אבחון רדיולוגי של בלוטות התירואיד והפרתירואיד

בלוטת התירואיד ידועה גם בשמותיה "בלוטת המגן" או "בלוטת התריס". מדובר בבלוטה אנדוקרינית המפרישה הורמונים המשפיעים על קצב חילוף החומרים בגוף.

אף על פי שקשר (מוקד) בבלוטת התירואיד מאוד נפוץ, רק כ-3%-7% מהקשרים מתגלים במישוש ומרביתם מתגלים באקראי. רוב הקשרים הם שפירים ורק 5%-7% מהנגעים הם ממאירים. בדיקת אולטרסאונד היא הבדיקה הטובה ביותר לאיתור המוקדים, אך הבדיקה אינה מסוגלת להבחין בוודאות בין נגע שפיר או ממאיר. עם זאת, במחקרים רבים שבוצעו נמצאו מאפיינים מסוימים במוקדים שנוכחתם בנגע מעלה את החשד או את הסבירות להיות הנגע ממאיר.

"כשיש חשד לבעיה בבלוטת התירואיד, שולחים קודם כל לבדיקת אולטרסאונד", אומרת ד"ר ענת בלנק, מנהלת היחידה לרדיולוגיה אבחנתית ופולשנית בא.ר.ם – המרכז לרפואת אף-אוזן-גרון. "זאת אחת השיטות הרגישות שיש והיא שיטה זמינה ויחסית זולה".

לדבריה, "פעם בשבוע לפחות מגיע אלי לא.ר.ם מטופל שמתברר שכבר עבר אולטרסאונד בקהילה אבל על ידי מישהו שהוא לא לגמרי מיומן בתחום הספציפי של אולטרסאונד צוואר, ולכן היה פספוס של הפרתירואיד. המטופלים הללו מגיעים אלינו לרוב לבדיקה נוספת ומדויקת יותר".

במידה שיש צורך באבחון נוסף של הנגע, כיום עורכים ביופסיות מוכוונות דימות, תחת סיטי או אולטרסאונד. רופא מיומן יכול לערוך את הביופסיה בתוך שניות ספורות.

"הבדיקה מתבצעת לרוב בשכיבה על הגב כשהראש מוטה אחורה", מסבירה ד"ר בלנק ומוסיפה: "הניקור מתבצע על ידי החדרה של מחט עדינה ודקה, דרך עור הצוואר לעומק של כ-3 ס"מ מקסימום. המחט מוחדרת תוך כדי ביצוע האולטרסאונד - כך מוודאים שהמחט בדיוק במקום הנכון. כאשר הניקור נעשה תחת הכוונה סונוגרפית (אולטרסאונד) הרופא יכול לראות בזמן אמת את כלי הדם ולהיזהר שלא לעבור דרכם ובכך להימנע מדימום".

מספר הניקורים נע בין 1 ל-4. הניקור הראשון הוא לרוב האבחנתי ביותר וב-90% מהמקרים אין צורך בניקור נוסף. הציטולוג - מאבחן מעבדתי של מחלות ברמת התא - מקבל את החומר מהרופא ומסתכל תחת מיקרוסקופ על כמות ואיכות החומר שנדגם כדי לוודא שהוא אכן מספיק לביופסיה.

האזינו לפודקאסט המלא >>>>