מינית מוקדמת פריפריאלית כוללת תהליך פתולוגי כלשהו של ייצור הורמוני מין או חשיפה חיצונית להורמונים כאלה, הגורמים לשינויי מיניים ובהמשך עלולים גם לקדם הפעלה מוקדמת של הציר ההורמונלי המוביל להתבגרות מינית. ברוב רובם של המקרים, ניתן לאתר את הגורמים להתבגרות המינית המוקדמת הפריפריאלית. מדובר שונות (כגון:, במחלות שונות באשכים, בשחלות ובבלוטת האדרנל) או שימוש בקרמים ותכשירים שונים.

מטרת האבחון - קודם כל, להכריע באיזה סוג מדובר; ובהתאם לסוג - ייקבע הטיפול המתאים.

האם יש לטפל בגדילה מואצת?

כאמור, כאשר מדובר בנטייה גנטית משפחתית או גורמים תזונתיים - לא נדרש טיפול בגדילה המואצת. במקרים בהם מדובר בגורמים הורמונליים - בין אם בשל מחלות הורמונליות ובין אם בשל התבגרות מינית מוקדמת פריפריאלית, שמקורה אובחן - הטיפול הוא קודם כל בסיבה הראשונית.

בהתבגרות מינית מוקדמת מרכזית, שמקורה אינו ידוע - מטרת הטיפול היא למנוע ככל האפשר הופעה מוקדמת של המחזור. הופעה מוקדמת כזו, עשויה לגרום לילדה קשיים חברתיים ופסיכולוגיים ואובדן גובה. לכן, מופעל שיקול דעת - בהענקת טיפול, בהתאם לגיל הילדה.

כך, למשל: במקרה שהתופעה מתגלה בגיל 4, אין שאלה לגבי הצורך בטיפול; אך אם התופעה מופיעה בגיל 8 - גיל גבולי - מבצעים קודם מעקב אחרי קצב ההתבגרות המינית.
במקרה זה, הטיפול יינתן רק כאשר מתגלה כי גם קצב ההתבגרות מואץ. במקרה שמדובר במהלך איטי של התבגרות מינית - אשר מתחילה מוקדם מהרגיל - גם אז אין צורך בטיפול.

כיצד מטפלים בהתבגרות מינית מוקדמת מרכזית?

הטיפול נעשה באמצעות מתן אנאלוג להורמון הקרוי GnRH. הורמון זה מופרש מבלוטת יותרת המוח באופן טבעי - ומשפיע על הורמוני המין והפרשתם. כאשר GnRH ניתן באופן קבוע ובמינון שונה מהרגיל, הוא גורם לדיכוי של ייצור הורמוני המין - ועקב כך לעצירת ההתבגרות המינית.

טיפול כזה, שמטרתו לעצור את הופעת המחזור, יימשך עד סביבות גיל 10 או 11, בהתאם לשאר נתוני ההתפתחות והגדילה של הילדה. השיקול בטיפול הוא גם מיקסום של הגובה - אזי ההורמון יינתן עד שהעצמות מגיעות לגיל 12 או 13. המחזור עצמו מופיע תוך שנה-שנתיים מרגע הפסקת מתן ההורמון.

כיצד מטפלים בהתבגרות מינית מוקדמת פריפריאלית?

כאמור, הטיפול בשלב הראשון - הינו טיפול בסיבה הראשונה להופעה הפתולוגית של ההתבגרות המינית המוקדמת. אם מופיעה במקביל גם התבגרות מינית מרכזית, מטפלים בה כמתואר לעיל.

לסיכום: יש חשיבות רבה לביצוע מעקב גדילה קבוע, אחת לשנה, אצל כל הילדים, מאחר שגדילה מואצת יכולה להוות סימן ראשון ובולט למחלות, תופעות ובעיות רפואיות רבות ושונות.

פרופ' אלי הרשקוביץ הוא מומחה באנדוקרינולוגית ילדים, מנהל מחלקת ילדים ד' ומנהל לשעבר של יחידת סוכרת ואנדוקרינולוגית ילדים במרכז הרפואי סורוקה.

סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב Zap Doctors.