לרגל שבוע בריאות הנפש – איך יוצאים ממשבר נפשי?

"אם אנחנו רוצים לדבר על מצבים של פגיעה בנפש, בואו נתחיל קודם כל לדבר בקצרה על בריאות. בריאות היא היכולת להתמודד עם אובדן, משברים ומצוקות בצורה יעילה, מסתגלת וגמישה יחסית", מסבירה שגיא ברסלב, עו"ס msw, מטפלת זוגית ומשפחתית. "זה לא אומר שאדם בריא לא חווה מצוקות, קשיים, משברים ואפילו התרסקויות של ממש. כולנו ניתקל במצבים שישפיעו עלינו קשות נפשית ובריאותית. השאלה היא כמובן כמה חוסן יש בנו כדי להתמודד עם המצב הנתון.

למה זה קורה?

"מחצית מהאנשים ייתקלו מתישהו במצבים של מצוקה עמוקה, מצבים שפוגעים ביכולת לתפקד, לישון, לעבוד, לאכול, לדאוג לעצמנו. כאשר אנחנו נתקלים במצב מערער איזון, אנחנו נדרשים להפעיל מנגנון הומיאוסטזיס פנימי, שמגייס את כל גורמי המגן שלנו  - למשל דפוסי חשיבה אופטימיים, הרגלים טובים, משפחה, חברים, דימוי עצמי חיובי, מבנה אישיותי יציב וכיו"ב, וזאת כדי שיסייעו באיזון מחודש. בגדול, מה שמבדיל בין מי שמוגדר 'בריא' למי שמוגדר 'מתמודד עם מצב נפשי' הוא תוצאת המשוואה בין סך הקשיים לסך המשאבים.

איך הגוף שלנו מגיב למשבר?

"מרבית האנשים יגיבו למשברים בהפרעות מצב רוח כמו דיכאון. הפרעות חרדה גם הן נפוצות יחסית באוכלוסייה וגם הן יכולות להתפרץ לרוב בעקבות מצבי משבר. הפרעות עם מרכיב פסיכוטי (סכיזופרניה לסוגיה למשל) נדירות יותר ויש להן מרכיב גנטי קצת יותר משמעותי, מבחינת עיתוי ההופעה פעמים רבות יש קשר ברור בין ההתפרצות של פסיכוזה או מצבים נפשיים אחרים למצבי משבר מתמשכים או חריפים".

מהם הסימפטומים של מתמודדי נפש?

"קשה מאד להכליל את הסימפטומים, הם שונים מאוד מאדם לאדם, ממשבר למשבר וממצב נפשי אחד לאחר", מסבירה ברסלב. "אבל אם ננסה בכל זאת להכליל, בהרבה מהמצבים האלה (למעט בודדים יוצאי דופן) יש את גורם הסבל ומרכיב המצוקה. מרבית האנשים מדווחים על קושי ניכר להמשיך ולנהל את חייהם באופן רגיל. המצוקה היא רבה ומאפיינת את מרבית המתמודדים.

"בדרך כלל המצוקה תהיה גם הסימן המקדים. אנשים במצוקה ינסו בכל כוחם להמשיך ולנהל את חייהם, אולי ישדרו איתותים לסביבה ואולי יחששו ויימנעו מלבקש עזרה, אבל כשהמצוקה והסבל יגיעו למאסה קריטית, מנגנון האיזון יקרוס והסבל יגבר על המשאבים".

איך נדע להבדיל בין "משברון" לבין מצב נפשי חמור?

"ככלל אצבע אני בדרך כלל משתמשת במדד התפקוד – ככל שיותר תפקודים נפגעים באופן יותר עמוק, כך נקבל מושג על כמה עמוק הקושי. תפקוד הוא מונח רחב שמתייחס להרבה תחומי חיים – תפקוד תעסוקתי, תפקוד במערכות יחסים, תפקוד במיומנויות יומיומיות כלליות (שימוש ברכב, תשלום חשבונות, יציאה לעבודה ועוד), תפקוד במיומנויות יומיומיות אישיות (למשל שמירה על היגיינה, יכולת להקפיד על תזונה ושתייה נאותה, טיפוח עצמי וכדומה). ככל שתפקודים רבים יותר נפגעים, כך נוכל להסיק על חומרת המצב".

מהו הגורם הכי משמעותי בקריסה נפשית?

"אם אנחנו מנסים לבודד מהו הגורם הכי משמעותי בקריסה נפשית, מרבית החוקרים יצביעו על האשם המרכזי – סטרס. לסטרס השפעות קשות ביותר על בריאותנו הנפשית והגופנית. הוא פוגע בכל מערכות הגוף והנפש – אם ננסה להבהיר עד כמה למצבים סטרסוגניים (מצבי דחק) יש השפעה, נוכל לומר במידת הזהירות הראויה שנוכחותם של מצבי סטרס יכולה ממש לעורר קריסה נפשית שאלמלא כן היתה נותרת רדומה".

קיימים כמה סוגים אפשריים של מצבים מעוררי דחק, וביניהם:

מעברים בין שלבי חיים: למשל, מעבר להורות נתפש אמנם כאחד המאורעות הכי משמחים שיש, אולם לעתים השפעתו על ההורים הצעירים ועל הזוגיות שלהם תהיה קשה מאוד. נשים פגיעות במיוחד לדיכאון בשלב הזה, אולם גם גברים יכולים לסבול מאוד. גם שלב הקן המתרוקן הוא שלב שמביא עימו אתגרים רגשיים. כמובן, גיל ההתבגרות יכול להיות מטלטל ועוד.

גיל הנעורים יכול להיות מטלטל מבחינה רגשית ונפשית. אילוסטרציה: שאטרסטוק

מצבי משבר ואובדנים: אבדן של אדם קרוב, אובדן של מקום עבודה ועוד.

קשיים שמקורם במערכות יחסים: זוגיות בקונפליקט, פרידה, קשר עם אדם רעיל, יחסים עם מרכיבים של התעללות וכדומה.

חוויה טראומתית: תאונה, התמודדות עם מצב מסכן חיים, תקיפה וכדומה.

"אם נביט לרגע על הסעיף האחרון, לאחרונה אנחנו עדים להצפה של פניות לשירותי בריאות הנפש", אומרת ברסלב. "שלוש שנים האחרונות יכולות להיות מוגדרות בקלות כפוסט טראומה קולקטיבית – האנושות כולה נאלצה להתמודד עם מצב חריג. אנשים רבים, שבשגרה שמרו על איזון ותפקוד, הגיעו כתוצאה מהשפעת מגיפת הקורונה לערעור והגיבו בדיכאון ובחרדות".

הרבה אנשים איבדו את האיזון הנפשי בתקופת הקורונה. אילוסטרציה: שאטרסטוק

ברסלב מציינת בהתייחס לעד כמה מצבים נפשיים הם נפוצים, כמה שברירי האיזון שלנו וכמה רבים מאיתנו פוגשים בשלב כזה או אחר של חיינו משבר נפשי – כי "יחסי הציבור" של פגיעות נפשיות לא מספיק טובים. אמנם, לדבריה, אנחנו נמצאים במגמה של שיפור מבחינת התפישה בציבור. יש פתיחות הולכת וגוברת לפנייה לטיפול, יש מתמודדים שנחשפים ומובילים מהלכים של השפעה על דעת הקהל והפרכת מיתוסים, אבל עדיין, לדבריה, "קיימת יותר מדי רתיעה ממי שמזוהה כמתמודד עם מצב נפשי, סטיגמטיזציה של מחלות ונטייה לבושה והשתקה".

מה אפשר לעשות כדי לשמור על עצמנו?

"שליטה על רמות הסטרס בחיינו משפרת את הבריאות הפיזית, הבריאות הנפשית והיכולת לאזן חזרה את עצמנו ממשבר למסלול תקין. כיצד? באמצעות פעילות גופנית, טיפוח תחביבים, מדיטציה, טיפול נפשי (לא כשהכל כבר קרס ונחרב, אלא כתחזוקה שוטפת עם איתותים ראשונים של מצוקה), בחינה אמיצה של מערכות יחסים בחיינו – אם יש מערכות יחסים שפוגעות בנו ומכבידות, זה הזמן לטפל בהן (טיפול זוגי או משפחתי) או להגיע להחלטות לפי הצורך. טיפוח יחסים קרובים ואינטימיים (לא בהקשר מיני דווקא, אלא יותר בהקשר של חברויות קרובות), הרחבת מעגל חברים וכדומה".

מה לעשות כאשר מרגישים שכבר הכל קרס?

"לא לדחות את בקשת העזרה – לבקש ולהיעזר כמה שרק ניתן, אם זה באמצעות פנייה למשפחה, לחברים או לגורמי סיוע אחרים. להתחיל טיפול, לא לחכות שיעבור לבד. לדיכאון וחרדה ולמצבים נפשיים אחרים אין נטייה לחלוף מעצמם ללא טיפול או ללא רכישת מיומנויות התמודדות. מיומנויות התמודדות ניתן ללמוד בקשר טיפולי. הגעה מהירה לסיוע מונעת קשיים עתידיים, העמקה של קשיים, הרחבת פגיעות תפקודיות ועוד השלכות לא רצויות נוספות".