הפרעות פסיכיאטריות נפוצות יותר לאחר מות הורה בילדות

במאמר שפורסם בכתב העת American Journal of Psychiatry מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בקרב ילדים שאחד מהוריהם הלך לעולמו, בפרט באלו לפני גיל 12 שנים, קיים סיכון מוגבר להתפתחות הפרעה פסיכיאטרית, בעיקר דיכאון ותסמונת דחק בתר-חבלתית.

להערכת ההשפעה ארוכת הטווח של אובדן אחד ההורים, החוקרים עקבו במשך עד שבע שנים אחר 216 ילדים (גיל ממוצע של 12 שנים), אשר איבדו את הוריהם בעקבות מעשה אובדני, תאונה או מוות פתאומי טבעי, כמו גם אחר 172 ילדים שלא איבדו את הוריהם.

בהשוואה לקבוצת הביקורת, בקרב אלו שאיבדו את אחד ההורים בילדות תועד סיכון גבוה פי שלוש לאובדנות במהלך השנתיים הראשונות לאחר האובדן, אך לא מאוחר יותר. אובדן אחד ההורים לווה בהיארעות גבוהה פי 2.6 של דיכאון, גם אחר תקנון לגורמי סיכון שזוהו טרם מות ההורה.

סיכון גבוה פי חמש באלו שאיבדו הורה עד גיל 12 שנים. צילום: שאטרסטוק

גיל זוהה כגורם חשוב בהופעת דיכאון לאחר מות הורה, עם סיכון גבוה פי חמש באלו שאיבדו הורה עד גיל 12 שנים, אך ללא סיכון מוגבר באלו שאיבדו את אחד ההורים במהלך גיל ההתבגרות.

לאובדן אחד ההורים הייתה השפעה שלילית מוקדמת וניכרת על התפקוד של הצאצא, השפעה שתווכה בחלקה בהופעת דיכאון בשלב מוקדם יותר במהלך האבל.

בילדים שאיבדו את אחד ההורים תועד גם סיכון גבוה פי עשר לתסמונת דחק בתר-חבלתית במהלך השנתיים הראשונות לאחר האובדן, אך לא מאוחר יותר. האובדן לווה בהיארעות מוגברת של תסמונת דחק בתר-חבלתית, גם לאחר שנלקחו בחשבון גורמי סיכון טרם אובדן ההורה (סיכון גבוה פי 5.6).

החוקרים לא זיהו השפעה משמעותית של אובדן הורה על היארעות חרדה, הפרעות שימוש באלכוהול או סמים, הפרעה דו-קוטבית, או הפרעות התנהגות. הנתונים העידו על סיכון מוגבר למחשבות אובדניות בעלות חשיבות קלינית כמעט בכל נקודות הזמן בקרב ילדים שאיבדו את הוריהם, בהשוואה לקבוצת הביקורת, אם כי נראה כי הדבר היה קשור עם גורמי סיכון שהיו קיימים עוד טרם מות ההורה.

Am J Psychiatry. Published online June 20, 2018