הצבת גבולות: ילד אסור, ילד מותר

הצבת גבולות בגיל שבו ההתפתחות הרגשית קריטית - היא המפתח לצמיחת מבוגר עצמאי ומתפקד בחברה. הורים רבים מתקשים בכך, על אף העובדה שהורות וגידול ילדים הפכו לתחומים פופולריים ביותר לאנשי מקצוע רבים, בהם אנשים שמציעים מומחיות כלשהי בפתרון בעיות נקודתיות בענייני הורות, כגון: הנקה ושנת לילה. עם זאת, דווקא עם בעיה מרכזית זו - הורים מתקשים להתמודד.

תחימת הגבולות חיונית לילדים - אבל קשה ליישום בחיי היומיום. מורכבות הקשר בין הורים לילדים נובעת מכך שההורות כרוכה במקרים רבים בעניינים לא פתורים, שלקוחים מעברם של ההורים ומלווים אותם, כשהם הופכים להורים בעצמם. לכן יש לפתור את אתגר הגבולות בתבונה ובמקצועיות, מבלי לגרום נזק בלתי הפיך ובלי הבטחות שווא לפתרונות קסם.

מדוע כה חשוב להציב גבולות לילדים?

ההתפתחות הרגשית של התינוק כרוכה בקשר שלו עם הוריו ובמעקב אחרי הוריו, כדי ללמוד הרגלים נכונים, בנוגע להתנהגות ויחס לאחרים. המסרים של ההורים לילדים חייבים להיות ברורים וחד משמעיים, כדי שתינוקות ילמדו מה מותר ומה אסור.

הרגלים אלה נחוצים לפיתוח התנהגות בכל תחום, ממשחק ועד שינה ואכילה. מהרגע שבו תינוק לומד את ההשלכות שיש לכל התנהגות, הוא לומד כיצד להתנהג בעצמו. כך התינוק מקבל כלים נכונים, כדי לגדול ולהפוך לילד חברותי ואדם חברותי, שיכול גם לחיות בחברה. הכלים חיוניים בגיל זה, כדי למנוע מצב שבו יפתח הרגלים לא רצויים, שימנעו ממנו לחיות בחברת אנשים ולקחת חלק מועיל ופרודוקטיבי כבוגר. בין היתר, גם עצמאות היא חלק מההרגלים ומהגבולות הנרכשים בגיל זה, כדי שיוכל לעמוד ברשות עצמו ולא להיות תלותי.

הרגלים המוטמעים בגיל הרך. צילום: שאטרסטוק

מדוע הגיל הרך חיוני להטמעת גבולות אלה?

ילדים לומדים מה שהם רואים. אם הם גדלים עם הרגלים מסוימים, קשה להם לשנות אותם בגיל מאוחר יותר, גם משום שהם התקבעו וגם משום שהם אינם בשלים נפשית, רגשית ומנטלית להבין מדוע דורשים מהם בגיל מבוגר יותר, מה שלא נדרש מהם קודם לכן... בעיניהם, הדברים נראים חסרי תוקף, שרירותיים וחסרי הצדקה. כך, הילדים מגיבים בהתנהגות מבולבלת ובמרדנות, שלמעשה משדרות מצוקה. ככל שההרגלים מוטמעים בהם בגיל רך, כך הם לומדים להסתגל אליהם בטבעיות ולהכליל אותם בעולמם.

כיצד מגיב ילד שלא הציבו לו גבולות בזמן הנכון?

הצבת גבולות היא ויסות התנהגות, העלולה להידרדר למצב של חוסר שליטה עצמית ואי יכולת לדחות סיפוקים. ילדים נטולי גבולות עלולים להפוך לילדים שמוגדרים "קשים", בעלי הפרעות התנהגות בדרגות שונות של חומרה.

לאחר שנים של התעלמות מהצרכים של הילד, בהצבת גבולות שיגנו עליו ויעניקו לו כלים נכונים להתנהגות חברתית נכונה, ילדים מגיבים בכעסים, אימפולסיביות והרסנות עצמית. מחוץ לבית אנשים מצפים להתנהגות שמצייתת לכללים החברתיים.

הדבר מתחיל כבר בגן, כאשר הילדים שופטים ילדים אחרים - ואינם מגיבים היטב למי שאינו יודע להסתגל לכללי ההתנהגות; הדבר נמשך לאחר מכן בבית הספר ובבגרות, כאשר אותם ילדים מתקשים ללמוד מחדש הרגלים נכונים; ולשרש הרגלי התנהגות חסרת גבולות, שפוגעת בהם. כך, בסופו של דבר, הצבת גבולות מחויבת המציאות - מוקדם ככל הניתן - לטובתו של הילד.

כיצד משפיעה התנהגות ללא גבולות על המשפחה?

ילד ללא גבולות, שאינו לומד את ההשלכות של מעשיו ואינו מתרגם נכון מהי התנהגות רצויה, גורם בהתפרצויות הזעם והתסכול שלו - לאווירה בעייתית, שמשפיעה על ההורים ועל שאר הילדים.

מלבד העובדה שההתנהגות מלמדת גם ילדים אחרים במשפחה להתנהג בצורה שלילית – המתיחות, הייאוש והתסכול גורמים למשפחה לא לתפקד ולא להיות הבית החם והמוגן שהיא אמורה להיות.

שגרת החיים בבית הופכת להיות בלתי נסבלת. הייאוש גורם לנקיטת צעדים קיצוניים לענישה. וחוזר חלילה. כמו כן, יש השפעה ברורה - לא רק על ההתנהגות החברתית של הילדים, אלא גם על הלימודים שלהם ויכולתם לעמוד במטלות הלימודיות ולהתקדם.

הפרעות ההתנהגות מחמירות ומתקבעות. צילום: שאטרסטוק

מדוע רצוי לבוא לטיפול מוקדם ככל הניתן?

התמשכות הבעיה גורמת לכך שהבית כבר אינו מתפרש כמקום בטוח, גם לילדים עצמם. הפרעות ההתנהגות של הילדים מחמירות ומתקבעות, ככל שעובר הזמן ולא מטפלים בבעיה. זאת, גם משום שהילדים מאבדים אמון במבוגרים ומסרבים לשתף פעולה עם ההורים ועם גורמי טיפול.

סיבוך נוסף שנובע מכך הוא שכבר אי אפשר לנתק את הסיבה והתוצאה ולזהות מה הוביל למה: ההתנהגות הובילה לכעס; או שמא הכעס היה הטריגר להתנהגות. במצב כזה, מאוד קשה לנתק את מעגל התוקפנות ו"לאתחל" את היחסים וההרגלים מחדש.

מיהם אנשי המקצוע שמזהים בעיית גבולות - ומטפלים בבעיה?

בדרך כלל, הורים נוטים להתקשות להתמודד עם בעיית הכעס וההתנהגות השלילית משך זמן רב, עד שהם מגיעים לטיפול. זאת, גם משום שחלק מהם אינם מזהים בעיה - אלא חושבים שדווקא נורמטיבי להתנהג בצורה כזו.

בנוסף, קשיים של הורים עם עצמם ועם פתרון בעיות וקונפליקטים שקיימים אצלם, מונעים מהם להתקדם גם ביחסים עם ילדיהם. לכן, אנשי החינוך הם הראשונים שמבחינים בדרך כלל בבעייתיות.

אנשי החינוך מאתרים בעיות התנהגות ובעיות למידה אצל הילדים, הנובעות מקשיי שליטה עצמית. לעתים רופא המשפחה מסייע בהבנה כי יש בעיה. אנשי חינוך ורופאי משפחה הם אלה שמפנים בדרך כלל את ההורים לטיפול פסיכולוגי, כדי לסייע בפתרון הבעיה.

כיצד טיפול פסיכולוגי עוזר לפתור קשיי התנהגות?

פסיכולוגים קליניים ופסיכולוגים שמתמחים בבעיות התנהגות של ילדים, הם אנשי המקצוע הנכונים ביותר לטיפול בבעיות אלה, משום שהם יכולים לאבחן ולבדוק לעומק את שורש הקושי של הורה, ביחס למשימה להציב גבולות.

בדרך כלל, יש מניעים עמוקים יותר לחשש ולפחד של הורה, לעמוד כאוטוריטה עקבית מול הילד. הדבר כרוך גם בחשש שלו מהורות או מסיבות שנעוצות בעברו כילד, או בגלל קונפליקטים פנימיים שלו, המונעים ממנו לשדר לילד מסרים ברורים: מה מצופה ממנו ומה נדרש ממנו לעשות.

כל עוד הבעיות אינן נפתרות בצורה יסודית ואחראית, על ידי אנשי מקצוע המוסמכים לכך, ייתכן כי ההורים יצליחו לפתור בעיה נקודתית באופן זמני, אבל הבעיה תחזור על עצמה שוב ושוב בהמשך, בצורה חריפה יותר. כך, נראה שהדרך הנכונה לפתור בעיות אינה הצורה השטחית ש"מאמני הורות" אחרים מציעים להורים.

מהו המסר הנכון שהטיפול עוזר להורים להעביר לילד?

הורה מקבל מהפסיכולוג כלים לענות לעצמו על שאלות לא פתורות מעברו. בכך, הטיפול מחזק את היכולת של ההורה לשדר מסר נכון ועקבי, להתמיד בעמידה שלו כהורה מול הלחצים של הילד, בכל גיל ובכל שלב.

בצורה כזו, הילד מבין שההורה אינו תוקף אותו או פועל נגדו, אלא להפך - אוהב אותו ורוצה להגן עליו, על ידי הקניית הרגלים נכונים, שמונעים ממנו אובדן שליטה, כעס ותסכול.

כל טראומה וקונפליקט שיש לילד נפתרים בטיפול קודם כל אצל ההורה. כך, לאחר שברור להורה מה צריך לעשות - יותר קל לו להתנהג עם הילד, בדיוק כפי שנדרש ממנו כהורה, שאינו נרתע בעצמו מהפעלת סמכות.

לסיכום: גם אם המצב נראה מייאש וחסר תקנה, להורים יש דרך לפתור בעיות התנהגות של ילדים, שהולכות ומחמירות - אם יעשו זאת מוקדם ככל האפשר, עם אנשי המקצוע הנכונים. כך, ההורים יקבלו בהקדם כלים נכונים להצבת גבולות לילדים. באותה הזדמנות, ההורים יקבלו כלים להתמודד עם קונפליקטים פנימיים, שליוו אותם כל חייהם.

אלנה צ'רבקוף היא פסיכולוגית קלינית מומחית ופסיכולוגית התפתחותית.

סייעה בהכנת הכתבה: איילת מיטש, כתבת zap doctors.