יום מניעת אובדנות – כיצד מתמודדים עם התאבדות של בן משפחה

שבוע מניעת האובדנות מצוין בימים אלה. תהליך האבל לאחר התאבדות של בן משפחה הוא קשה ומורכב. אל האבל הכבד והשאלות המייסרות של מדוע הוא עשה את זה, מתווספים רגשות קשים נוספים כמו בושה, אשמה וחשש שמא בני המשפחה לא עשו די כדי למנוע את המוות הנורא וההתמודדות הופכת קשה מנשוא.

כדי ללמוד על הנושא הכואב כל כך שוחחנו עם ד"ר מאיה יוהן ברק, פסיכולוגית קלינית מומחית, חברת הנהלת עמותת "בשביל החיים", הפועלת במטרה לתמוך במשפחות שיקיריהן התאבדו ולהפחית את מספר ההתאבדויות בישראל.

אירוע רב נפגעים

"כשקורה אירוע התאבדות, זו רעידת אדמה ואירוע רב נפגעים שמעגלים רבים נפגעים בו", אומרת ד"ר יוהן ברק. "זה משפיע על המשפחה הקרובה כמובן, אבל גם על המכרים, החברים, קולגות לעבודה ועל הקהילה. כולם מושפעים מהמעשה וכולם צריכים עזרה ותמיכה לאחריו".

סערת רגשות

"מעשה ההתאבדות ילווה מצד הקרובים בסערת רגשות של כעס, בושה, הבנה, אשמה והאשמה. הכעס הוא לא תמיד רק כלפי המתאבד אלא גם כלפי מי שהיה מעורב בטיפול בו – כמו הממסד הרפואי או הצבאי, וכך רגשות אשמה והאשמה הם מרובי חיצים ומופנים כלפי חוץ וכלפי פנים. בני המשפחה השכולה יכולים להאשים את עצמם מדוע האמינו שהוא יהיה בסדר, כיצד לא שמו לב למצבו ועלולים כמובן להאשים עוד גורמים בסביבתו של המתאבד", מסבירה ד"ר ברק.

"הבושה והסטיגמה, לצערנו, מתגברות כיוון שהנושא הזה הוא עדיין קצת טאבו כי סביב נושאים של בריאות הנפש יש הרבה פעמים תחושה שאפשר היה לעשות אחרת, למנוע. בחוויה של המשפחה השכולה, התפישה של הסביבה תהיה של האשמה והשארים חוששים כי בנוסף לכאב ולרגשות הקשים שהם נושאים בעקבות ההתאבדות, הם יוצפו בביקורת חברתית נוקבת של מה יגידו לנו, מה עשינו, מה לא עשינו, הרי יאמרו שיכולנו למנוע את זה ואז, הרבה פעמים מציפות הבושה והסטיגמה ונוצרת הסתרה, מתוך תחושה שזר לא יבין זאת".

מה קורה למשפחות

"בסוף, אנשים מתאבדים בגלל כאב בלתי נסבל. משפחות שונות עוברות את זה כל אחת בדרכן. אולם, חשוב לומר כי חשיפה להתאבדות היא גורם סיכון. ברגע שהאופציה הזו הופכת ללגיטימית ואפשרית, והאדם האהוב שהערצתי עשה את זה, אז גם אני יכול. גם הכאב מגביר את הסיכון. האובדן, הרצון להיות איתו. התאבדות הופכת לאופציה ממשית ולגיטימית  להתמודדות עם כאב. בני המשפחה בהחלט מועדים לזה יותר בשל המצוקה הרגשית, הבושה, הסטיגמה והחשיפה להתאבדות. לכן, אנחנו כחברה מוכרחים להעלות את המודעות לסימני אזהרה, לייצר רצפים טיפוליים בגזרה הציבורית ולהכשיר מטפלים. אפשר למנוע התאבדות", מבהירה ד"ר יוהן ברק.

הסימנים

"אנשים מתאבדים בעיקר בשל מצב נפשי קשה כמו דיכאון ובדרך כלל עם תחלואה נלווית כמו חרדה או פוסט טראומה. פעמים רבות משולבים בכך גם גורמים חברתיים, סביבתיים, כלכליים או נסיבתיים. זה אף פעם לא בגלל גורם אחד. אדם הנמצא במצוקה נפשית, בעיקר דיכאון אבל לא רק, מי שמסתגר או נסוג חברתית, אדם שנמצא בסערה רגשית קוגניטיבית - כל אלה צריכים להדליק לנו נורה אדומה. גם אם הוא לא מדבר על אובדנות אבל מולנו נמצא אדם במצוקה מאד קשה – חשוב לשים לב ובוודאי אם הוא מדבר על מחשבות אובדניות, רצון למות, או מבטא מחשבות על מוות", אומרת ד"ר ברק.

התאבדות אינה גזירת גורל

"התאבדות אינה גזירת גורל", היא מוסיפה. "אנחנו כחברה צריכים למנוע התאבדויות ולסייע למשפחות. יש משפחות, שקרתה בהם יותר מהתאבדות אחת", היא אומרת בכאב. "אנחנו צריכים לבטל את הסטיגמה, למנוע ולתמוך במשפחות שזה כבר קרה בהן". למשפחות שאיבדו את יקיריהן שהתאבד היא ממליצה לפנות לקבלת עזרה מקצועית מוקדם ככל הניתן. "אבל גם אם זה קרה לפני שנים, כדאי לפנות. אף פעם לא מאוחר".

תמיכה, טיפול וליווי

פרויקט של משרד הרווחה שמובילה עמותת "בשביל החיים" יחד עם "עמותת אלה" מפעיל מרכזי סיוע שבהם תומכים במשפחות מתחילת הדרך ומנגישים בעבורן טיפול וסיוע בדרכים שונות. "כך, אנחנו גם מונעים את הסיכון המוגבר שלהם להתאבדות וגם מסייעים. התמיכה שאחרי, היא גם צעד של מניעה", אומרת ד"ר ברק. "הם מקבלים מעטפת טיפולית של תמיכה שעוזרת להם בהליך האבל והאובדן".

היא מספרת כי הטיפול יכול להביא לצמיחה שלאחר הטראומה שמשמעותה כי בעקבות האירוע הקשה, דרך הפנייה לקבלת עזרה, השיתוף והדיבור, הקרובים השכולים מוצאים משמעות אחרת, חדשה לחיים. "אנחנו רואים את זה במתנדבים שלנו למשל, שחלקם הגדול הם שארי התאבדות. אחרי טיפול פרטני, קבוצת תמיכה, עיבוד של האבל ושיתוף, הם פונים למקום של צמיחה באמצעות עשייה והתנדבות. ההתנדבות היא חלק מהצמיחה הפוסט טראומטית עבורם".

ד"ר יוהן ברק מסכמת ואומרת כי היום במרכזי הסיוע ניתן ליווי פרטני לצד קבוצות תמיכה. הטיפול משלב תרפיות מסוגים שונים ואפילו ליווי רוחני, כך שכל אחד יוכל למצוא את סוג הטיפול והליווי המתאים לו.

"אפשר למנוע התאבדויות", מציינת ד"ר יוהן, "ולנו כחברה יש אחריות לדבר על זה. מאד חשוב להעלות את המודעות ולתת לגיטימציה לשיח רגשי על מצוקות. חשוב לא פחות שהמדינה תקצה משאבים לטיפול בבריאות הנפש ותמשיך לתקצב את התמיכה למשפחות השכולות תחת מרכזי הסיוע".

שבוע מניעה וטיפול באובדנות

מחר, 17.11.21 יתקיים בהיכל התרבות בתל אביב האירוע המרכזי של שבוע המניעה והטיפול באובדנות, תחת "אובדנות - זוכרים ומונעים". האירוע, בהנחיית אטילה שומפלבי, הוא שיתוף פעולה בין עמותת "בשביל החיים", משרד הבריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי ומרכז אלה.

בתכנית: 18:00 - צעדה במסלול מעגלי ברחובות תל אביב. יציאה מרחבת הבימה, תל אביב. 20:00 - עצרת מרכזית בהיכל התרבות בתל אביב שבמרכזה זיכרון והנצחה ליקירים שהתאבדו, מניעת אובדנות והצלת חיים. העצרת בנוכחות נבחרי ציבור ומשפחות שכולות.  בעצרת ישתתפו הזמר פבלו רוזנברג, אשר אם ילדיו התאבדה במהלך השנה האחרונה, וכן גל לוגסי שאחותה שמה קץ לחייה ותבצע בלחן חדש ומקורי את שירה של נעמי שמר, "מה שלומך אחות".

להרשמה לאירוע (ללא תשלום) – ליחצו כאן