"אנחנו לא משמינים מאוכל": אכילה בריאה בפסח עם מיכל צפיר

העולם שלנו מהיר ועצבני בגלל המון דברים שאנחנו צריכים לעשות ברגע זה: כולנו מולטי טאסקינג, מתמחים באינסוף דברים ועובדים לעתים בכמה עבודות במקביל. זה נשמע טוב, אבל בפועל, המהירות, הלחץ והעומס גורמים לכך שאנחנו לא יכולים לפנות זמן מספק לאוכל שאנו צורכים או אפילו לארוחה, ולכן אנחנו אוכלים מהר ובעיקר אוכלים את מה שזמין באותו רגע, לא משנה כמה המזון הוא מעובד, או כמה סוכר, שומן ומלח הוא מכיל. העיקר שיהיה טעים, העיקר שישביע אותנו ושיהיה זמין.

לרוע המזל, מה שזמין לרובנו הוא אוכל מתועש ומאוד לא בריא, בלשון המעטה. בהפסקת הצהריים שלנו סביר להניח שנתפוס איזה המבורגר-צ'יפס מהיר, ולא בהכרח נשב בנחת לאכול סלט וחזה עוף. מה שבעצם צריך להדליק לכולנו נורה אדומה היא העובדה שאנחנו אפילו לא חושבים על איך לאכול בריא או על הרגלי התזונה שלנו. אוכלים, טעים לנו, ביי. אחר כך אנחנו עושים בדיקות ונדהמים לגלות כולסטרול, יתר לחץ דם, סוכרת ועוד.

התמכרות לאוכל היא לא רק או לא בהכרח אכילה מוגזמת חסרת שליטה שגורמת לעלייה חדה במשקל, אלא גם התמכרות להרגלים מזיקים כמו אכילת לילה, התמכרות למלוח ולמתוק, אי יכולת לסיים ארוחה בלי קינוח מתוק או ללגום קפה בלי עוגה. רוב הרגלי האכילה שלנו מורכבים מהרגלים שקשה לעקור מהשורש. קשה, אבל לא בלתי אפשרי. פסח הוא החג שבו אנו חוגגים את יציאתנו מעבדות לחירות, וזו הזדמנות מצוינת להיפטר מהעבדות שלנו להרגלים הרעים שלנו, ולצאת לחירות של חופש מהתמכרות למתוק, לזלילה בלתי מבוקרת ועוד.

לרגל כך ולכבוד פסח על אתגריו השונים כמו ארוחות החג, אוכל כשר לפסח בלי לחם (האם זה אפשרי לשבוע?) או אכילה מוגזמת של מצות, נפגשנו לראיון עם מיכל צפיר, מי שבשנים האחרונות התקבעה בתודעה כגורו לתזונה ובריאות, לאחר מהפך שעברה בעצמה. כמי שלא מדברת על דיאטות או על שינוי מוחלט של אורח החיים, אלא רק באימוץ של כמה עקרונות בריאותיים שיכולים להפוך את החיים שלנו לבריאים, אנרגטיים וטובים יותר, כדאי שתקשיבו לה.

מיכל, מה הם לדעתך האתגרים הגדולים ביותר בבישול בריא בפסח, בערב החג ואחריו?

"האתגר הכי גדול הוא להתמודד קודם כל עם הגישה שאומרת 'פסח חוגגים רק פעם אחת בשנה וזה כולה מצה עם שוקולד' וכל מיני גישות כאלו שהן הרבה לפני האוכל עצמו. האתגר הגדול הוא להבין שזה אף פעם לא רק פסח. יש פסח ויש סוף שבוע ויש יום הולדת ויש יציאה עם החבר'ה מהעבודה – אתגרים יש כל הזמן. האתגר הראשון הוא להגיד, 'אני רוצה לצלוח את פסח בהרגשה טובה, אני רוצה לסיים אותו בבריאות טובה'".

יש הרבה אנשים שלא מסוגלים לשבוע ללא לחם ואוכלים מצות כתחליף.

"עדיף לאכול כמה שפחות מצות, כי יש נתון אחד שהרבה אנשים לא יודעים: במהלך הפסח יש כמות מטורפת של חסימות מעיים. אם אתם מרגישים שאתם חייבים לאכול מצה, עדיף שהיא תגיע עם הרבה מאוד נוזלים, כמו מרק למשל, או מים, תה, חליטה או ירקות, שגם בהם יש הרבה נוזלים. לא עם שתייה מתוקה, כמובן".

קורה לך שאת רואה חברים או בני משפחה זוללים ובוער לך להגיד להם "תרגיעו!"?

"לא, אני לא מחנכת איש ולא מכריחה. אני חיה כמו שאני מאמינה, בלי להצטדק ובלי לשכנע. זה תמיד מצחיק אותי: אם מישהו מגיע לארוחה והוא אלרגי למוצר מסוים, אף אחד לא מנסה לשכנע אותו לאכול מאכלים שהוא לא רוצה לאכול, נכון? אז לצורך העניין, אני אלרגית לסוכר וזכותי לעשות מה שאני רוצה, מה שהבנתי שטוב לי וזה מבחינתי הסמן שמוביל עבורי את הדרך - איך אני רוצה להרגיש לא רק במיידי אלא גם בטווח הרחוק".

אז את מתייחסת לעניין הבריאותי נטו ולא לעניין ההשמנה?

"השמנת יתר היא בהחלט עניין בריאותי שאינו קשור לאסתטיקה, אבל כשאני מדברת על מערכת יחסים עם אוכל, ההבנה שלי היא שאני רוצה להרגיש טוב ולכבד את הגוף. באופן אישי אני לא מרגישה טוב כשאני אוכלת כמויות גדולות, כשאני מעמיסה על עצמי בערב, כשאני אוכלת ללא קשר לרעב אלא רק תלוי סיטואציה".

יש לך רעיונות איך הופכים את הבישול בפסח לטעים ובריא יותר?  

"מתכונים בריאים לפסח חייבים לכלול ירקות - ירקות מבושלים, ירקות אפויים, ירקות טריים, שנותנים תחושת שובע. אם נלקח מאיתנו משהו שאנחנו רגילים אליו כמו לחם, כדאי לוודא שיש לנו אוכל מזין וזמין. אכילת לחם מונעת משני דברים, מרעב אמיתי וגם מתוך הרגל, בדיוק כמו שאנחנו לא באמת אוכלים קינוח כי אנחנו רעבים, אלא כי אנחנו רגילים לסיים ארוחה עם משהו מתוק. מי שמפסיק עם ההרגל הזה נדהם עד כמה זה פשוט".

ואיך מפסיקים עם הרגל כזה כיפי?

"אם זה כיפי ומצליחים לאכול ממנו במידה - אשריך. כל עוד טוב לך והבריאות תקינה, הכל בסדר. אנשים יכולים להגיד, 'טוב לי כמו שאני', אבל אחרי שהם עושים בדיקות דם והם מבינים שהם טרום סוכרתיים על גבול הצנתור, אז עם כל הכבוד שטוב להם, העובדות מעידות אחרת.

"אני אומרת כל עוד טוב לכם והבדיקות תקינות, תמשיכו לעשות מה שעושה לכם טוב. רק תהיו כנים עם עצמכם, האם באמת טוב לכם? במסגרת המקצוע שלי פגשתי כל כך הרבה אנשים שעסוקים בלהגיד שטוב להם, אבל ברגע שהם בחרו לעשות שינוי, הם הודו שהם שיקרו. אני לא אומרת שאנשים משקרים, אבל הרבה פעמים אנחנו מחרטטים לעצמנו איזו אמירה שנוחה לנו. לדוגמה, אם את על תקציב מוגבל, למה את לא אומרת לעצמך איזה כיף לקנות בבת אחת עשרה זוגות נעליים, למה להפסיק עם ההרגל הזה? למה להפסיק? כי אין לך תקציב ואת תיכנסי למינוס ותיקחי הלוואות. בדומה, מישהו שנמצא במצב בריאותי לקוי ועודף משקל גבוה, אולי מאוד כיף לו לאכול קינוח, אבל זה לא טוב לו.

"הבנתי שלפעמים חיבוק, שיחה, מוזיקה או טיול מועילים לי הרבה יותר מאשר לרדת על גלידה שלא קידמה אותי כהוא זה אל הרגשה יותר טובה". צילום: עדן הלמיש

"שוב, אני נותנת את זה כדוגמה - אין בעיה ספציפית עם משהו מתוק ואנחנו לא משמינים מאוכל. זה משפט מאוד חשוב - אף אחד לא משמין בחג מאוכל, אלא שאנשים משמינים מהתנהגות עקבית שלילית לאורך זמן. אם כל היום אני אוכלת כמויות גדולות כי 'פסח זה פעם בשנה', זה מה שיגרום לי להשמין, לא המצה ולא השוקולד. אבל אם אני שומרת על עקרונות תזונה בריאה, שזה אומר לאכול רק כשאני רעבה ולהפסיק כשאני שבעה, להעשיר את הצלחת בירקות, לשתות מים, לשלב פעילות גופנית במהלך היום, להסתכל על הארוחה לא רק דרך פרספקטיבה של מה נמצא על הצלחת אלא גם לפי האנשים שיושבים איתי לשולחן - עם מי דיברתי, עם מי השתעשעתי, מה שיתפתי. חג הוא לא רק פריזמה של מה אכלתי ומה לא אכלתי. הוא הזדמנות להרבה מאוד דברים. אבל אם נסתכל מבעד לעדשה צרה ונהיה עסוקים רק באכילה, אנחנו פשוט נחטא למה שטוב לנו".

צפיר מוסיפה: "במהלך יממה של 24 שעות, אם תחברי את כל הפעמים שאת אוכלת, תגיעי גג לשעתיים. מה קורה בשאר 22 השעות? רוב האנשים חושבים המון המון על העניין הזה - מה אכלתי, מה אכין, איך אסתדר, מה אעשה. זה דלק, אבל גם ספר זה דלק. גם חברה זה דלק.  גם שינה זה דלק. גם עשייה משמעותית, גם התנדבות. דלק זה גם מוזיקה, חיבור לטבע - הדלק מגיע אלינו מהרבה מאוד מקורות ולא רק מאוכל".

הבעיה שאנשים לא עושים את המהפך הזה שאת מדברת עליו כי הוא נשמע קשה, אבל לפי דברייך לא צריך לעשות מהפכה מטורפת.

"את צודקת מיליון אחוז! אנשים עסוקים בלחשוב מה הם מפסידים כשהם נמנעים ממזונות או מהרגלים מסוימים. מה הדבר הראשון שאת אמרת לי – 'למה להפסיק עם הכיף?'. ואני אגיד לך שלחיות באופן בריא אומר שרמת האנרגיה שלך תהיה כל כך גבוהה, היצירתיות שלך, הריכוז - יהיה לך הרבה יותר כיף. אנשים בכלל לא מבינים את הקשר. יש לי מוצר שנקרא תזונה למנהלים. הם אומרים לי שבאמצע היום הם עייפים, ואני בעצם מסבירה להם איך אוכל משפיע על הכל, איך עם תזונה נכונה אין את הבטן הזאת בסוף היום, אין את העייפות הזו שפתאום רוצים שנ"צ. האנרגיה זורמת, התחושה היא של קלילות. מה עם כיף כזה?

"אם לחזור לדוגמא של המינוס, לאדם שאומר, 'מה, אני לא אקנה מה שאני רוצה?', אני עונה שיחשוב על כך שבסוף החודש יהיה לו שקט ובסוף השנה יהיה לו כסף לשלם על הטיול שהוא כל כך חולם עלי מבלי לקחת הלוואה - זה לא כיף?!".

אז אולי להפסיק לאכול ממתקים ואוכל מהיר היא היציאה האמיתית מעבדות לחירות?

"את צודקת, אבל אני אשלים לך את התמונה: אנחנו לא אשמים באכילה הלא בריאה שלנו, כי בעצם משתלטים לנו על התודעה. כשהקינוח הוא מושחת, וכשאת אוכלת אותו את מרגישה מה זה פרועה וסקסית, או שזה מגיע לך כי עבדת קשה כל כך כל השבוע, ואוף מיכל הזו נודניקית, איזו מעייפת היא, כל היום צריכה לחשוב על בריאות, מסכן בעלה. זה הסיפור שאנשים מספרים לעצמם. למה? כי זה משקיט להם את המצפון ומסביר למה הם לא חיים ככה.

"אז אני רוצה להגיד לך, שאני עדיין שם, אבל מה שקרה זה שהגזרה הצטמצמה והמודעות התרחבה ואיתה המודעות להתנהגות קורבנית כמו 'מגיע לי לאכול גלידה כי היה לי יום רע'. הבנתי שלפעמים חיבוק, שיחה, מוזיקה או טיול מועילים לי הרבה יותר מאשר לרדת על איזושהי גלידה שלא קידמה אותי כהוא זה אל הרגשה יותר טובה.

"שימי לב שכל סצנה בסרטים של אמא ובת, תמיד הן יושבות במטבח עם גלידה. זה סוג של שטיפת מוח. תחשבי שאם כל החברים שלך מדברים את השפה הזאת ואת פתאום תדברי אחרת, זה כאילו את בוגדת בהם. מה, עכשיו תהיי לבד, זו שלא אוכלת כמו כולם, או איזה מעצבנת זאת שלא משתתפת כשמזמינים קינוחים במסעדה. זה קשה. סולחים לאישה כזו רק אם היא עברה אירוע לבבי או משהו בסגנון. סיבה כמו 'אני אוהבת את הגוף שלי ואת האיברים הפנימיים שלי, ואני לא מעוניינת להכביד עליהם בלילה' היא לצערי לא סיבה מספיק טובה".

מה לגבי המודעות למרכיבים במזון, כמו למשל עודף מלח או סוכר?

"המלח בעייתי לא כאשר מתבלים את המרק במלח, אלא אם צרכת מזון המעובד שבו יש כמויות נתרן עצומות, כי הנתרן לא בא רק כדי לתת טעם אלא גם לשמש כחומר משמר. החך שלנו יודע להרגיש כשהאוכל מלוח מדי, ואז לא נאכל אותו. אבל כשהמלח נמצא במאכלים שבו הוא מעורבב עם סוכר, למשל בקורנפלקס, החך לא ירגיש אותו אבל האיברים הפנימיים כן, כי כמויות הנתרן הן מאוד מאוד גדולות. זה גם משהו שאנשים לא יודעים, שיש מלח גם בממתקים וסוכר וגם במזונות כמו רטבים או אוכל מעובד.

"אתגרים יש כל הזמן וצריך לזכור שערב החג זה בסך הכל ארוחת ערב, זה הכל". צילום: שי פרנקו

"אני גם מציעה להימנע ממזון מעובד שמגיע מאוד רחוק מהצורה הטבעית שלו, אך מתחפש לאוכל בריא וטבעי. למשל, חטיף בריאות בטעם תפוח נראה בריא אבל הוא לא בריא בכלל, במיוחד כאשר קיים פאסט פוד בריא וטעים יותר – הושיטי את היד ואיכלי תפוח. המודעות לאוכל בריא נעשית בהדרגה, צריך להבין את זה. יש אנשים שאין להם עניין עם אוכל, הם יכולים להסתפק בעוגיה אחת, אבל באנשים שמגיעים לעודף משקל גדול, מידתיות היא חלק גדול מהבעיה שלהם".

צפיר מעידה על עצמה שבעיית המידתיות קיימת עדיין גם אצלה: "הבעיה הזאת לא השתנתה אצלי. קניתי השבוע קשיו וכשקלטתי שאני ניגשת לקחת חופן בפעם העשירית באותו יום, הבנתי שאני אצטרך לשחרר את זה. פעם לא הייתי מודעת לכך. בסופו של דבר, כשאני מושיטה את היד ולוקחת חופן קשיו, זה לא בגלל שאני רעבה, זה כי אני רגילה לנשנש במשך הרבה מאוד שנים. זה הרגל שהתאמנתי עליו 40 שנה, ועכשיו 17 שנה אני מתאמנת על הרגל אחר, אבל זה לא  אומר שההרגל הוותיק אומר, 'מצטער שהפרעתי לך 40 שנה, הנה אני הולך'. לא, ההרגל הזה עדיין שם, נאבק על מקומו".

איך נמנעים מפיתויים כאלה לאורך חג הפסח?

"הרבה אנשים חוטפים סוג של פאניקה לקראת פסח, חוששים שיהיו רעבים או לא ישבעו. גם אם אנשים לא חווים את הבהלה הספציפית הזו, הם מקבלים את המסר שזה הולך להיות קשה מכל כיוון בכתבות ותכניות שעולות לקראת פסח. ואז, כשהם נתקלים בקושי ורוצים לנשנש, הם אומרים לעצמם, 'טוב כולם אמרו שזה הולך להיות קשה'. הם מרגישים שייכות לכולם. לכולם קשה, אפשר להיכנע לפיתויים. אז אתגרים יש כל הזמן וצריך לזכור שערב החג זה בסך הכל ארוחת ערב, זה הכל".

איך תמליצי לאנשים שנוסעים לחופשת פסח להתמודד עם הבופה השופע בבתי המלון?

"אני למשל לא רעבה בבוקר, אז לא משנה כמה הבופה יהיה עשיר אני לא אתפתה. אני גם אשתדל לא לקחת דיל עם ארוחת בוקר. הרבה פעמים אנשים אומרים, 'אבל שילמתי' כדי להצדיק את האכילה הפרועה. זו כביכול סיבה מספיק טובה כדי לזלול למרות שלא ממש רעבים. אני למשל, בטיולים, מסתפקת בארוחת אחת חמה ושתי ארוחות קלות יותר, לא משנה אם זה צהריים או ערב, וכמובן שותה הרבה מים לאורך היום. אני אתכונן מראש, למשל אם אדע שנוסעים למקום מסוים בו תהיה לי בעיה למצוא אוכל בריא, אכין לי כריך ואוכל בערב ארוחה חמה. במסעדות תמיד אפשר להסתדר ולמצוא סלט, חזה עוף או דג. המנה שלי תהיה מורכבת מירקות, אני אשתה מים ויהיה לי כיף. ברגע שהעקרונות ברורים, קל להסתדר. אני מצליחה להיות נאמנה לעקרונות שלי ולחיות לפיהם. הצלחת הטיול לא תלויה באוכל אלא בחוויות, באנשים שפגשנו, בנופים ובטיולים".

(צילום ראשי: שי פרנקו)