פרוו וירוס: לשמור על חולים בסיכון

פרוו וירוס (Parvo virus) הוא שם כולל למספר זנים של וירוס, מתוכם Parvo virus B19 מתרבה רק בבני אדם. מדובר בווירוס של החומר הגנטי ((DNA העובר שכפול (רפליקציה) ומתרבה רק בתאי אב, בצורות הצעירות של תאי הדם האדומים.

העובדה שהוא חודר אל תאי האב של הכדוריות האדומות ומתרבה בהן קשורה גם לאנמיה חמורה, שעלולה להיגרם כתוצאה מהזיהום מנגיף זה, בקרב חולים בקבוצות סיכון. במאמר זה נסקור בהרחבה את מהלך ההדבקה, תסמיני הזיהום - וכיצד לטפל בזיהום.

זיהום כתוצאה מהדבקה בנגיף פרוו B19 גורם לצורות תחלואה שונות (כפי שיפורט להלן) - ובמקרים בהם הנדבק סובל ממחלה המטולוגית או ממערכת חיסונית מוחלשת, מהלך המחלה קשה יותר. לכן, יש חשיבות להפחתת הסיכון להדבקה. יש לקחת בחשבון כי לא ניתן למנוע הדבקה, מאחר שעד כה לא פותח חיסון כנגד הנגיף B19.

כיצד מתרחשת ההדבקה בנגיף?

ההדבקה בפרוו וירוס B19 עשויה להתרחש כתוצאה מהדבקה טיפתית מהפרשות של מערכת הנשימה - לאחר חשיפה לרסיסי רוק של אדם חולה, המתפזרים בשיעול או בהתעטשות; כתוצאה ממגע ישיר עם החולה; וכן כתוצאה מהדבקת העובר בנגיף, במהלך ההריון - דרך השליה מהאם לעובר (העברה ורטיקלית: העברה אנכית, מהאם לעובר).

שיעור ההדבקה בין בני משפחה המתגוררים באותו בית עומד על כ-50%; שיעור ההדבקה בגני ילדים מוערך בכ-20%.

פרוו וירוס. צילום: שאטרסטוק

מהם התסמינים של זיהום מפרוו וירוס B19?  

בקרב ילדים בריאים, הביטוי השכיח של הזיהום הוא Erythema infectiosum, שנהוג לכנות כ"מחלה החמישית" (Fifth Disease). הכינוי מבוסס על כך שמדובר במחלה החמישית (האחרונה ברשימה) מקרב חמש מחלות הפריחה הנפוצות בילדות.

"המחלה החמישית" מאופיינת במהלך מחלה קל, העשוי להתחיל בשלב הראשון עם חום וחולשה. כעבור כשבוע ימים, מופיעה פריחה אדומה על הלחיים, שצורתה נראית כאילו סטרו לילד. מכאן הכינוי: Slapped cheek.

כ-10% מהילדים יסבלו גם מכאבים בפרקים שונים (בעיקר בירכיים). עם זאת, תסמין זה נפוץ יותר בקרב מבוגרים.

כמו כן, בשכיחות גבוהה יותר בילדים גדולים ומבוגרים - תיתכן גם פריחה נקודתית אדומה וסימטרית, דמוית שטפי דם קטנים, בפיזור על עור כפות הידיים והרגליים. מכאן, נוצר הכינוי פריחה של "כפפות וגרביים".

מאחר שנגיף פרוו  B19מתרבה בתאי דם אדומים, ילדים ומבוגרים עם מחלות המתבטאות באנמיה המוליטית כרונית, עלולים לפתח אנמיה חמורה כתוצאה מזיהום בנגיף זה.

משבר המוליטי במהלכו מתקיים הרס של כדוריות הדם האדומות, עשוי להימשך 7-10 ימים; לכן, לעיתים החולה נזקק למנות דם.

גם אנשים עם פגמים קשים במערכת החיסון (כמו למשל נשאי וירוס HIV  - איידס) וחולים שעברו השתלת מח עצם, עלולים לפתח אנמיה חמורה וממושכת, כתוצאה מזיהום בפרוו וירוס B19.

מהו הסיכון בהדבקה של נשים הרות? כיצד העובר מושפע?

הדבקה בנגיף פרוו B19 בהריון עלולה לגרום להדבקה של העובר. הסיכון הוא בעיקר במחצית הראשונה של ההריון. ב-2%-6% ממקרי ההדבקה בהריון, אם העובר נדבק מהנגיף - תיתכן פגיעה בתהליך גדילת העובר; בנוסף, ייתכן סיבוך הנקרא תסמונת של Fetal Hydrops.

תסמונת זו מתבטאת בכך שהעובר אינו יכול לייצר את כמות הכדוריות האדומות הדרושה לגדילה המואצת שלו. לכן, מתפתחת אנמיה חמורה בעובר, העלולה לסכן את ההריון.

לכן, כאשר ידוע שאישה הרה נדבקה בנגיף פרוו B19 - בודקים האם העובר פיתח אנמיה. במקרים קיצוניים, בהם התפתחה אנמיה חריפה, יינתן עירוי דם לעובר בעודו ברחם.

איך מאבחנים זיהום מנגיף פרוו B19?

כאשר עולה חשד לזיהום מנגיף פרווB19 , מבצעים בדיקת דם, במסגרתה בודקים האם יש עלייה ברמות הנוגדנים מסוג IgM. רמת הנוגדנים בדם עולה בשלב הראשון לאחר ההדבקה ומתחילה לרדת בתוך חודשיים עד שלושה חודשים. עלייה ברמת נוגדנים מסוג IgM מהווה אינדיקציה לזיהום חריף (אקוטי).

בנוסף לנוגדנים אלה, תוך מספר ימים מתחילה לעלות רמת הנוגדנים מסוג IgG והיא נשארת בדם לכל החיים. כלומר: כאשר מוצאים בבדיקה נוגדנים מסוג IgG ורמת הנוגדנים מסוג IgM שלילית - זוהי עדות לכך שהחולה התגבר על הזיהום והוא מחוסן.

בחולים עם מערכת חיסון מוחלשת או בחולים עם מאנמיה כרונית קשה יידרש לפעמים מתן דם בעירוי. צילום: שאטרסטוק

כיצד ניתן להפחית את שיעורי ההדבקה הגבוהים?

השלב הראשון של המחלה נחשב השלב המדבק. כאמור, שלב זה מתבטא בתסמינים כגון: חום, חולשה (ולעיתים גם כאבי פרקים).

ילדים בריאים עם מערכת חיסונית תקינה - אינם מדבקים יותר, בשלב בו הפריחה מופיעה (לאחר כשבוע). לכן, בשלב זה אפשר לשלוח אותם למסגרות הלימודים.

חולים עם פגם במערכת החיסון עלולים להדביק בדרך של הדבקה טיפתית כל זמן שמתקיים דיכוי של מח העצם, אותו ניתן לזהות בתוצאות ספירות הדם (לפי רמות הרטיקולוציטים - תאי דם אדומים צעירים). כאשר רמת הרטיקולוציטים עולה, זו אינדיקציה לכך שמח העצם מייצר יותר כדוריות דם אדומות (כך הגוף מתמודד עם האנמיה ועם הזיהום שגרמה ההדבקה בנגיף).

כדי להפחית סיכויי הדבקה אפשרית, באוכלוסיות עם מערכת חיסונית מוחלשת, חשוב לבדוק את מצבם הסרולוגי (בעזרת בדיקת דם, הבודקת האם החולה נדבק בנגיף - ומהו שלב ההדבקה); אם הם עדיין לא מחוסנים לנגיף (לאחר שפיתחו זיהום בעבר) - ניתן למנוע במידת האפשר מגע עם ילדים ומבוגרים, עם סימנים העלולים להתאים למחלה. כמובן, מומלץ להקפיד על רחיצת ידיים בסבון ובמים.

מה כולל הטיפול בזיהום לאחר הדבקה בפרוו וירוס?

אצל חולים בריאים, אין צורך במתן טיפול. בקרב קבוצות אוכלוסייה המצויות בסיכון לפתח אנמיה חריפה, כתוצאה מזיהום שנוצר לאחר הדבקה בפרוו וירוס: ילדים הסובלים מאנמיה קשה כרונית (אנמיה המוליטית); וחולים עם פגם במערכת החיסון, הטיפול כולל מתן של מנות דם בעירוי ורידי. כמו כן, מתן אימונוגלובולינים (נוגדנים מסוג IgG) המסייעים לחולים עם מערכת חיסונית מוחלשת (כפי שפורט לעיל') להתמודד עם זיהום בנגיף. בנוגע לעוברים שנדבקו בנגיף: כאמור, במקרים קיצוניים כאשר העובר מפתח אנמיה חריפה, יינתן עירוי דם לעובר, בעודו ברחם.

לסיכום: ההדבקה ב-Parvo virus B19 נפוצה באוכלוסייה, בעיקר בקרב ילדים. אין אפשרות למנוע את ההדבקה, מאחר שלא קיים חיסון. בקרב אנשים בריאים, מהלך המחלה קל - וכולל תסמינים כגון: חום וחולשה (לעיתים גם כאבי פרקים ופריחה על העור, שאינם דורשים טיפול מיוחד). בחולים עם מערכת חיסון מוחלשת או חולים הסובלים מאנמיה כרונית קשה, הדבקה בפרוו וירוס עלולה לגרום לאנמיה חריפה - ולכן הטיפול במצבים אלה עשוי לכלול מתן דם בעירוי. כדי להפחית סיכויי הדבקה אפשרית באוכלוסיות מוחלשות אלה, חשוב לבצע בדיקה סרולוגית. במקרה שאין אינדיקציה לכך שיש בדמם נוגדנים לנגיף כלומר שנדבקו בעבר - מומלץ למנוע במידת האפשר מגע עם חולים שמראים סימנים העלולים להתאים למחלה וכמובן, יש להקפיד על היגיינת ידיים.

ד''ר גליה גריסרו-סואן היא מומחית ברפואת ילדים ומחלות זיהומיות, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בילדים, ביה"ח "דנה-דואק" לילדים (המרכז הרפואי תל אביב).

סייעה בהכנת הכתבה: שירלי שני, כתבת Zap Doctors.