אספירין לכל החיים

מחלת כלי דם ומחלת עורקי הלב, קרי אוטם ושבץ מוחי הן מחלות קשות הגורמות לתחלואה ותמותה גבוהים בכל העולם המערבי. מדובר במחלה דלקתית (ברמת דפנות העורקים), בה מעורבים כולסטרול ותאים שונים וביניהם טסיות הדם. טסיות הדם הן אחד הרכיבים בדם המשתתפים בתהליך הקרישה. בנוסף לכולסטרול וטסיות הדם, גם גורמי הסיכון כדוגמת עישון ויתר לחץ דם, תורמים כל אחד את חלקו בהתקדמות הרובד הטרשתי. רבדים טרשתיים אלו עלולים בנקודת זמן מסוימת ולא צפויה להיקרע ולגרום לתחילתה של תגובת שרשרת, עד להיווצרות קריש דם חריף החוסם את חלל העורק. זהו עיקרו של המנגנון הגורם להתקף לב חריף ולשבץ מוחי.

הטסיות הן גורם חשוב ביותר להתחלתו של התהליך הגורם להיווצרות הקריש. לכן הגיוני שמתן תרופות המעכבות את פעילותן של הטסיות יפחיתו את הסיכוי לפתח אוטם שריר הלב ושבץ מוחי. זהו למעשה תפקידו של האספירין.

יעילות האספירין נבדקה במחקר רפואי מקיף, החל מאנשים בריאים עם מעט גורמי סיכון ועד לחולי אוטם חריף בשריר הלב, ובניהם מגוון אוכלוסיות בסיכון כזה או אחר. מכלל המחקרים, עולה חד משמעית שמתן מינון נמוך של אספירין באופן קבוע בחולים עם מחלת לב וכלי דם משפר את סיכויי ההחלמה ומונע אירועים חוזרים: 34% ירידה בהתקף לב חוזר (אוטם שריר הלב), 25% ירידה בשבץ מוחי חוזר וירידה של כ-16% בתמותה ממחלות לב וכלי דם.

לאספירין יש גם תופעות לוואי: מתן אספירין על בסיס קבוע בחולים עם מחלת כלי דם מוכחת, מכפיל את הסבירות לדימומים ממערכת העיכול העליונה. למרות זאת יעילות האספירין במניעת התקפי לב ושבץ מוחי עולה בהרבה על הנזקים ואובדן החיים כתוצאה מדימומים ממערכת העיכול. מתן אספירין מונע אוטם על כל 1000 מטופלים וגורם לדימום ממערכת העיכול בשיעור של 2 חולים לכל 1000 מטופלים, יחס יעילות לנזק 10/1. למרות הנתונים הסטטיסטיים האלו, לפני מתן אספירין יש לקחת בחשבון את כלל מחלותיו של החולה ובעיקר יש לתת תשומת לב למחלות ותרופות אחרות אותן נוטל החולה, אשר עלולות להגביר בהרבה את הנטייה לדימומים. מחקרים עדכניים קבעו שמתן אספירין יחד עם תרופה נוגדת חומצת קיבה מקלה מאוד על סימפטומים כדוגמת צרבת. יש אנשים המפתחים אלרגיה לאספירין שביטוייה פריחות עוריות שונות.

אספירין היא תרופה שיש לקחת לאחר התייעצות עם הרופא. מינון האספירין נבדק גם כן במחקר רפואי רב משתתפים. עולה שמינונים קטנים של אספירין החל מ-25 מ"ג ליום ועד 1,000 מ"ג ליום השיגו את אותו האפקט במניעת אירועים מוחיים והתקפי לב בעוד תופעות הלוואי עלו בד בבד עם המינונים הגבוהים יותר. נהוג היום על כן לתת את המינון הנמוך ביותר שהוכח אפקטיבי למניעת סיבוכים הקשורים במחלת כלי דם. מינון זה הוא 75 מ"ג ליום. מתן התרופה במינון זה מידי יום יעיל יותר מאשר נטילת התרופה כל יומיים. בזמן אירוע חריף יש לתת העמסת אספירין ולהמשיך אחר כך במינון נמוך למשך כל החיים.

בעוד שהיעילות במתן מינון נמוך של אספירין הוכח מעבר לכל ספק בחולים בסיכון גבוה ובחולים עם מחלת לב וכלי דם מתועדת, יעילות האספירין בחולים בסיכון נמוך אינה חד משמעית. במספר מחקרים בחולים גברים ללא מחלת לב וכלי דם מתועדת (מניעה ראשונית), נצפה שאספירין מפחית את הסיכון להתקפי לב בכ-30% (כמו במניעה שניונית), אבל לא הפחית את הסיכון לשבץ מוחי. בעבודה קלינית גדולה אחרת על 40 אלף אחיות נצפה שאספירין במינון של 100 מ"ג פעם ביומיים מפחית שבץ מוחי בכ-15% אבל לא מפחית התקפי לב.

המסקנה היא שבפעם הבא כשאתם מבקרים אצל רופא המשפחה שלכם, התייעצו איתו האם כדאי לכם ליטול אספירין במינון נמוך על בסיס יומי.

ד"ר אילן קיציס הוא יו"ר החוג לקרדיולוגיה קלינית בקהילה, האיגוד הקרדיולוגי בישראל.

בואו לדבר על זה בפורום קרדיולוגיה - הפורום הרשמי של האיגוד הקרדיולוגי.