אלופציה ארטה: כל המידע החיוני

אלופציה ארטה (Alopecia areata; קרחת אזורית) היא תופעה אוטואימונית, המהווה אחת מהצורות השכיחות ביותר של התקרחות אזורית, ללא צלקת. על פי נתוני הקרן הבינלאומית לאלופציה, כ-6.8 מיליון איש בארצות הברית, כ-147 מיליון איש ברחבי העולם וכ-2% מהאוכלוסייה במדינת ישראל, סובלים מאלופציה ארטה או יפתחו את התופעה בשלב כלשהו בחייהם.

יודגש כי אלופציה ארטה אינה מסוכנת לבריאות. מדובר בבעיה אסתטית בעיקרה, המופיעה לרוב כהתקרחות אזורית ("טלאים"), אך עלולה להוביל גם להתקרחות מוחלטת בקרקפת (Alopecia Totalis), ובמקרים קיצוניים גם להתקרחות בכל הגוף (Alopecia Universalis).

הבשורה המשמחת היא כי לא משנה עד כמה רחבה ההתקרחות, זקיקי השיער "נשארים בחיים" והיכולת שלהם ליצור שיער רגיל אינה נפגעת. לכן, בכל המקרים יש סיכוי לכך שתופיע צמיחה מחודשת של שיער, גם לאחר שנים רבות, לעתים אף ללא טיפול!

מהי אלופציה?

אלופציה היא מחלת עור אוטואימונית, שבה מערכת החיסון תוקפת את שורשי השיער, גורמת לניוונם ומובילה לאובדן שיער בקרקפת ובמקומות נוספים. סוג האלופציה השכיח ביותר הוא אלופציה ארטה (אזורית) - התקרחות שמופיעה באופן פתאומי באזורים מסוימים בגוף, בדרך כלל בקרקפת, בבית השחי או בזקן, אך עלולה להופיע גם באזורים אחרים, ובמקרים נדירים אף גורמת להתקרחות מלאה בכל הגוף.

התופעה מתרחשת כאשר תאי דם לבנים תוקפים את התאים בזקיקי השיער, גורמים להם להתכווץ ולהאט באופן דרמטי את ייצור השיער: קבוצות של זקיקי השיער המושפעים, מותקפים בטעות על ידי מערכת החיסון של האדם עצמו (תאי דם לבנים). כתוצאה מכך, נעצר שלב צמיחת השיער. הזקיקים המושפעים הופכים לקטנים מאוד, מאטים את הייצור באופן דרסטי, ואינם מגדלים שיער שנראה מעל פני השטח, משך חודשים או שנים.

הסברה הרווחת ביותר היא שלהופעת אלופציה יש קשר גדול לסטרס. צילום: שאטרסטוק

מהם הגורמים לאלופציה?

האלופציה היא מחלת עור אוטואימונית, שבה הגוף תוקף למעשה את עצמו. התופעה עשויה להופיע בשני המינים, בכל גיל, מכל גזע ובכל אזור בגוף, אם כי ברוב המקרים אלופציה מתפרצת בילדות. נכון להיום, לא ידוע בדיוק מה גורם למערכת החיסונית של הגוף לכוון דווקא אל זקיקי השיער בדרך זו. עם זאת, מחקרים שונים מצאו קשר למספר גורמים.

מתח נפשי

הסברה הרווחת ביותר היא שלהופעת אלופציה יש קשר גדול לסטרס, אם כי אין לכך הוכחות מדעיות חד משמעיות. לפני כשנה קבע ה-FDA האמריקני כי 95% ממחלות העור, ובהן גם אלופציה, הן מחלות הקשורות במתח נפשי. הסברה הזו מחוזקת על ידי העובדה שבשנות ה-80 (מיד לאחר נפילת הבורסה) הופיעה אלופציה האזורית בשכיחות גבוהה בזקנים של ברוקרים.

גנטיקה

על פי הערכות, גם לגנטיקה יש קשר להופעת אלופציה. קיים סיכון גדול יותר להופעת אלופציה בקרב אנשים שיש להם בני משפחה שסובלים מהמחלה. על פי נתוני הקרן הלאומית לאלופציה, לאדם אחד מכל חמישה אנשים הסובלים מהמחלה, יש בן משפחה שפיתח גם הוא אלופציה אזורית.

קשר להפרעות אוטואימוניות אחרות

מחקרים אחרים מצאו כי אנשים רבים עם היסטוריה משפחתית של אלופציה ארטה, הם גם בעלי היסטוריה אישית או משפחתית של הפרעות אוטואימוניות אחרות, כגון: אטופיה (הפרעה המאופיינת בנטייה לאלרגניות יתר), מחלות של בלוטת התריס, אסתמה של העור, זאבת סיסטמית (מערכתית) ואף פסוריאזיס.

בחלק מהמחקרים, הושוותה אלופציה ארטה לוויטיליגו, מחלת עור אוטואימונית שבה הגוף תוקף את התאים שמייצרים מלנין, מה שמוביל להופעת כתמים לבנים על גבי העור. מחקרים אלה מצביעים על דמיון בין שתי המחלות: שתיהן עלולות לחולל פתוגנזה דומה (פתוגנזה - מנגנון התפתחות); בשתיהן המחלה מתפתחת כתוצאה מפעילות סוגים דומים של תאי חיסון וציטוקינים; ובשתיהן נמצאו אותם גורמי סיכון גנטיים נפוצים.

מהם תסמיני המחלה?

נשירת שיער - הביטוי הבולט והאופייני ביותר של המחלה הוא נשירת שיער, המתחילה לרוב בנשירה של קצוות שיער בגודל מטבע, בדרך כלל מהקרקפת. אובדן השיער עלול להיות פתאומי ולהתפתח תוך ימים ספורים בלבד או לאורך מספר שבועות. לעתים, לפני נשירת שיער, עלול להופיע גירוד או צריבה באזור.

בקרב חלק מהאנשים, מתבטאת האלופציה רק במספר "טלאי קרחת" חשופים שמצמיחים מחדש שיער תוך כשנה. בקרב אחרים (כ-30% מהחולים) מתרחשת ההתקרחות במחזוריות כרונית ובקרב חלק קטן מהם (כ-10%) תופיע ההתקרחות על פני שטח נרחב (למשל: בכל הקרקפת או הזקן) או כנשירה של כל שיער הגוף.

שינויים בציפורניים - בנוסף לאיבוד השיער, האלופציה האזורית מתבטאת לרוב גם בשינויים על גבי הציפורניים, ולעתים שינויים אלה הם הסימן הראשון לכך שהמחלה מתפתחת. בין השינויים בציפורניים, העשויים להעיד על התפתחות המחלה: הופעת שקעים מדויקים; הופעת כתמים ו/או קווים לבנים; הציפורניים הופכות למחוספסות, מאבדות את הברק שלהן, הופכות לדקות יותר ונוטות להתפצל.

מהן ההשלכות העקיפות של המחלה?

השלכות פסיכולוגיות - אלופציה אזורית אינה מסוכנת לבריאות ואינה מדבקת, אך מכיוון שהיא מהווה פגיעה אסתטית, היא עלולה להוביל לקשיי הסתגלות רגשית. עבור אנשים רבים, זוהי מחלה טראומטית, המצדיקה גם טיפול שמתייחס לפן הרגשי של נשירת שיער, כמו גם לאובדן השיער עצמו.

פגיעה בהגנה מהסביבה - בנוסף להיבט האסתטי, חשוב לזכור שלשיער יש גם תפקיד בהגנה על הגוף מפני הסביבה: השיער נותן לגוף מידה של הגנה מפני קרינת השמש. לכן, אנשים שסובלים מאלופציה נוטים להיות חשופים יותר לקרינה ולסכנותיה. איבוד שיער הגבות והריסים פוגע בהגנה על העיניים, מפני חדירת חלקיקים שונים ואיבוד השיער במערות האף (נחיריים) פוגע בליחוח הקרומים ובהגנה על דרכי הנשימה, שמתבצעת בד"כ ע"י שיער הנחיריים שלוכד את האורגניזמים השונים.

כדי להימנע מכך, על אנשים שסובלים מהמחלה להקפיד על מריחת קרם הגנה, להרכיב משקפיים גדולים שיגנו על העיניים גם מפני קרינת השמש וגם מפני חדירת חלקיקים (שנמנעת בד"כ ע"י הגבות והריסים); להקפיד על חבישת כיסוי ראש (כדי להגן על עור הקרקפת מפני השמש בקיץ, ולשמור על טמפרטורת הגוף בחורף); ולמרוח משחה ייעודית בתוך האף (כדי לשמור על רמת הלחות בקרומים ולהגן מפני חדירת חלקיקים ומזהמים לנחיר).

מה כולל תהליך אבחון המחלה?

בדרך כלל, אבחון אלופציה ארטה הוא תהליך מהיר ופשוט, המתאפשר לרוב באמצעות בדיקה קלינית של התסמינים בלבד. אם לאחר הבדיקה הקלינית הראשונית, עדיין לא ניתן לבצע אבחנה חד משמעית, הרופא יכול לבצע ביופסיה של העור.

כדי לשלול מחלות אוטואימוניות אחרות, בעיקר במקרים שבהם יש חשד להתפתחות אלופציה, מומלץ לבצע בדיקות מעבדה (בדיקת דם) כדי לבדוק את ספירת הדם, רמת ויטמין D, רמת הברזל ופעילות בלוטות התריס.

מהו הטיפול במחלה?

בדומה למחלות אוטואימוניות אחרות, גם לאלופציה ארטה אין טיפול שמרפא את המחלה, אבל יש מספר טיפולים העשויים למנוע את החמרת המצב, לזרז את הריפוי ולסייע לשיער לצמוח מחדש במהירות רבה יותר (בתחילה צומח שיער פלומתי לבן ואח"כ השיער "מקבל" צבע).

טיפול תרופתי לדיכוי מערכת החיסון

אחת הגישות הנפוצות ביותר לטיפול באלופציה אזורית היא השימוש בתרופות אנטי דלקתיות עוצמתיות לדיכוי המערכת החיסונית (קורטיקוסטרואידים), שניתנו בהזרקה, במשחה, או דרך הפה.

עם זאת, השפעת התרופות האנטי דלקתיות על מערכת החיסון לא הוכחה באופן חד משמעי. חלק מהן אמנם עשויות לסייע לצמיחת השיער מחדש, אך הן אינן מונעות היווצרות טלאים חדשים.

זריקות קורטיזון

עד לאחרונה, היה מקובל להזריק קורטיזון לכתמי העור החשופים, במטרה לזרז את צמיחת השיער (מתן קורטיזון דרך הפה נמצא כבלתי יעיל). עם זאת, גם כאן, הטיפול אינו מונע התפתחות טלאים חדשים. בנוסף, נמצא כי הזריקות עלולות ליצור שקעים בעצמות. לכן, כיום, אין המלצה להשתמש בהן.

פוטותרפיה

השימוש בפוטותרפיה נתמך על ידי מחקרים מסוימים ומציג אלטרנטיבה אפשרית למטופלים, שאינם מסוגלים או שאינם רוצים להשתמש בטיפולים מערכתיים או פולשניים.

טיפול נפשי

מכיוון שהסברה הרווחת היא שאחד הגורמים העיקריים להתפרצות המחלה הוא מתח נפשי, הגישה הרפואית השכיחה ביותר כיום היא לטפל בשורש הבעיה. זאת, באמצעות מגוון טיפולים נפשיים, שמטרתם לסייע לאדם להפחית את מידת הסטרס שבה הוא נמצא, כגון: צמחים שמטפלים במערכת החיסונית (נטורופתיה), טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי וכו'.

מניסוי "פלצבו אפקט" (אפקט מדומה) שערך לפני כשנה ארגון ה-FDA האמריקאי, עלה שב-30% מהמקרים שנבדקו עם טיפול הפלצבו, חל שיפור משמעותי ואף ריפוי מלא של המחלה. תוצאות אלה חיזקו את ההשערה שהמחלה מושפעת מגורמים נפשיים.

אלופציה ארטה בזקן. צילום: שאטרסטוק

לסיכום: אלופציה ארטה היא מחלה אוטואימונית, המתבטאת בהתקרחות של אזורים שונים בגוף. הגורמים למחלה אינם חד משמעיים, וכוללים גם גורמים גנטיים. נמצא כי להתפתחות המחלה יש קשר מובהק עם לחץ נפשי. במקרים מסוימים, המחלה חולפת מעצמה תוך מספר ימים עד מספר שנים. לרוב, השיער חוזר לצמוח.

ד"ר עמיהוד צ'רנוב הוא רופא מומחה למחלות עור ומין.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת zap doctors.