אשך טמיר: כל מה שחשוב לדעת

באופן טבעי ותקין, האשכים נוצרים בבטן העובר במהלך ההיריון. ברוב המקרים, הם נודדים לכיוון המפשעה, ולקראת סוף ההיריון, הם אמורים להתמקם בתוך שק האשכים. "אשך טמיר", הוא אשך שמעולם לא הגיע ליעדו בשק האשכים. כלומר, במקרים שבהם התהליך הטבעי לא עבר בהצלחה, האשך (או במקרים נדירים שני האשכים), לא הספיק להגיע לשק בתום ההיריון, אלא התמקם באזור המפשעה או בבטן.

האם מדובר במצב שכיח?

בהחלט. כ-2-5 אחוזים מהיילודים נולדים עם "אשך טמיר" (השכיחות גבוהה יותר בקרב פגים - עד 30%).

כ-30 אחוז מהפגים נולדים עם אשך טמיר. צילום: שאטרסטוק

מדוע בכלל חשוב שהאשך ימוקם בשק האשכים?

שק האשכים מהווה את הסביבה הטובה ביותר להתפתחות האשכים. התפתחותו של האשך שאינו נמצא במקומו, עלולה להיפגע, לעיתים עד כדי כך שלא יוכל לייצר תאי זרע. במקרים שבהם גם האשך השני פגוע מסיבה כלשהי, העניין עלול להביא לעקרות. לפיכך, המטרה הטיפולית היא להגיע למצב שבו שני האשכים נמצאים בשק האשכים, בתנאים המיטביים לצורך התפתחותם התקינה.

סיבה נוספת, שבגללה חשוב לטפל בתופעת האשך הטמיר, היא סיכון להתפתחות גידול ממאיר באשך. ליתר דיוק, באשך טמיר הסיכון גבוה משמעותית בהשוואה לאשכים שנמצאים בשק האשכים.

אמנם, ניתוח לטובת מיקום האשך בשק האשכים, אינו מקטין סיכון זה, אך הוא מאפשר את מישושו של האשך בקלות, ולכן גם מאפשר גילוי מוקדם יותר של גידול, אם אכן מתפתח כזה.

בעיה נוספת נובעת מכך שאשך טמיר עשוי לגרום לנער המתבגר להרגיש שונה מחבריו ואף לחוות קשיים ביצירת קשר זוגי.

מהן ההנחיות לטיפול במצב כזה?

בד"כ, בשלב הראשון ההמלצה הרפואית היא להמתין מספר חודשים ולראות כיצד הילד יגדל ויתפתח. הסיבה להמתנה נובעת מכך שאצל חלק מהילדים, תהליך נדידת האשך אינו נעצר לאחר הלידה. למעשה, ב-80 אחוז מהמקרים התופעה תיפתר מעצמה כעבור מספר חודשים, כאשר האשך ינדוד למקומו באופן טבעי ללא התערבות כירורגית. במקרים שבהם האשך לא מגיע לשק האשכים באופן עצמאי עד גיל שנה, מומלץ על ניתוח שנועד למקם אותו ולקבע אותו בשק האשכים.

מה קורה במהלך הניתוח ומהם הסיכונים?

מטרת הניתוח לטיפול באשך טמיר היא, כאמור, להעביר את האשך למקומו הטבעי ולאפשר לו את התנאים הטובים ביותר להתפתחותו. הגישה הניתוחית, תלויה במיקום האשך בפועל.

במקרים שבהם האשך ניתן למימוש, התהליך יכלול ביצוע שני חתכים - אחד באזור המפשעה והשני בשק האשכים, שבו מפנים לאשך מעין "כיס" שבו יוכל להיקלט. הסיבוך העיקרי שעלול לקרות כתוצאה מהליך זה, הוא פגיעה בכלי הדם באזור המפשעה או בצינור הזרע, שתגרום לפגיעה אנושה בתפקוד האשך. ואולם, חשוב לציין כי מדובר בסיבוך נדיר ביותר.

לעומת זאת, במקרים שבהם לא ניתן למשש את האשך, לרוב יוחלט על הליך כירורגי אחר המכונה "לפרוסקופיה". הליך זה כולל הכנסת מצלמה לחלל הבטן, במטרה לאתר את האשך ולהניעו לכיוון התעלה המפשעתית. כאשר לא ניתן להעבירו לכיוון המפשעה, עקב כלי דם קצרים מדי המונעים זאת, ההמלצה תהיה להשאיר אותו במיקום הקרוב ביותר לשק האשכים ולקבע אותו. רק בהמשך, ניתן יהיה לנתח שנית ולנסות להביאו למקומו בשק האשכים – זאת מתוך תקווה שעם הגדילה של הילד, כלי הדם יתארכו ויאפשרו לבצע את הליך הבאת האשך למקומו באמצעות ניתוח נוסף. אגב, לא תמיד ניתן למצוא את האשך, כיוון שבמקרים מסוימים הוא פשוט אינו קיים. לגבי סיבוכים, ובכן כמו בכל ניתוח לפרוסקופיה, הסיכון העיקרי מתרחש בעת החדרת הצינורית לבטן, שאז עלולה להתרחש פגיעה באברי הבטן. ואולם, גם במקרה הזה מדובר בסיכון נמוך מאוד.

אשך טמיר. ב-80 אחוז מהמקרים התופעה תיפתר מעצמה כעבור מספר חודשים. איור: שאטרסטוק

מי מוסמך לבצע את הניתוח?

כירורג ילדים.

מהו זמן ההתאוששות הנדרש לאחר הניתוח?

הניתוח מבוצע תחת הרדמה מלאה וברוב המקרים הילד יוכל לחזור לתפקוד מלא כבר לאחר כשלושה ימים. במקרה שנדרש ניתוח אנדוסקופי מורכב יותר לאזור הבטן, תיתכן התאוששות מעט ארוכה יותר.

כך או כך, חשוב להקפיד על מנוחה בשבועות הראשונים לאחר הניתוח, וכן להיות במעקב אצל כירורג ילדים  בתקופה שמיד לאחריו. בהמשך, נדרש מעקב אחת לשנה עד גיל ההתבגרות, על מנת לוודא שהאשך מתפתח כראוי.

לסיכום: "אשך טמיר" הוא מצב שבו אשך העובר לא התמקם במקומו הטבעי בתום ההיריון. בחלק גדול מהמקרים, התופעה תסתדר ללא התערבות רפואית, ואולם, בחלק מהם יידרש ניתוח במטרה להשיבו למקומו. הניתוח חיוני בעיקר לצורך שמירת התפקוד התקין של האשך בייצור תאי זרע, וכן לשם הגדלת הסיכוי לאיתור מוקדם של ממצא ממאיר באשך בעתיד.

ד"ר אשר פרסמן, מנהל מחלקה כירורגית ילדים בבית העמק.

סייעה בהכנת הכתבה: מיכל הלפרין, כתבת zap doctors.