שעלת: עלייה בשכיחות המחלה
הילד לא מפסיק להשתעל? אל תזלזלו! מחלת השעלת נחשבת למחלה קשה במיוחד בקרב ילודים ותינוקות קטנים. בהיעדר חיסון, המחלה אף עלולה לסכן חיים. מדריך מקיף
שעלת (Pertussis) היא מחלה זיהומית מדבקת הנגרמת בשל חשיפה לחיידק Bordetella Pertussis, אשר נכנס למערכת הנשימה דרך האף והגרון. בגלל השיעול הממושך הנשמע כהשתנקות, זכתה המחלה לכינוי Whooping Cough. ללא חיסון בתינוקות וילדים קטנים, שעלת היא מחלה קטלנית - ועד שנות ה-40 של המאה הקודמת, לפני שהחל השימוש בחיסון, מחלת השעלת הובילה למקרי תמותה רבים, בעיקר בקרב פעוטות.
כיצד נדבקים בשעלת?
שעלת היא מחלה בעלת שיעור הדבקה גבוה. ההדבקה מתרחשת לאחר חשיפה לחיידקים שמקורם ברסיסי רוק של אדם חולה, המתפזרים בשיעול או בהתעטשות.
המבוגרים הם אלה המהווים את מאגר המחלה, כלומר לאחר שהם נדבקים בחיידק הבורדטלה פרטוזיס וחולים בשעלת, הוא נותר בגופם והם מפרישים אותו מדרכי הנשימה במשך מספר שבועות וכך מדביקים גם את הילדים.
חיידק הבורדטלה פרטוזיס מופרש מדרכי הנשימה של החולים. צילום: שאטרסטוק
מהם סימני המחלה?
סימני המחלה הקלאסיים הם שיעול ממושך המופיע יחד עם השתנקות טיפוסית (whooping), שיעול התקפי והקאה לאחר שיעול.
בקרב מבוגרים, התחלואה קלה - בהשוואה לתחלואה בקרב ילדים. סימני המחלה פחות ספציפיים וכוללים בעיקר שיעול ממושך - הנמשך כ-6 שבועות; במקרים רבים, השיעול אינו מלווה בסימני ההשתנקות האופייניים.
כמו כן, ברוב המקרים בקרב מבוגרים המחלה אינה מלווה בחום - ולכן קשה לאבחנה אצלם. לעומת זאת, בקרב ילודים ותינוקות קטנים, המחלה קשה במיוחד והשיעול חמור באופן משמעותי.
מהו מהלך המחלה ומהם התסמינים האופייניים?
מחלת השעלת נחלקת לשלושה שלבים:
השלב הראשון - השלב הקטראלי (Stage Catarrhal) נמשך כשבועיים ומתאפיין בסימנים בלתי ספציפיים, כגון: חולשה, נזלת ושיעול קל; חום גבוה - נדיר. סימנים מחשידים לשעלת כוללים: דמעת מוגברת ואודם בלחמיות העיניים.
השלב השני - השלב הפרוקסיזמאלי (Paroxysmal Stage) מתחיל בשבוע השני של המחלה והוא מתאפיין בשיעול התקפי (פרוקסיזמאלי) הכולל רצף של שיעולים חזקים, באותה נשיפה. לאחר סיום השיעול, החולה לוקח שאיפה חזקה המלווה בקול המאוד אופייני לשעלת - Whoop. לעיתים החולה מתעלף לאחר השיעול. יצוין כי בקרב תינוקות וילדים קטנים, חומרת השיעול קשה יותר.
בשעלת, למעט השיעול הקשה, החולים בדרך כלל מרגישים טוב. ללא טיפול, עלול השיעול להימשך 2-3 חודשים - ודועך לאיטו.
השלב השלישי - שלב ההחלמה - Stage Convalescent - מתאפיין בהקלה הדרגתית בחומרת השיעול, לאורך כשבועיים.
המחלה - על כל שלושת שלביה - נמשכת כשלושה חודשים.
מהם הסיבוכים של מחלת השעלת?
כאמור, תינוקות מועדים לפתח סיבוכים של מחלת השעלת, העלולים להוביל לאשפוז וגם לתמותה. ישנם שני סוגי סיבוכים:
1. סיבוכים הקשורים לזיהום עצמו: דלקת ריאות ודלקת אוזניים.
2. סיבוכים הקשורים לנזקים המכניים של השיעול הקשה והממושך: דימום בלחמיות העין, התפתחות או החמרה של שבר (בקע, הרניה) בבטן או במפשעה, שברים בצלעות, דליפת שתן. לעיתים נדירות, עלולים להתרחש סיבוכים קשים כגון: דמם תוך-מוחי, שבץ מוחי ופרכוסים (משני לירידה ברמת החמצן בזמן השיעול). כמו כן, בתינוקות קטנים תיתכן גם תמותה מהמחלה.
ללא חיסון בילודים ותינוקות בחודשים הראשונים לחיים - שעורי התמותה גבוהים
בעבר רוב התחלואה הייתה בילדים מתחת לגיל 10. בהשוואה למבוגרים, בתינוקות צעירים ובפרט תינוקות בני פחות משנה - מחלת השעלת קשה וכרוכה בשיעורי תמותה גבוהים. כאמור, מאז שהוחל בחיסון האוכלוסייה באמצעות החיסון הצלולרי ((cellular vaccine, שעורי התמותה של ילדים משעלת ירדו באופן משמעותי. לימים, כפי שיפורט בהמשך, הוחלף החיסון הצלולרי בחיסון א-צלולרי.
כך, לדוגמה: בארה"ב - תכנית חיסון נרחבת של ילדים הובילה לירידה משמעותית בהיארעות המחלה, משיא של יותר מ-250,000 מקרים מדווחים בשנת 1934 ל-1,010 מקרים בלבד בשנת 1976. כיום רוב התחלואה המדווחת בשעלת היא בילדים מעל גיל 10 ובמבוגרים.
התרכיב הראשון של החיסון נגד שעלת (החיסון הצלולרי) היה אמנם יעיל בהורדת שעורי התמותה בתינוקות ושיעור התחלואה באוכלוסייה. עם זאת, מתן החיסון היה כרוך בתופעות לוואי - בעיקר חום גבוה וצרחות ממושכות של התינוקות המחוסנים. כמו כן, הועלו השערות לגבי תופעות לוואי נוירולוגיות של החיסון, שלא אומתו. תופעות הלוואי של התרכיב הראשון של החיסון האיצו פיתוח חיסון חלופי - חיסון א-צלולרי ((a-cellular vaccine. מדובר בחיסון מומת, המכיל מרכיבים שונים מתא החיידק. החיסון הא-צלולרי בעל פרופיל תופעות לוואי טוב יותר, בהשוואה לחיסון הצלולרי. כמו כן, בעוד שהחיסון הצלולרי היה אסור לשימוש במבוגרים - החיסון הא-צלולרי מאושר לשימוש גם במבוגרים.
חסרונו של החיסון הא-צלולרי, ביחס לחיסון הצלולרי - טמון בכך שיעילותו נמוכה יותר, מבחינת פיתוח הגנה חיסונית ארוכת טווח.
עלייה בשכיחות השעלת בשנים האחרונות
למרות הישגי העבר בהורדת היארעות מחלת השעלת, בשנים האחרונות אנחנו עדים דווקא לעלייה משמעותית בשיעור התחלואה בארץ ובעולם. רוב העלייה בתחלואה היא בקרב מבוגרים צעירים.
בעקבות עלייה בתחלואה בקרב מבוגרים, אנו עדים גם לעלייה בשיעור התחלואה בקרב תינוקות צעירים, מתחת לגיל שנה; ועלייה בשיעור תמותת תינוקות משעלת, בפרט ב-3 החודשים הראשונים לחיים, טרם מתן מנת החיסון הראשונה.
לא כל הגורמים לעלייה בתחלואה מובנים, אולם חלקם מיוחסים לרמת הגנה חיסונית נמוכה יותר של החיסון הא-צלולרי. גורמים אפשריים נוספים: שינוי גנטי בחיידקים, רמת חשד גבוהה יותר של הרופאים ושיפור ברגישות הבדיקות לאבחון שעלת.
כיום ממליצים לחסן את כל הנשים ההרות בטרימסטר השלישי. צילום: שאטרסטוק
חיסון נשים הרות מפחית תחלואה בתינוקות
יצוין כי העלייה בתחלואה ומשמעותה הקשה עבור תינוקות צעירים הובילה לפיתוח גישות שונות, למניעת תחלואה בצעירים. מאחר שביותר מ-50% ממקרי התחלואה בתינוקות, מקור ההדבקה הוא ממבוגר חולה בסביבתו של התינוק (בפרט האם) - מניעת המחלה במבוגרים הללו תגן על התינוקות.
עד לפני מספר שנים, היה מקובל לנקוט בגישת הקינון (cocooning). איתור חולה בשעלת, בסביבתו הקרובה של תינוק, הוביל להמלצה גורפת לחיסון ומתן טיפול אנטיביוטי מונע בכל האנשים הבאים אתו במגע. עם זאת, שיטה זו לא הוכיחה יעילות מספקת למניעת תחלואה בתינוקות - והיא קשה לביצוע, באופן לוגיסטי. בחלק מהמקרים, איתור המבוגר החולה התרחש לאחר שהתינוק כבר חלה.
כישלון גישת הקינון הוביל לגישה המומלצת כיום בארץ ובעולם: לחסן את כל הנשים ההרות בטרימסטר השלישי, בשבועות 27 עד 36 להריון. חיסון האימהות מונע תחלואה בתינוקות, מאחר שהאם היא הגורם העיקרי להדבקה של התינוק.
כמו כן, החיסון מעלה את רמת הנוגדנים בדם של האם - והנוגדנים עוברים באופן פסיבי לעובר, דרך השליה. נוגדנים אלה מקנים הגנה לתינוקות בחודשיים הראשונים של החיים, עד לקבלת מנת החיסון הראשונה בגיל חודשיים.
קיימת המלצה להתחסן בכל הריון, ללא קשר לחיסונים קודמים ולתחלואה קודמת בשעלת. לתזמון החיסון, סביב שבועות 27-36 להריון, יש חשיבות ביצירת רמת נוגדנים גבוהה מספיק, כדי להגן על הילוד, עד לקבלת מנת החיסון הראשונה בגיל חודשיים.
המלצות אלה התקבלו גם בישראל וכיום מהוות חלק משגרת החיסונים המומלצת בישראל.
החיסון לשעלת בהריון בטוח. לא נצפתה עלייה בשיעור אירועים בלתי רצויים בעקבות החיסון, במהלך ההריון או אחריו (כגון: הפלות, לידות מוקדמות, מומים מולדים, או בעיות נוירולוגיות).
בנוסף, יצוין כי מתן החיסון נגד שעלת לאם במהלך ההריון אינו פוגע ביעילות התגובה לחיסון נגד שעלת, שניתן לתינוק בגיל חודשיים ואינו פוגע ביעילות התגובה לחיסוני דיפטריה וטטנוס, שניתנים במקביל.
החיסון נגד שעלת ניתן בחמש מנות: עד גיל שנה - ארבע מנות: בגיל חודשיים, ארבעה חודשים, שישה חודשים ובגיל שנה. לאור העלייה בשכיחות השעלת, לפני מספר שנים הוסיף משרד הבריאות מנה חמישית, הניתנת לילדים בכיתה ב'.
מה כולל הטיפול בחולה ובמי שבא עמו במגע?
הטיפול יעיל רק בשלב הראשון של המחלה - ומקצר את משך השיעול וחומרתו. עם זאת, רק לעיתים נדירות המחלה מאובחנת בשלב כה מוקדם, מאחר שכאמור הסימנים אינם ספציפיים בתחילת המחלה.
יש להתחיל בטיפול אנטיביוטי, אם השיעול הופיע ב-3 השבועות האחרונים. לאחר מכן, הטיפול מיותר. הטיפול האנטיביוטי המומלץ כולל אחת התרופות ממשפחת המקרולידים (אזניל או קלריתרומיצין) למשך 5-7 ימים. ניתן לטפל באנטיביוטיקה ממשפחת המקרולידים למשך 5-7 ימים גם באנשים שנחשפו לחולה, כדי למנוע את התפתחות המחלה.
לסיכום: שעלת היא מחלה זיהומית מדבקת מאוד. המניעה הטובה ביותר היא באמצעות חיסון. תסמיני המחלה בקרב ילודים ותינוקות קטנים קשים יותר; שיעור הסיבוכים גבוה יותר, לרבות תמותה. החיסון חשוב במיוחד בקרב נשים בהריון, כדי להקטין את הסיכון להדבקה של הילוד (הדבקה העלולה לסכן את חייו). במשך שנים רבות, חיסון האוכלוסייה הצליח להפחית תחלואה ותמותה בתינוקות, אולם בשנים האחרונות יש עלייה בשכיחות המחלה. כדי לצמצם תחלואה בתינוקות, שגרת החיסונים כוללת מתן חיסון לנשים הרות, במטרה להעלות את רמת הנוגדנים בדמם שיעברו אל העובר דרך השיליה - ויהוו הגנה מספקת, עד לקבלת החיסון הראשון בגיל חודשיים.
ד"ר יסמין מאור היא מומחית למחלות זיהומיות, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות ומניעת זיהומים במרכז הרפואי "וולפסון" בחולון.
סייעה בהכנת הכתבה: שירלי שני, כתבת Zap Doctors.
