הצבת גבולות לילדים: מהי הדרך הנכונה?

כאשר מסתכלים בתמונות משפחתיות או ציורי ילדים, לאורך השנים ובדורות קודמים, לא קשה לזהות מי הם ההורים ומי הם הילדים. פעמים רבות, ניתן לראות בתמונות הורים עומדים זה לצד זה והילדים למרגלותיהם. בנוסף, במקרים רבים, ההורים נראים חמורי סבר. והילדים? לעיתים מחייכים ולעיתים רציניים, כמו הוריהם. הפסיכולוגיה הקלאסית התייחסה משך שנים ארוכות ל"נוקשות" בהורות כבעיה מרכזית, תוך מתיחת ביקורת על הורים נוקשים, קשוחים, מטילי מרות ובלתי קשובים לילדיהם.

להיכן נושבת הרוח, בעידן הפוסט סמכותני בהורות?

לאחר העידן שהתאפיין בהיררכיה ברורה, נוקשות וחינוך סמכותי (שאינו בהכרח קשוב, אלא מטיל מרות) - הרי שבעידן הנוכחי, אנו נמצאים בצד השני של המטוטלת, בקצה השני של הרצף.

כיום, ניתן לדבר על היעדר סמכות: הורים, מורים ומאמנים, חשים כי הם מתקשים לבסס סמכות ולהשפיע על ילדים ובני נוער.

היעדר סמכות - ובעיקר הקושי להשפיע - הופך לכאורה את התנהלות הילדים ליותר עצמאית, אך עד מהרה הדבר עלול להפוך להתנהגות "משולחת רסן", המשקפת עליה ברמת החרדה של הילדים.

הורים, מורים ומאמנים, חשים כי הם מתקשים לבסס סמכות ולהשפיע על ילדים ובני נוער. צילום: שאטרסטוק

מהם הצרכים האמיתיים של ילדים?

ילדים אינם רוצים באמת לשלוט או להיות עצמאיים: הם זקוקים למסגרת, גבולות והגנה. היעדר היכולת להפעיל סמכות משקפת תפיסת עולם המעלה על נס את העצמאות, הזכות לכבוד והזכות לפרטיות של הילד.

עם זאת, ראוי לציין גם את העובדה כי בשל החיים התובעניים והדורשניים, הנוכחות ההורית הפיסית מצומצמת כיום יחסית לעבר. הנוכחות הפיסית המצומצמת מלווה תמיד בתחושות אשם. מכאן, עולה נטייה ל"רחמנות" ו"פיצוי יתר".

כלומר, מדובר בגישה הורית בסגנון הבא: אם אני כהורה לא נמצא - אז לפחות הילד "יפנק את עצמו" או יעשה מה שמתאים לו, יאכל מה שבא לו. מכאן, הדרך מהירה - להשמנת יתר ופריקת עול.

אם הילד מקבל את ההחלטות ועושה "מה שכיף לו" - הוא "הקובע"; ולכאורה, הוא הופך להיות בעל הסמכות. כך, הילד הופך להיות הקובע גם בנושאים שאינם קשורים אליו, או בנושאים הקשורים גם לבני משפחה אחרים. לכן, הורים ומבוגרים משמעותיים אחרים בחייו של הילד, זקוקים לכלים אחרים, עדכניים ויצירתיים - כדי להיות סמכותיים, משפיעים ומשמעותיים בחייו של הילד.

מהי סמכות קשובה? מהם יתרונותיה?

בספרו "הסמכות החדשה", מתאר פרופ' חיים עומר דרכים בהן ניתן להפעיל סמכות, במציאות של ימינו: סמכות קשובה - ובו זמנית גם מציבה גבולות, מגינה ושומרת.

במקרים בהם אין גבולות בין ההורים לילדים, מתחילה למעשה גם שחיקה ברמת השפעה, האסרטיביות של ההורה מול הילד וכו'. אי הצבת גבולות והשקעת אנרגיה עצומה בגידול הילדים כרוכים גם בפגיעה מסוימת, באיכות החיים של המשפחה. חשוב להביא זאת בחשבון, גם לטווח ארוך.

אילו גורמים ומצבים עלולים להוביל לקושי בהצבת גבולות לילדים?

1. כפי שכבר צוין, גורם סיכון מרכזי הוא נוכחות הורית פיסית מצומצמת; ומכאן - פיצוי יתר של הילדים. הנוכחות ההורית הפיסית מצומצמת כיום, יחסית לעבר - על רקע תובענות הקריירה וריבוי תחביבים של ההורים. במצבים אלה, הילדים מקבלים "פיצוי" בקנייה של מתנות, ג'אנק פוד או מזונות אחרים, שבמצב רגיל לא היו מקבלים אישור מההורים. בנוסף, ההורים מוותרים על מספר דברים עקרוניים ומהותיים: הגבלת שעות מסך בבית, קביעת השעה שבה הולכים לישון וכו'.
הפתרון: הגברת הנוכחות ההורית - ארגון מוקפד של שעות העבודה וחלוקת שעות בין ההורים. למשל: הורה ששעות עבודתו גמישות יכול להיות נוכח בבוקר; ההורה השני יהיה נוכח בשעות אחה"צ והערב.

2. הילדים כיום חשופים למדיות בהיקף חסר תקדים. לחשיפה האינטנסיבית למדיות מגוונות יש השלכות על התנהגות הילדים ובני הנוער. הם מושפעים מאוד ממדיות פופולריות, כגון: פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם וכו'. הערצה של סלב כזה או אחר בתחומי המשחק, הדוגמנות וכו' מאוד שכיחה. ממחקר שנערך לפני כשנה, בנושא השפעה של סלב על אנשים, בכל הקשור להנחיות בנושאי בריאות - עולה שכ-25% מהמשיבים אמרו שיפעלו לפי מה שינחה אותם אותו סלב (ולא רופא או איש מקצוע אחר!). כלומר: העדפה של עצת הידוען, על פני אנשי המקצוע.
הפתרון: מעורבות/התערבות הורית בתכנים אליהם חשופים הילדים. בגילאים צעירים, מומלץ לשקול מצב של "כמעט שליטה" בתכנים וחזרה לשימוש ב"טלפון טיפש", טלפון ללא אפשרות גלישה. יוזמו כאלה החלו להתעורר במקומות רבים בארץ, כאשר הורים יצרו קו אחיד מול ילדיהם והתארגנו לקנייה מרוכזת (באופן כיתתי למשל) של טלפונים פשוטים.

3. צפייה בסדרות או סרטים המשקפים התנהלות וערכים בלתי ראויים ושליליים. לדוגמא: אם הילד צופה בסדרות שהמוטיב המרכזי בהן כרוך באי כיבוד הורים, התחצפויות למבוגרים ומורים, התנהלות פרובוקטיבית, אלימות מילולית ופיזית, ערכים ברמה ירודה וכו' - עולה הסיכוי שהילד/מתבגר יאמץ גם הוא התנהגות כזו. במקרים רבים, צפייה על בסיס קבוע בהתנהגות ירודה (במציאות או במדיה) עלולה להשפיע על ילד/מתבגר לאמץ דפוס התנהגות דומה. 
הפתרון: גם פה מדובר בהצבת גבולות ומגבלות על תכנים להם נחשפים הילדים.

לחשיפה האינטנסיבית למדיות מגוונות יש השלכות על התנהגות הילדים ובני הנוער. צילום: שאטרסטוק

4. ידע חסר של ההורים - בנוגע לטיפול בהתנגדויות שונות וקונפליקטים עם הילדים. על אף שהמקצוע המורכב ביותר הוא "להיות הורה", בפועל אין בתי ספר להורים והורות. ילדים אינם נולדים עם "הוראות הפעלה". הורים מחנכים את ילדיהם על פי מיטב הבנתם וערכיהם. לכן, עלולים להתרחש מקרים בהם ילדים ייחשפו לשימוש בשפה בוטה או אלימות מילולית (לעתים, חס וחלילה, אלימות פיזית) גם בבית, באופן ישיר או עקיף. הדרכת הורים אינה קיימת כחלק מתוכנית הלימודים ונעשית במקרים רבים באופן פרטי. ההדרכה נתונה לבחירת ההורים - ונעשית במימון ההורים. 
הפתרון: מומלץ לשקול להצטרף לפעילויות הוריות של הדרכת הורים. בישובים רבים, יש פעילויות שמאורגנות על ידי הרשות המקומית וכרוכות בתשלום סמלי בלבד או מסובסדות לחלוטין

5. סביבת המגורים - אופייה וערכיה - לסביבה יש השפעה רבה מאוד על אופן הגדילה של הילד. סביבה בלתי תומכת, ללא דוגמא אישית חיובית וללא ערכים ראויים מצד ילדים אחרים ומשפחות אחרות - סביר להניח כי תשפיע על הילד/מתבגר. חשוב לקחת זאת בחשבון, מכיוון שהדבר ישפיע גם על האינטראקציה של הילד מול ההורה.
הפתרון: נוכחות ומעורבות בחיי הילדים, ברמה הבית-ספרית ובשעות אחה"צ

6. אי הצבת גבולות - כפי שצוין לעיל, חלק מן ההורים מתקשים להציב גבולות, הן כתוצאה ממניע ערכי; והן מתוך רצון להיות "חבר" של הילד או להימנע מן הצורך להיות "האיש/ה הרע/ה". במצב זה, הגבולות מיטשטשים. ילדים פונים או מדברים אל הוריהם כמו אל חברים ואף גרוע מכך. הדבר הפך לתופעה שכיחה. אם התנהלות זו לא תזכה למענה הולם ומיידי, הסמכות ההורית תהיה בסכנה. יש לכך השלכות ארוכות טווח. 
הפתרון: למידת נושא הגבולות, בשילוב עם עבודה הורית מודעת, מלווה בהדרכה מקצועית במקרה הצורך.

7. "הורות הליקופטר" - מושג שנעשה בו שימוש גם על ידי פרופ' יורם יובל, פסיכיאטר וחוקר מוח. הורות הליקופטר היא הורות שבאה לידי ביטוי בניהול מתמיד של הילדים: התערבות בכל מרכיבי חייו של הילד, החל מרמת התזונה והצרכים הבסיסיים וכלה בתחום החברתי, עד כדי כך שההורים אינם מאפשרים לילדים להתמודד עם בעיות שונות ותמיד מגוננים עליהם: בבית הספר, בצבא, בפתרון בעיות מסוגים שונים. הסכנה בסגנון התנהלות כזה היא יצירת תלות: ילד תלוי בהוריו, כמעט בכל האספקטים בחיים, גם בגילאים בהם הוא מצופה להתנהלות עצמאית.
הפתרון: גם במקרה זה, מומלץ לחדד את נושא הגבולות בין הורה לילד, בשילוב עבודה הורית וסיוע מקצועי.

לסיכום: להצבת גבולות יש חשיבות רבה, בכל שלבי ההתפתחות של ילדים ובני נוער. חיוני שהצבת הגבולות תהיה עקבית ומתמשכת. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג ילדים או איש מקצוע בתחומים משיקים אחרים. היעדר טיפול בנושא הגבולות עלול להביא ליצירת בעיות התנהגותיות, אלימות מילולית ופיסית והיעדר הפנמה של כלים להתמודדות. יש לשקם בהקדם את הסמכות ההורית.

ד"ר איתי זיו (Ph.D), עוסק בתחומי פעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר למעלה מ-30 שנה; מרצה בתחום אורח חיים בריא, ספורט, בריאות ועוד. מנהל תחום חינוך והסברה, בסוכנות למניעת סימום בספורט.

דגנית גלסמן היא פסיכולוגית חינוכית מומחית מדריכה, ופסיכולוגית ספורט.