טרשת נפוצה: אבחון מוקדם מאפשר טיפול חיוני

טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית כרונית, הפוגעת במערכת העצבים המרכזית וגורמת לפגיעות נוירולוגיות שמצטברות עם השנים ואף עלולות לגרום נכות. אבחון מוקדם ומדויק של המחלה עשוי לאפשר מתן טיפול מתאים, שבמקרים רבים מעכב או עוצר את התקדמות המחלה.

מערכת החיסון תוקפת את מרכיב המיאלין במערכת העצבים המרכזית. צילום: שאטרסטוק

מה גורם להתפתחות טרשת נפוצה?

טרשת נפוצה (Multiple sclerosis) היא סוג של מחלה אוטואימונית: מערכת החיסון תוקפת את מרכיב המיאלין במערכת העצבים המרכזית, במוח ובחוט השדרה (המיאלין הינו חומר שעוטף את שלוחות העצבים). כתוצאה מכך, נוצרת פעילות מוקדית של דלקתית הגורמת נזק, שבחלק מהמקרים מתבטאת כפגיעה נוירולוגית. לאורך השנים, מצטברים הנגעים שנגרמים כתוצאה מאותה תקיפה של מערכת החיסון, באופן העלול להוביל להצטברות של פגיעות נוירולוגיות, שחלקן אף גורמות לנכות.

נכון להיום, בדומה לרוב המחלות האוטואימוניות, הסיבה המדויקת להתפרצות המחלה אינה ידועה. מדובר בשילוב מורכב מאוד בין גורמים  גנטים וסביבתיים.

• מרכיב גנטי: לא מדובר במחלה גנטית, במובן של גן פגום - אלא בקונסטלציה של גנים הגורמת לאנשים מסוימים להיות בעלי נטייה גדולה יותר לחלות בטרשת נפוצה

• מרכיב סביבתי: חשיפה לפקטורים שונים, כולל חשיפה לווירוס מסוים, שאינו גורם ישיר למחלה כשלעצמו, אך החשיפה אליו היא כנראה תנאי לאפשרות שמחלה תופיע, גם רמות נמוכות של ויטמין D וכן עישון עלולים לזרז את המחלה.

סוגי טרשת נפוצה

טרשת נפוצה עשויה להתבטא באחת משתי צורות עיקריות: טרשת נפוצה התקפית/הפוגתית (Relapsing Remitting MS) וטרשת נפוצה מתקדמת/פרוגרסיבית (Primary progressive MS).

טרשת נפוצה התקפית/ הפוגתית

טרשת נפוצה התקפית/ הפוגתית מופיעה כהתקפים עם הפוגות ביניהם (ומכאן שמה). זוהי הטרשת הנפוצה השכיחה ביותר. המחלה מופיעה בקרב כ-85% מהחולים, שכיחה יותר בקרב נשים לעומת גברים (ביחס של 1:2) ומתחילה לרוב בגיל צעיר (40-20). במהלך התקף, המטופל חווה פגיעה כלשהי ממקור נוירולוגי, כגון: ירידה בתחושה בפלג גוף מסוים, חולשה באחת הגפיים, הפרעה בראייה, פגיעה בקואורדינציה וכו'. הפגיעה הנוירולוגית מופיעה בדרך כלל תוך שעות/ימים ונעלמת באופן חלקי או מלא, לאחר תקופה מסוימת, שמשתנה מאדם לאדם (לרוב, הטיפול הוא באמצעות מתן סטרואידים במינון גבוה). לאחר שההתקף מסתיים, גם אם הפגיעה לא נעלמה לגמרי, מגיעה תקופה של הפוגה, במהלכה החולה אינו מרגיש שינוי או החמרה במצב, עד שמופיע התקף נוסף (בדרך כלל, באזור שונה בגוף). עם הזמן, אם לא מצליחים לעכב ו/או לעצור את ההתקפים, עלולה המחלה להתקדם ולגרום להצטברות פגיעות נוירולוגיות שונות.

טרשת נפוצה מתקדמת/פרוגרסיבית

סוג זה של טרשת נפוצה שכיח בקרב כ-15% מהחולים, ומתפתח בד"כ בסביבות גיל 50, ביחס שווה בין גברים לנשים. בניגוד לטרשת נפוצה התקפית, הטרשת הפרוגרסיבית מתקדמת ללא הפוגה ומחמירה באיטיות עם הזמן. הטרשת הנפוצה המתקדמת מתחילה בד"כ ברגל. לרוב, במהלך החודשים הראשונים, החולה חש מעין חולשה קלה ברגל, בעיקר לאחר הליכה ממושכת. בתחילה, החולשה הזו אינה מפריעה לתפקוד היומיומי, אלא דומה יותר לתחושה של שריר תפוס - מה שגורם לכך שרוב המטופלים אינם מגיעים להיבדק בשלבי המחלה הראשונים, אלא רק כעבור זמן (בד"כ עד לאחר כשנה), לאחר שהחולשה החמירה ו/או הופיעה גם ביד התואמת או ברגל השנייה. המחלה ממשיכה להחמיר ולהתפתח בקצב איטי, עד שעם הזמן המחלה גורמת לפגיעות נוירולוגיות שמפריעות לניידות ולתפקוד היומיומי.

טרשת נפוצה מתקדמת משנית (secondary progressive MS)

למעשה, סוג זה של טרשת נפוצה מבטא מצב שבו הטרשת ההתקפית של החולה מחמירה והופכת לפרוגרסיבית, ללא הפוגות. בדרך כלל, במקרים אלה ההתקפים הולכים ופוחתים או שנעלמים לחלוטין ,  אך אין הפוגה והמחלה מחמירה לאורך זמן.  גם אם יש התקפים הרי שבצורה זו אין הפוגה משמעותית בין ההתקפים . כך  יש הצטברות של פגיעות נוירולוגיות באופן שוטף ומתמשך .

כיצד ניתן לאבחן טרשת נפוצה?

האבחון מתחיל בעקבות פניה של המטופל לנוירולוג עם תלונה על בעיה נוירולוגית כלשהי (הפרעה בתחושה, פגיעה בתפקוד המוטורי, פגיעה בקואורדינציה, בעיה בראייה וכו'). במקרים שבהם מזהה הנוירולוג חשד, יופנה המטופל לבדיקות אבחון נוספות, כגון MRI מוח וחוט שדרה, ולעיתים אף ניקור מותני , לעיתים רחוקות יש צורך גם בבדיקת פוטנציאלים מעוררים.

חשוב לדעת: כיום, ידוע שככל שהטיפול מתחיל בשלב מוקדם יותר של המחלה הסיכוי להשפיע לטובה ולעכב את קצב ההתקדמות של המחלה גדול יותר. לכן, מומלץ לא להתמהמה. יש להגיע להיבדק כבר עם הופעת הסימפטומים הראשוניים.

לעכב את התהליך הדלקתי שגורם לנזקים. צילום: שאטרסטוק

מהו הטיפול המומלץ בטרשת נפוצה?

באופן כללי, המטרה היא לעצור/לעכב את התהליך הדלקתי שגורם לנזקים. כל הטיפולים הקיימים כיום מכוונים כדי להשפיע על מערכת החיסון (הרגעה ו/או דיכוי חלקי של מערכת החיסון).

טיפול תרופתי: עד לאחרונה, היה קיים טיפול רק עבור חולים בטרשת נפוצה התקפית - מגוון טיפולים שמצליחים, בחלק גדול מאוד של המטופלים, לעצור כמעט לגמרי את ההתקפים, או לפחות להכניס את המחלה למצב שליטה. לאחרונה, נמצא טיפול ראשון גם לחולים בטרשת נפוצה פרוגרסיבית. מדובר בטיפול ביולוגי שניתן לווריד פעם בחצי שנה. הטיפול נמצא כיעיל בעיכוב מסוים של החמרת המצב.

טיפול סימפטומטי: טיפול תרופתי, המיועד להקלה/לטיפול ספציפי בסימפטומים של המחלה (כגון: נוקשות שרירים חמורה, עייפות, תלונות תחושתיות או קושי בשליטה על הסוגרים), בהתאם לסימפטום ולחומרתו.

טיפול פיזיקלי: במקביל לטיפול התרופתי, מסתייעים החולים גם במגוון טיפולים פיזיקליים, כגון: פיזיותרפיה, הידרותרפיה , ריפוי בעיסוק  ו/או במכשור מיוחד (למשל: סד ייעודי לכף הרגל). מטרת הטיפולים האלה לשפר את התפקוד של החולה במחלה.

לסיכום: טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית כרונית, שגורמת לפגיעה נוירולוגית, מצטברת והדרגתית. המחקר בתחום מתפתח מאוד. כיום כבר ידוע שאבחון מוקדם ומתן טיפול מתאים עשויים לעכב/לעצור את התקדמות המחלה.

ד"ר ארנון קרני הוא מנהל היחידה לנוירו־אימונולוגיה וטרשת נפוצה במרכז הרפואי איכילוב ת"א.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת zap doctors.

 לכתבה של הד"ר ארנון קרני בשפה הערבית.

למיניסייט של הד"ר ארנון קרני בשפה הערבית.