חרם בבית הספר: בעקבות מקרה ההתאבדות בעכו – איך מזהים ילד במצוקה?

המקרה הטרגי של אדווה מרים ז"ל בת ה-13 מעכו ממחיש את הסכנות הטמונות בחרם חברתי. לילך קורן, פסיכולוגית קלינית מומחית, המטפלת באובדנות, מסבירה כיצד לזהות סימני מצוקה אצל ילדים ואיך ומתי חובה להתערב.

מצוקה נפשית בגיל ההתבגרות

מחקר מקיף שנערך לאחרונה בתיכונים מקצועיים ברחבי ישראל חושף נתונים מדאיגים על אובדנות בקרב בני נוער. במסגרת המחקר נסקרו 1,200 תלמידי תיכון וכמעט 10% מהם דיווחו על ניסיון אובדני בעברם. הממצאים מראים תמונה מורכבת עוד יותר: בשבועיים שקדמו למילוי השאלון, יותר מ-12% מהמשיבים דיווחו על מחשבות אובדניות, כאשר קרוב ל-7% אף גיבשו תכנית מפורטת לפגיעה עצמית.

נתון מטריד במיוחד עולה ממחקר נוסף שנערך בקרב מתבגרים בישראל: שליש מהנוער שניסה להתאבד מעולם לא שיתף איש בכך, והפעם הראשונה שדיברו על כך היתה במסגרת המחקר. כשנשאלו מדוע שמרו זאת בסוד, תשובתם היתה פשוטה ומטלטלת: "אף אחד לא שאל אותנו".

הנתונים השנתיים בישראל מצביעים על היקף התופעה: בכל שנה מתאבדים בין 400 ל-500 בני אדם - מספר הגבוה פי 1.5 ממספר ההרוגים בתאונות דרכים, למרות שהתקציב המוקצה להתמודדות עם התופעה נמוך משמעותית. מתוך המספר הכולל, כ-90 הם צעירים בגילאי 15-24 וכ-40 הם חיילים. התאבדות היא סיבת המוות השנייה בשכיחותה בקרב בני נוער בישראל אחרי תאונות דרכים.

האם יש סימנים מוקדמים שיכולים לזהות סימני מצוקה נפשית אצל ילדים? איך הורים ומורים יכולים להבחין במצב לפני שהוא מחמיר?

לילך קורן: "יש סימנים רבים שיכולים להעיד על דיכאון, תופעה נפוצה במיוחד בגיל ההתבגרות. כל שינוי שמעיד על דכדוך, כולל אמירות על מוות, ביטויי ייאוש, או סימנים לפגיעה עצמית, דורש תשומת לב מיוחדת. פגיעה עצמית יכולה להתבטא בצורות שונות, כשהנפוצה ביותר היא חיתוך עצמי. במקרים כאלה, נראה לעיתים קרובות נסיונות להסתיר את הפגיעה באמצעות לבוש ארוך, אפילו במזג אוויר חם. בדידות חברתית והתבודדות הן גם גורמי סיכון משמעותיים, הן לדיכאון והן לאובדנות. כאשר אלה מופיעים יחד עם אימפולסיביות גבוהה ומצב רוח ירוד, יש לשים לב במיוחד".

פגיעה עצמית יכולה להתבטא בצורות שונות, כשהנפוצה ביותר היא חיתוך עצמי. צילום: שאטרסטוק

לדברי הפסיכולוגית הקלינית לילך קורן, שינויים בהרגלים יכולים להופיע בשני כיוונים מנוגדים - עלייה או ירידה משמעותית בפעילות. "לעתים נראה האטה פסיכומוטורית המתבטאת בהליכה איטית, דיבור איטי ופעילות כללית מואטת. מצד שני, במיוחד אצל ילדים ונוער צעירים יותר, ייתכנו דווקא רגזנות ועצבנות מוגברות. שינויים בדפוסי השינה הם סימן משמעותי נוסף, כמו למשל רצון מתמיד להיות במיטה ולישון ללא הפסקה".

חשוב מאוד להדגיש, היא אומרת, שכל אחד מהסימפטומים האלה לבדו אינו בהכרח מעיד על דיכאון או אובדנות. נדרש שילוב של מספר סימנים יחד כדי להעלות חשד משמעותי. במקרה כזה, יש לשאול שאלות, לברר ולהבין יותר לעומק את המצב.

אילו עוד סימנים מעידים על מצוקה נפשית בילדים?

"הנטייה המוגברת לשינה במהלך היום בזמן דיכאון קשורה לתופעה הנקראת אנהדוניה - חוסר יכולת ליהנות מדברים שבעבר גרמו הנאה. השינה משמשת כמנגנון בריחה מהתחושות הקשות, מהעצב ומהרוח הירודה. היא מאפשרת מפלט זמני מההתמודדות עם הרגשות המציפים. חשוב במיוחד שהורים יהיו מודעים לסימנים אלה, מכיוון שבגיל ההתבגרות קל מאוד לפטור התנהגויות כמו רגזנות, התבודדות בחדר או שינה מרובה כהתנהגות נורמטיבית של גיל ההתבגרות.

"עם זאת, חשוב לזכור שגיל ההתבגרות מעצם טבעו כולל שינויים וקשיים רבים ולא כל נער מתבגר שמסתגר או ישן הרבה נמצא בהכרח בסכנת אובדנות. צריך להיזהר מיצירת חרדה מיותרת בקרב ההורים והציבור הרחב. הדבר החשוב ביותר הוא לפתח דיאלוג פתוח עם המתבגר, לשאול שאלות ולהבין לעומק מה עובר עליו".

מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית?

"כאשר משהו נראה חורג מהרגיל, השלב הבא הוא פנייה לטיפול מקצועי ולערוך הערכה מדויקת יותר של המצב - האם מדובר בדיכאון, בסכנה אובדנית, או אולי בקושי אחר שאינו בהכרח מסכן חיים. בהקשר של צוותים חינוכיים, כיום קיימת מודעות גבוהה לנושא של חרמות ונידוי חברתי והסיכונים המשמעותיים הכרוכים בהם. עם זאת, חשוב להבין שאין פרוטוקול אחיד לטיפול במצבים אלה. הטיפול תלוי מאוד בילד או בילדה הספציפיים - האם הם משולבים בחינוך רגיל או מיוחד, האם הם נמצאים בטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי והאם יש להם עורף משפחתי תומך ומחזיק.

 לילך קורן, פסיכולוגית קלינית מומחית. "אשפוז פסיכיאטרי מציל חיים, למרות שאנשים רבים חוששים ממנו". צילום: פרטי

"הדגש העיקרי הוא על הבנה מעמיקה של מקור הקשיים החברתיים. חשוב להבין שקושי חברתי הוא סימפטום שיכול לנבוע ממגוון רחב של סיבות. לכן, צוותים חינוכיים נעזרים בפסיכולוגים חינוכיים העובדים בבית הספר כדי לבצע תהליך מקיף של הערכה והבנה של מקור הקשיים. רק לאחר הבנה מעמיקה של הגורמים למצוקה ניתן לדעת כיצד לעזור ולטפל באופן המתאים והיעיל ביותר".

למה גיל ההתבגרות הוא כל כך פגיע? איך ניתן לחזק חוסן נפשי של בני הנוער?

"גיל ההתבגרות הוא תקופה מאוד פגיעה ממספר סיבות משמעותיות. ראשית, זהו הגיל שבו מתחילה בניית הזהות העצמית. מתבגרים עסוקים מאוד בשאלות כמו מי אני?' ו'מה הזהות שלי?' - שאלות מורכבות ומאתגרות. בגיל זה המתבגרים עסוקים בתהליך היפרדות מההורים, כאשר קבוצת השווים (החברים בני אותו הגיל) הופכת למשמעותית הרבה יותר מבחינתם. מבחינה התפתחותית-פסיכולוגית, זהו הגיל שבו קבוצת השווים היא החשובה ביותר. זאת בשונה מגיל מבוגר, שבו תשומת הלב מתחלקת בין זוגיות, ילדים, משפחה והורים.

"בנוסף, מתרחשים שינויים הורמונליים משמעותיים המובילים לשינויים גופניים מהירים. ניתן להמשיל זאת לתחושה של לחזור הביתה כל יום ולגלות שמשהו בבית השתנה - כך גם הגוף משתנה באופן תדיר. השינויים הגופניים וההורמונליים יחד יוצרים פגיעות כפולה: פגיעות ביולוגית בשל השינויים ההורמונליים ופגיעות בערך העצמי ובתפישה העצמית בשל השינויים הגופניים המתרחשים בקצב שונה אצל כל אחד.

"כל הגורמים הללו הופכים את גיל ההתבגרות לתקופה מאתגרת. זהו גיל שבו החוויות הרגשיות הן עוצמתיות במיוחד. יתרה מכך, המוח עדיין לא בשל כמו אצל מבוגרים - האזור האחראי על ויסות רגשי עדיין בתהליכי התפתחות. כך נוצר מצב בו מצד אחד יש גל של שינויים הורמונליים, גופניים, חברתיים, אישיים ורגשיים, ומצד שני יכולות הוויסות הרגשי והנוירולוגי עדיין בתהליכי בנייה. למרות שזהו גיל נפלא המלא בחוויות משמעותיות, הוא גם מאתגר מאוד בשל כל הסיבות שהוזכרו".

טיפול בחרם חברתי - כיצד להתמודד עם חרם?

"בנוגע לדפוסי התנהגות אובדניים בעקבות חרם, אין דפוסים מיוחדים מעבר לסימני האזהרה הכלליים. הסימן המשמעותי ביותר הוא ניסיון אובדני קודם - מחקרים מראים שאדם שביצע ניסיון אובדני בעבר נמצא בסיכון גבוה פי 40 להתאבדות בהשוואה לאוכלוסיה הכללית".

מה הם הסימנים שמאותתים על הצורך בעזרה מקצועית?

"מומלץ להגיע לייעוץ מקצועי כאשר עולים סימני אזהרה נוספים, כולל שינויים קיצוניים בהתנהגות, אובדן אנרגיה, אובדן עניין בדברים שבעבר עניינו את האדם, עיסוק בנושא המוות, שיחות על מוות ושאלות הקשורות למוות. לעתים בני נוער מתחילים לתת מעין דברי סיכום או פרידה. ביטויים של חוסר תקווה, אמירות פטליסטיות קיצוניות כמו 'אין טעם לחיים' או 'אין מה לחיות', סירוב לקבל סיוע מקצועי ושימוש באלכוהול וסמים - כל אלה הם סימני אזהרה משמעותיים שיש לשים אליהם לב.

"חשוב מאוד לא להיבהל מהסימנים הללו. קיימים מיתוסים רבים בנושא אובדנות, כמו למשל שדיבור על אובדנות 'מכניס רעיונות לראש'. זהו מיתוס מסוכן - אם הנושא מעסיק את הילד או הנערה, השיחה על כך לא תכניס רעיונות חדשים לראשם. להפך, זו הזדמנות להראות שיש מבוגר שמתעניין במה שעובר עליהם.

"קיים גם מיתוס הפוך שאומר שמדובר רק בחיפוש תשומת לב. גם זה מיתוס מסוכן – כשילד/ה או נער/ה מדברים על מוות, חובה להתייחס לכך ברצינות, להיות ערניים למסרים ולא להתבייש לשאול. זה נכון לגבי הורים, אנשי חינוך, מדריכים בחוגים - כל מי שיש לו מגע עם ילדים ונוער. חשוב לנהל שיחה אמפתית וסקרנית, ללא שיפוטיות".

בנוסף מסבירה קורן כי קיימת תופעה של "הדבקה חברתית" לאחר מקרה התאבדות, במיוחד כשמדובר באדם מוערך או מפורסם. "זו הסיבה שנזהרים בפרסום מקרי התאבדות. במקרה של התאבדות בסביבה קרובה - בית ספר, חוג או תנועת נוער - חשובה התערבות של אנשי חינוך ופסיכולוגים חינוכיים שיהיו ערניים למצב.

"חשוב להעביר את המסר ששאלה ישירה תוביל לתשובה ישירה. זוהי אחת המטרות של 'שומרי סף' - מונח שטבע יוסי בלז, חוקר אובדנות מוכר בישראל. תפקיד שומרי הסף מול אדם בסיכון כולל שלושה שלבים: זיהוי, תשאול והפניה. ההפניה יכולה להיות לפסיכיאטר, לפסיכולוג ובמקרים חמורים לאשפוז פסיכיאטרי.

"אשפוז פסיכיאטרי הוא אמצעי שמציל חיים, למרות שאנשים רבים חוששים ממנו. בדיוק כפי שבמצב רפואי חמור היינו לוקחים ילד למיון, כך במצב נפשי חמור, מיון פסיכיאטרי יכול להציל חיים. הסטיגמה והבושה הקשורות לכך עלולות לעלות בחיי אדם, ולכן חשוב להעביר מסר זה".

חווים מחשבות אובדניות? אנא פנו למרכז רפואי נפשי מיידי ער"ן ושוחחו על כך עם מבוגר שאתם סומכים עליו – הורה, קרוב משפחה אחר או אפילו יועצת בית הספר.

לילך קורן היא פסיכולוגית קלינית, מרצה לפסיכולוגיה במסגרות אקדמאיות, מדריכה את הצוות הטיפולי במרכז א עד ת לטיפול בילדים