הטיפול שמנע קטיעת רגל

אדית שפיץ, חולת סוכרת בת 57, עברה לפני כשנה קטיעת רגל עקב נמק ברגלה כתוצאה מהמחלה בה היא חולה כ-30 שנה. היא חשבה שמעכשיו האשפוזים הדחופים בבית-חולים מסתיימים והיא תוכל לנסות לחזור לשגרת יומה. שום דבר לא הכין אותה למצב החדש והבעייתי שנוצר במהלך האשפוז: "במהלך האשפוז קיבלתי פצע לחץ בעקב הרגל השנייה שהחמיר במהירות", מספרת שפיץ. תוך כמה חודשים הפצע החמיר מאד והתפתח לדרגה 4, הנחשבת לחמורה ביותר. הרופאים חתכו כל פעם עוד חתיכה מהאזור במטרה לעצור את ההתדרדרות אך המצב לא השתפר. כל הניסיונות לטפל בפצע הקשה לא הצליחו והרופאים החלו לדבר עם שפיץ כל קטיעת הרגל השנייה בלית ברירה משום שלא הייתה זרימה בעורקי הרגל.

לאחר שיחה של שפיץ עם הרופאים על מצבה העגום, היא נפגשה עם ד"ר אליהו רגב, מנהל המרכז לטיפול בפצעי לחץ במרכז הרפואי תל-השומר. ד"ר רגב ניסה לטפל בפצע במספר טיפולים קונבנציוליים, אך ללא הצלחה. בנוסף, עלתה האפשרות לנסות להיעזר בתא לחץ שבעזרתו נותנים חמצן במינונים גדולים והטיפול עשוי במקרים מסוימים לעזור לחולי סוכרת. אולם הרופא אמר כי המצב כה גרוע שגם הטיפול הזה לא יעזור.

טיפול ביולוגי

כשהכל כבר היה נראה אבוד, ד"ר רגב הציע לשפיץ לעבור טיפול רימות. "הייתי על סף ייאוש", נזכרת שפיץ באותם ימים קשים, "אך ד"ר רגב היה כל-כל אנושי ואמר לי שהוא יעזור לי ושאפשר להציל את הרגל ואני החלטתי לנסות את הטיפול למרות שלא שמעתי עליו לפני זה".

רימות הוא זבוב הבקבוק הירוק. מדובר בטיפול ביולוגי בו הרימות הרפואיות מונחות על הכיב ומעכלות רקמה נמקית בלבד ולא פוגעות ברקמה בריאה. בסוף הטיפול מסירים אותן מהכיב. ד"ר קוסטה ממצ'וגלו מהאוניברסיטה העברית הוא החלוץ בשימוש בשיטה בישראל. הוא החל בשימוש ברימות הרפואיות משנת 1996 במסגרת מחקר קליני, תחילה בבית חולים הדסה עין כרם ובהמשך במרכזים רפואיים נוספים. הטיפול באמצעות רימות רפואיות הוכנס לפני כשנה לסל הבריאות כטכנולוגיה מתקדמת לטיפול בפצעים מורכבים.

הפצע הצטמצם והתרפא

שפיץ החלה את טיפול הרימות בתל-השומר ומדי יומיים שלחו במונית מבחנה עם רימות ובתוכה כמות לשני טיפולים, משום שהרימות יכולות להחזיק בחיים עד יומיים בתנאים אלו. מדי יום הכניסו את הרימות לאזור הפגוע ולדברי שפיץ "הן נראות כמו תולעים בצבע לבן ולאחר שמוציאים אותן מהפצע הן יוצאות שחורות". 18 ימים שפיץ עברה את הטיפול בבית-חולים מדי יום, טיפול הנמשך כמה דקות שבמהלכו היא הרגישה דגדוג, ובמהלך ימים אלו היא ראתה איך צבעו השחור של הפצע מתחיל להיעלם ובמקומו נראה צבע ורוד, המסמן מצב של החלמה.

בשלב זה ד"ר רגב החליט לסיים את הטיפול ברימות והמשיך לתת טיפולים קונבנציונאליים אחרי שהבחין כי הפצע נקי לגמרי. מכיוון שהטיפול אינו מסוגל להביא את הכיב להחלמה מלאה, משלימים את הטיפול עם פעולות נוספות, כמו הזרקת תאי דם לבנים.

"ממצב של פצע ענק שפגע בעצם, הפצע הצטמצם והתרפא", מספרת שפיץ על הרגע בו הבינה שהרגל שלה ניצלה מקטיעה. חשוב לה שכל חולה סוכרת יידע על הטיפול ויבין שלא כל מצב הוא בלתי הפיך, ממש כמו הסיפור האישי שלה.

בואו לדבר על זה בפורום פצעים קשים לריפוי.