ויטרקטומיה: להציל את הראייה!

זגוגית העין (Vitreous) היא ג'ל שקוף הנמצא במרכז חלל העין, צמוד לרשתית. תפקידה העיקרי של זגוגית העין הוא לאפשר מעבר של קרני האור אל הרשתית ולספוח חלק מקרינת האור. יצוין כי לזגוגית יש תפקיד חשוב בהתפתחות העין במהלך ההריון. משיכה של הזגוגית על הרשתית עלולה להוביל לקרע ולהפרדתה מדופן העין - תהליך שנקרא היפרדות רשתית.

מים מהווים 90% מהג'ל המרכיב את הזגוגית; ה-10% הנותרים הם סיבי קולגן, השומרים על גמישותה וחומצה היאלורונית. כחלק טבעי מהתבגרות הגוף, גם הזגוגית עוברת שינויים עם הגיל, בדרך כלל מגיל 45 ומעלה: הג'ל הופך לנוזלי יותר באזורים שונים - ולכך יש השלכות על תפקוד העין. באופן משני, תהליך זה עלול להוביל לירידה בראייה.

מתי יש צורך בניתוח לכריתת זגוגית העין - ויטרקטומיה?

ישנם מספר מצבים שכיחים, בהם נדרש לבצע ניתוח לכריתת זגוגית העין, ויטרקטומיה (Vitrectomy):

היפרדות גוף הזגוגית – תהליך של הפיכת ג'ל הזגוגית לנוזלי, עלול להוביל למשיכת הרשתית, עם היווצרות של קרע ברשתית וחדירה של הנוזל אל מתחת לרשתית. בסופו של דבר, תיגרם היפרדות רשתית מדופן גלגל העין.

משיכת הזגוגית על הרשתית עלולה לבוא לידי ביטוי בראייה של הבזקי אור בשדה הראייה. כמו כן, לעיתים נוצרות גם עכירויות בנוזל הזגוגית, שיבואו לידי ביטוי בראייה של "עצמים" מרחפים בשדה הראייה: מעין נקודות או זבובים - תופעה הנקראת רחפנים (Floaters). אם הקרע אינו מזוהה בזמן ומפריד את הרשתית, ניתוח ויטרקטומיה יבוצע במטרה לשחרר את משיכת הזגוגית ע"ג הרשתית ולהצמיד את הרשתית אל דופן גלגל העין.

חור מקולרי - מתפתח במרכז הרשתית (מקולה) וגורם לירידה בחדות הראייה. היווצרות חור מקולרי מובילה לירידה בחדות הראייה. ככל שהחור המקולרי גדל - כך הראייה נפגעת יותר. חור מקולרי נוצר בשל משיכה של הזגוגית על מרכז הראייה. בשלבים הראשונים להיווצרות החור, כל עוד הוא קטן - יש סיכוי שהחור ייסגר מאליו, כתוצאה מהתנתקות הזגוגית מהרשתית. במרבית המקרים, חדות הראייה תשתפר. עם זאת, ככל שהחור המקולרי גדול יותר ונמצא בשלב מתקדם; או קיים כבר מזה מספר חודשים, אין סיכוי שהחור ייסגר מאליו. גם הסיכוי להשיג שיפור בחדות הראייה בעזרת ניתוח נמוך יותר.

במהלך הניתוח מוציאים את הזגוגית, מקלפים את הקרום העדין סביב החור ובסיום הניתוח מזריקים גז לחלל הזגוגית. ניתוח ויטרקטומיה להוצאת הזגוגית מסייע לסגור חור מקולרי בכ-90% מהמקרים.

ממברנה אפירטינלית - קרום הגדל במרכז הראייה ברשתית (מקולה) וגורם לעיבוי ועיוות של שכבות הרשתית. כתוצאה מכך, הממברנה האפירטינלית עלולה לגרום לעיוות התמונה ולירידה בחדות הראייה. בחלק מהמקרים, תופעה זו עלולה להתפתח בשתי העיניים ולגרום פגיעה קשה בראייה ובתפקוד של החולה. במצבים אלה, ניתוח ויטרקטומיה משפר את חדות הראייה בקרב כ-70% מהמטופלים. רמת השיפור הממוצעת בבדיקת חדות ראייה היא שתי שורות (כלומר: יכולת לראות מספרים קטנים יותר). השיפור בראייה הדרגתי ובדרך כלל מתייצב במהלך השנה הראשונה, לאחר ניתוח. עם זאת, יש לציין כי למרות השיפור בראייה - בדרך כלל הראייה לא תחזור לחדות הראייה שקדמה למחלה.

בכ-30% מהמקרים בהם הראייה אינה משתפרת לאחר ניתוח ויטרקטומיה - הראייה על פי רוב מתייצבת; הניתוח מונע ירידה נוספת בראייה.

במצבים בהם קיימת ממברנה אפירטינלית, בנוסף לכריתת הזגוגית, מבצעים קילוף עדין של הקרום המכסה את מרכז הראייה. לשם כך, נדרשת פעולה עדינה ומיומנות רבה של המנתח/ת.

דימום בזגוגית - עלול להיגרם כתוצאה מסיבוכי סוכרת, מכה חזקה שגורמת לנזק לכלי דם ברשתית, קרע ברשתית, היפרדות רשתית ועוד. אם הדימום אינו נספג, אין מנוס מביצוע ניתוח ויטרקטומיה. כאשר הדימום קשור בקרע ברשתית או היפרדות רשתית - בדרך כלל יש לבצע את הניתוח בהקדם.

המבנה האנטומי של העין. איור: שאטרסטוק

כיצד מבוצע ניתוח ויטרקטומיה?

ראשית, יצוין כי ברוב המקרים הניתוח מבוצע בהרדמה מקומית, בעזרת טיפות וזריקה מסביב לעין המנותחת. עם זאת, אם יש בכך צורך - ניתן לבצע את הניתוח גם בטשטוש או הרדמה מלאה. במרבית המקרים הניתוח נמשך כשעה.

כדי לשאוב את זגוגית העין, יוצרים שלושה פתחים זעירים בדופן העין: פתח להזרמת נוזל, כדי שהעין לא תעבור תמט, בזמן שאיבת הזגוגית; פתח לתאורה; ופתח שלישי, להכנסת מכשיר הוויטרקטום - באמצעותו שואבים וכורתים את הזגוגית.

במקרים בהם התרחשו היפרדות רשתית או קרע ברשתית, לאחר כריתת הזגוגית - יוצרים צלקת מסביב לקרע או לקרעים, בעזרת לייזר או הקפאה (קריותרפיה) ומשאירים בעין גז או שמן סיליקון, כדי להצמיד את הרשתית לדופן העין.

במקרים בהם נוצר חור מקולרי, לאחר כריתת הזגוגית, משאירים גז בעין ויש לשמור על מנח ראש למטה, משך מספר ימים.

במקרים בהם מדובר בממברנה אפירטינלית או דימום בזגוגית, בדרך כלל אין צורך להשאיר גז; העין נשארת מלאה בנוזל שקוף.

כאשר מחדירים גז לעין, הראייה מטושטשת למספר שבועות - עד שהגז נספג באופן עצמוני; בהדרגה יחליף אותו הנוזל שמייצרת העין. במקרים בהם נעשה שימוש בשמן סיליקון, כעבור מספר חודשים יידרש ניתוח נוסף להוצאתו.

ברוב המקרים, עם סיום ניתוח ויטרקטומיה, אין צורך בתפרים מאחר שהחתכים קטנים מאוד.

הכנות לקראת כריתת זגוגית

• על המועמד לניתוח לעבור בדיקה מקיפה של קרקעית העין, כולל צילום רשתית (OCT) במידת הצורך.
• יש לבצע בדיקות דם ובדיקת א.ק.ג בהתאם לדרישות המרכז הרפואי בו מבוצע הניתוח.
• נדרש להצטייד במכתב וברשימה של תרופות מרופא המשפחה. חשוב לציין כי אין צורך להפסיק נטילת תרופות נוגדות קרישה, אולם אם נוטלים קומדין חייבים לעשות בדיקת קרישיות דם (INR). מספר ימים לפני הניתוח - ערכי INR צריכים להיות בטווח 2-2.5.
• אם הניתוח מבוצע בהרדמה מלאה או בטשטוש, יש להגיע בצום מלא של 6 שעות.

מהן ההוראות לאחר הניתוח?

לאחר הניתוח, ייתכנו כאבים קלים וראייה מטושטשת. כמו כן, תיתכן תחושת צריבה או חול בעין, שניתן להקל עליה בעזרת תחליפי דמעות, אותם ניתן לרכוש ללא מרשם.
בהתאם להוראות הרופא המנתח, יש להתחיל טיפול בטיפות אנטיביוטיקה וסטרואידים למשך כחודש ימים (לעיתים בתדירות יורדת).

תקופת ההחלמה נמשכת כארבעה שבועות, במהלכם חובה להימנע מהפעולות הבאות:

• הכנסת סבון לעיניים (לכן יש לחפוף את השיער כשהראש מוטה לאחור, כמו במספרה).
• שחיה בבריכה או בים.
• איפור.
• צביעת שיער.
• חשיפת העין לאבק או לכלוך (כדי להימנע מזיהום).
• מגע או לחיצה בעין.
• הרמת חפצים כבדים.
• פעילות גופנית מאומצת.
• לאחר ניתוח ויטרקטומיה שכולל החדרת גז - אסור לטוס או לטפס, עד לספיגת הגז במהלך מספר שבועות. כמו כן, המנותח צריך לשמור על תנוחת ראש שתיקבע ע"י המנתח, בדרך כלל משך 3 ימים לאחר ניתוח.

אם המטופל יזדקק לניתוח בהרדמה כללית בפרק זמן זה, עליו ליידע את המרדים על הימצאות גז בעין.

על מה יש להקפיד לאחר הניתוח?

• הזלפת טיפות לעין המנותחת, בהתאם למינון שקבע המנתח, כמובן בידיים נקיות.
• להגיע לביקורות: יום למחרת הניתוח, שבוע לאחר הניתוח וחודש לאחר הניתוח (לקראת ביקורת חודש לאחר הניתוח - יש להצטייד בתוצאות צילום OCT עדכני).
• ניתן לנקות את העין בעזרת צמר גפן או גזה טבולים במים נקיים, מבלי ללחוץ על העין.
• יש להרכיב משקפי שמש במיוחד בשבוע הראשון.
• חזרה לנהיגה לאחר התייצבות הראייה והתייעצות עם הרופא. 

ברוב המקרים הניתוח מבוצע בהרדמה מקומית. צילום: שאטרסטוק

מתי צפויה הראייה להתייצב?

הראייה מתייצבת במהלך מספר חודשים. לכן, בחודשיים הראשונים לאחר הניתוח - לא מומלץ לרכוש משקפי ראייה חדשים, עד להתייצבות המספר.

במקרים בהם מוחדר גז לעין, בתחילה רואים את ההיקף העליון בצורה חדה; ובהדרגה חלק גדול יותר משדה הראייה הופך ברור. שיפור בראייה עשוי לארוך מספר חודשים והוא הדרגתי.

מהם הסיבוכים העלולים להתרחש בעקבות הניתוח?

הסיבוכים לאחר ניתוח ויטרקטומיה נחשבים נדירים - ועשויים לכלול: סיכון נדיר לזיהום תוך- עיני, היפרדות רשתית (שדורשת ניתוח נוסף), הופעת עכירות בעדשת העין (קטרקט), עלייה או ירידה בלחץ תוך-עיני, דימום בזגוגית, בצקת במרכז הראייה. סיבוכים לאחר ניתוח עלולים להוביל לירידה בראייה באופן בלתי הפיך - אך מדובר במצב נדיר.

מהם סיכויי ההצלחה של ניתוח ויטרקטומיה?

חשוב לציין כי ניתן לראות היטב, גם ללא נוזל הזגוגית שנכרת. לכן, אין חשש מפעולה זו.

הראייה מתייצבת בדרך כלל כעבור מספר שבועות עד מספר חודשים; במקרים בהם מבוצע קילוף של ממברנה אפירטינלית - התייצבות הראייה עשויה להתארך. באופן כללי, שיעורי הצלחת ניתוח ויטרקטומיה עומדים על 70%-90% (תלוי בסיבה שהובילה לניתוח).

לסיכום: ניתוח ויטרקטומיה נדרש למניעת עיוורון, במקרים בהם נוצרים מצבים רפואיים המסכנים את רשתית העין; וכדי לבלום פגיעה חמורה עוד יותר בראייה או לייצב את הראייה ולמנוע התדרדרות נוספת בראייה. כריתת זגוגית העין אינה פוגעת בראייה; ניתן לראות גם ללא הג'ל הממלא את חלל העין. עם זאת, התייצבות הראייה אינה מיידית. מדובר בתהליך הנמשך מספר שבועות עד מספר חודשים, תלוי בסיבה לניתוח.

ד"ר ריטה ארליך היא מנהלת יחידת הרשתית בבית החולים בילינסון (מרכז רפואי רבין); מומחית למחלות רשתית, ניתוחי רשתית וקטרקט.

סייעה בהכנת הכתבה: שירלי שני, כתבת zap doctors.