הכינו ילדכם לקיץ - טיפול בבעיית השמנת יתר אצל ילדים
ילדים ואוכל בריא בקיץ? כאשר ג'אנק פוד זמין עבורם בכמויות גדולות בתקופת החופש – הדבר הופך למסובך. ד"ר שי ארליך עושה סדר בדברים ומרגיע: יש דרכים לטפל בכך.
הילדים שלנו אוהבים כמובן את החופש הגדול. הם אוהבים לטייל, לבלות ואיך לא… לאכול. הבעיה היא שהאוכל שהם זוללים להנאתם בתקופה זו, רחוק מלהיות בריא, בערך כמו מרחק הקיץ מהחורף.
זה לא חדש. הקיץ רווי באפשרויות רבות יותר של ילדינו להתנתק מן המסגרת השגרתית של ארוחות בית ספר שהוכנו להם על ידינו, ההורים, במהלך שנת הלימודים. כיוון שהחופש מתיר להם לקום בשעה מאוחרת, להיפגש עם חברים ולבלות עמם עד שעות מאוחרות יותר, כשבתווך הם יכולים לאכול בבית ארוחות עתירות קלוריות, או לצרוך מזון מהיר לא בריא מחוצה לו (פופקורן, חטיפים וקולה בבית הקולנוע/ מפגשי חברה ביתיים עם הזמנת מגשי פיצה וכד') – כך גם גדלה הסכנה לבעיית השמנה שתתפתח אצלם.
בדרך כלל, הבעיה הזו די מוכרת בגיל ההתבגרות, אך בשנים האחרונות, כאשר נתוני ההשמנה בקרב ילדים הופכים למעין מגפה, האחריות שלנו כהורים היא להתערב ולעצור את הדבר, או לפחות להאט אותו בצורה משמעותית. אין לנו רצון שילדינו יצטרפו לסטטיסטיקה העגומה והלא בריאה של השמנת יתר, על השלכותיה השונות: בעיית לחץ דם, כולסטרול וכד'. לכן, יש מספר כלים ודרכי טיפול חשובים מאוד, שעלינו לדעת ולפעול על פיהם כדי למנוע את התפשטות סכנת ההשמנה.
דבר המחקר
ואכן, מחקרים רבים מראים כי השמנת ילדים משמעותית מתרחשת בקיץ ולא בחורף, כשקר. השגרה המשובשת שהוזכרה, נותנת את אותותיה בגופם: הרביצה מול המחשבים, סדר היום המשובש והשעמום, הנסיגה בפעילות הגופנית, חוסר הסבלנות ההורית שלנו ושלל סיבות נוספות, גורמות לאכילה לא מבוקרת ולעלייה לא בריאה במשקל בתקופת הקיץ. המשמעות ברורה: אפשרויות ההשמנה של ילדינו הופכת למוחשית יותר. השאלות שנשאל יגדירו מן הסתם הורים הנחשבים לדאגנים מדי - האם ניתן למנוע את התופעה המדאיגה; ולעומתם הורים העשויים לשאול: האם אנו לא מגזימים יתר על המידה בדאגה להם? אנו נתייחס לשניהם, אך השורה התחתונה, כפי שנגלה זאת במאמר זה, גורסת כי מניעת השמנה בקרב ילדים, ובעיקר בקיץ, היא משהו שיש לתת עליו את הדעת בכל כובד המשקל.
ד"ר שי ארליך, רופא בכיר בבית חולים אשפוז יום - שניידר, מנהל המרפאה להפרעות אכילה ושגשוג בגיל הרך, עושה לנו סדר: "בקיץ יש נטייה להשמנת יתר אצל ילדים, בעיקר בקרב ילדים עם עודף משקל מלכתחילה. העובדה שילדים אוכלים פחות בבית ויותר בחוץ ובעיקר – ג'אנק במסעדות מהירות, קיימת הקפדה פחותה על מה שהם אוכלים כי ההורים לא בבית, הילדים מבלים את רוב יומם בישיבה ופחות בפעילות גופנית גם בגלל החום וגם כי לא כולם בקייטנות והחוגים הסתיימו – כל אלו מביאים לעלייה במשקל", אומר ד"ר ארליך ומציין כי בין עשרים לשלושים אחוז מילדי ישראל מצויים בהשמנת יתר או משקל יתר.
מה הנזקים שנגרמים מהשמנה?
"ד"ר ארליך מדגיש כי ישנם נזקים מרובים – החל מהפרעות בתפקודי כבד, כבד שומני, כאבי ראש, הפרעות הורמונליות, עליית לחץ תוך גולגלתי, לחץ דם, הפרעות אורטופדיות – כאבי ברכיים ורגליים ואפילו הפרעות כלייתיות נדירות. הנזקים לא מסתכמים בעולם הפיזי וגולשים גם אל העולם הרגשי של ילדינו. הם עלולים לפתח הפרעה בדימוי הגוף, בדימוי העצמי, ועלולות להיגרם להם הפרעות חברתיות וקושי רגשי".
ילד אסור, ילד מותר
בהקשר זה, חשוב לומר כי הילדים שלנו חשופים להשפעות שליליות מכינויים המוצמדים להם, ושחלקם הלא קטן מתייחס למראה החיצוני שלהם. בעיית השמנה היא אחת התופעות הבאות לידי ביטוי מבחינת פגיעה בילד, בביטחונו ובקשרים החברתיים שלו. דימוי עצמי אצל בנים ובנות, הוא חלק חשוב ובלתי נפרד בתהליך ההתבגרות. הם יכולים "לבלות" שעות מול המראה, מתוך רצון להיראות במיטבם, וכאשר נפגע הדימוי העצמי שלהם, כתוצאה מהערה פוגענית, על כך שהעלו במשקלם, הם עשויים למצוא עצמם כ"מכוערים", כדחויים וכלא יפים. הדבר אף עשוי להשפיע עליהם בהמשך כבוגרים.
דוגמה זו ממחישה כי מעבר לנזק הבריאותי שבהשמנה בגיל צעיר, יש להתייחס לפגיעה הנפשית העלולה לקרות לילד עם עודף משקל. האחריות שלנו כהורים היא לסייע להם גם בהיבט זה, להעיר ולתמוך בצורה שונה מאשר הילדים בכיתה, להסביר ולסייע בצורה לא פוגענית, על מנת שהילד יסכים להיפתח ולסגל לעצמו אורח חיים בריא יותר.
וזו משימה לא קלה. באמת שלא.
ילדים בגיל התבגרות
בדרך כלל, הילדים שלנו אוהבים לסרב, "לעקם פרצוף" ולהיות שליליים כלפי בקשות שלנו שמונעות מהם את הכיף והשחרור. הם בעלי רצון משלהם. בגיל ההתבגרות, התופעה הזו תוספת תאוצה משלה, עם מרדנות של גילאי העשרה. "אמא, אני עוד ילד ומותר לי לאכול", "אבא, כולם אוכלים אז למה שגם אני לא אוכל? מותר לאכול וליהנות. חיים רק פעם אחת" - הם רק חלק מהביטויים והמשפטים שילדינו למדו לדקלם כתירוצי נגד משכנעים להערות המשקל שלהם. כמובן שכאשר זה יגיע לביקורת ישירה על עלייה במשקל, הילד עשוי שלא לקבל זאת בצורה מקובלת; החל מ-"זה הגוף שלי ומותר לי לאכול מה שאני רוצה" ועד ל"אתם מדמיינים דברים. אני בכלל לא עליתי במשקל". מדיניות נכונה עשויה למשל לבוא לידי ביטוי בעידוד פעילות גופנית של הילד, לצד "גזר" בדמות חטא מתוק אחד שיהיה מותר לו בפרק זמן של כשבוע. היחס חייב להיות מדוד ולא חד מדי לכאן או לכאן, כך שיישמר האיזון של משקלו ושל אופן צריכת המזון שלו.
שילוב רגישות ותקיפות הוא הכרח שעלינו לנקוט כהורים. יש למצוא את האיזון בין לבקר מבלי לפגוע, לבין לא להיות רכים מדי ולאפשר לילד הבנה כי הוא יכול להמשיך ולאכול כאוות נפשו. השמירה על משקלו ובריאותו מחייבת אותנו לפעול על פי מה שנכון לילד, גם אם ייפגע קצת. בהקשר זה, נוכל כמובן תמיד לתת לילד דוגמה אישית, להצטרף אליו לארוחות בריאות יותר, כך שיקבל הרגשה שאנו לא רק ממליצים לו על אוכל בריא, אלא צורכים אותו בעצמנו. הדבר יתרום לתחושת האמינות שלנו בעיניו, ועל מנת שיבין שאנו לא "האויב" שרוצה ברעתו, כפי שנהוג לחשוב בגיל צעיר. ומה יותר טוב מארוחות משותפות ביחד כדי לחזק את הקשר בינינו?
ד"ר ארליך, כיצד ניתן לשמור בכל זאת על משקל ילדינו?
"הפיתויים בקיץ רבים. גלידות וארטיקים, ממתקים וחטיפים, פיצות, ג'אנק פוד ותזונה מהירה הם חלק מהחופש הגדול והנזק שלהם כאמור, מצטבר ומשמעותי. "חשוב מאד שמי שיש לו בעיית משקל יהיה במעקב ויקבל תפריט מאוזן מידי דיאטנית ילדים. זו בעצם פונקציה מאד חשובה כאן. היא תדע ליצור תפריט מגוון והגיוני שמתאים לילד. ממתקים יהיו חלק מהתפריט", הוא אומר, "אולם בצורה מאוזנת. מבוקרת". ד"ר ארליך מדגיש כי חשוב שיהיה אוכל טרי בבית, סירים של אוכל מבושל שהילד אוהב. "אוכל טרי, תמיד עדיף על ג'אנק פוד". הוא מוסיף כי חשוב להציב גבולות ככל הניתן על ידי ההורים, על מנת להביא את הילד לכדי הבנה את מצבו ואת ההשלכות בשפה הנהירה לו".
נסכם ונאמר, אפשר לרדת במשקל ולהילחם בהשמנת ילדים בקיץ. זו אינה גזירת גורל. נכון, קשה יותר להתמודד עם הרצונות שלהם, ועם הקושי לשלוט בסדר היום, למצוא את האיזון הנכון בין הכיף והרצון לשמח את הילד לבין החשיבות העצומה שבשמירה על התזונה. אבל עדיין ניתן לשלב ולעשות זאת באופן חכם, כך שהילד יהיה מסופק מחד ולא ייפגע בגופו וברוחו מאידך. הדבר הזה ניתן לביצוע למרות כל הקשיים. בריאותו של ילדנו בידינו וגם אושרו. אנחנו יכולים ומסוגלים להעניק לו את שניהם.
זה אפשרי.