הורות מאוחרת: המרוץ להורות בגיל מבוגר – פרויקט מיוחד של zap דוקטורס
הדוגמנית שירלי בוגנים הפכה לאחרונה לאמא בגיל 51. בהשראתה יצאנו לבחון את הזווית הרפואית, הנפשית והאישית של הורות מאוחרת: מה הם האתגרים, הסיכויים והמשמעות של הבאת ילדים לעולם בגיל מבוגר?
כולנו שמחנו כאשר הדוגמנית היפהפיה שירלי בוגנים הפכה לאמא לתאומים בגיל 51, וזאת באמצעות הליך פונדקאות ולאחר מסע ארוך להורות שנמשך 13 שנים. הורות מאוחרת היא נושא המעורר שאלות רבות, ובין היתר: במה כרוך הריון בגיל מבוגר, עד איזה גיל אפשר להיכנס להריון, מהי המשמעות של להיות אמא בת 50 פלוס בגינת המשחקים והאם נכונה לילד שנולד להורים מבוגרים התמודדות בטיפול בהוריו כבר בשנות העשרים לחייו?
כיום, יותר ויותר נשים בוחרות להביא ילדים לעולם בגילאים מאוחרים, חלקן לאחר נסיונות חוזרים ונשנים ואחרות בעקבות נסיבות חיים שהובילו לכך. ישראל נחשבת למדינה שמעודדת הריון, מה שמתבטא במימון כמעט מלא של טיפולים עד גיל 45 (ואם יש ביציות מוקפאות או תרומת ביצית – עד גיל 54), אך ההצלחה אינה מובטחת, בלשון המעטה.
פרופ' יוסי מזרחי, מומחה לפוריות ומנהל היחידה לפוריות בבית החולים וולפסון, מסביר מה הם הגבולות שנקבעו לטיפולי פוריות, על הסיכויים להרות בגילאים מתקדמים ועל ההשלכות הבריאותיות והאתיות של הבאת ילדים בגיל מבוגר. "עבור נשים רבות זהו חלום חייהן, אבל הן חייבות להבין את האתגרים שבדרך", הוא אומר.
פרופ' מזרחי, עד איזה גיל אפשר לבצע טיפולי פוריות?
"טיפולי פוריות עם ביציות טריות של האישה (שאינן מוקפאות) מותרים בישראל עד גיל 45 – גיל שנחשב למתירני יחסית, שכן במדינות רבות ההגבלה היא מחמירה יותר. עם זאת, יש להודות בכנות שהסיכוי להצלחה בגילאים אלה נמוך משמעותית. בגילים 43–44, גם במסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית (IVF), רבות מהמטופלות אינן מצליחות להביא ילד לעולם".
פרופ' מזרחי מציין כי במחקר שנערך ב"וולפסון" נמצא כי בשנה האחרונה שבה מותר לבצע טיפולי פוריות (גיל 44), רק 5% מהנשים שטופלו הצליחו להגיע ללידה. כלומר, רק אחת מכל 20 נשים. בגילאים אלה, לפיכך, השגת הריון ולידה הופכת לאתגר משמעותי.
פרופ' יוסי מזרחי, מומחה לפוריות ומנהל היחידה לפוריות בבית החולים וולפסון. "גיל מבוגר הוא לא סיבה למנוע הריון"
"נשים רבות כיום מקפיאות ביציות בגיל צעיר יותר (בין 30 ל-41)", אומר פרופ' מזרחי. "בביציות האלו אפשר להשתמש עד גיל 54, והסיכוי להיכנס להריון תלוי בגיל בו האישה הקפיאה את הביציות. כלומר, אישה שהקפיאה ביציות בגיל 35, גם אם תשתמש בהן כעבור עשר שנים, הסיכוי להריון יישאר פחות או יותר כפי שהיה גיל 35. הסיבה לכך טמונה בעובדה שהביציות נוצרות כבר בשלב שבו העוברית נמצאת ברחם אמה והן אמורות לשמש את האישה לאורך כל חייה ללא יצירה של ביציות חדשות. עם השנים חלים שינויים במטען הגנטי (DNA) של הביציות, כגון תוספות או חוסרים, מה שמוביל לחוסר איזון גנטי (אנאאופלואידיות). חוסר איזון זה עלול למנוע את קליטת ההריון או להוביל להפלות, מה שהופך את הניסיון להביא ילד למאתגר עוד יותר.
"מעבר לגיל 45, משרד הבריאות אינו מאשר טיפולי פוריות עם ביציות טריות, אם כי יש רופאים המבצעים זאת באופן פרטי. עם זאת, הסיכוי ללידת ילד בגיל זה נמוך במיוחד – מוערך בכ-1%, כלומר אחת ל-100 נשים בלבד מצליחה ללדת וגם ההריון עצמו עלול להיות יותר מסובך".
האם נשים שמגיעות לטיפולי פוריות מודעות לסיכויים אלה?
"כן, אבל באופן טבעי לנשים מאוד חשוב שהילד יהיה הילד הביולוגי שלהן, מהביציות שלהן, והן מוכנות לעשות את זה גם כאשר הן מבינות שהסיכוי הוא נמוך. אחד הדברים היפים במדינה הוא שהיא עוזרת ומממנת דרך קופות החולים את טיפולי הפוריות, עד שמשיגים שני ילדים ועד גיל 45. המימון הוא כמעט בלי הגבלה ורק במקרים חריגים עוצרים את הנסיונות להרות. כשעבדתי באוסטרליה לא היה דבר כזה. זוגות עברו טיפול אחד, ואם הוא לא הצליח, נגמר המימון והטיפול הסתיים".
מה לגבי סבסוד הטיפול עם ביציות מוקפאות?
"אם למטופלת יש ביציות שהיא הקפיאה כשהיתה צעירה - בדרך כלל עושים את התהליך הזה בגילאי 30 פלוס - היא תוכל להשתמש בביציות האלו כדי להרות עד גיל 54 ותהיה זכאית לטיפול מסובסד של קופות החולים כי גיל הביציות הוא זה שקובע. הזכאות הזאת תהיה גם במקרה של קבלת תרומת ביצית".
האם תרומת ביציות היא עניין נפוץ?
"כן, עבור נשים שמעוניינות בילד אך אינן יכולות להרות עם הביציות שלהן, תרומת ביציות היא האפשרות היחידה. לרוב, נשים פונות לאפשרות הזאת לאחר שמיצו את טיפולי הפוריות עד גיל 45, אך יש גם נשים שבוחרות בכך מוקדם יותר, במיוחד אם הן עברו מספר רב של טיפולים ללא הצלחה והסיכוי להרות מביציותיהן הוא מינימלי.
"בנוסף, יש מקרים חריגים שבהם נשים נכנסות למנופאוזה מוקדמת – מצב שבו גיל המעבר מופיע בגיל צעיר מסיבות של טיפולים כימותרפיים, מחלות אוטואימוניות, גורמים גנטיים או ניתוחים (למשל כריתת שחלה). במקרים כאלה, גם נשים צעירות עשויות להזדקק לתרומת ביציות. כאשר אישה נמצאת במנופאוזה מוקדמת מסיבה רפואית, תרומת ביציות היא האפשרות היחידה להרות. בישראל, ניתן לעבור את התהליך עד גיל 54, ובהתאם למגמה העולמית, אנו רואים כיום עלייה משמעותית במספר ההריונות בגילאים מבוגרים".
כיצד משפיעים הריונות בגיל מבוגר על בריאות האישה ומבחינה דמוגרפית?
"מבחינה רפואית, הריון בגיל מבוגר מוגדר כהריון בסיכון גבוה. בגילאים אלה רואים עלייה בשכיחות של סיבוכי הריון ולידה, בהם סוכרת הריון, רעלת הריון, לידות מוקדמות ושיעור גבוה יותר של ניתוחים קיסריים. נשים בגילאי 40 פלוס, ובוודאי 50 פלוס, זקוקות למעקב צמוד אצל רופא מומחה להריון בסיכון שמלווה אותן לאורך כל התהליך. עם זאת, עבור נשים רבות, הרצון והחלום להפוך לאמהות גוברים על הסיכונים, וכשיש מעקב רפואי הולם, ברוב המקרים אכן נולד ילד בריא לשביעות רצון המשפחה.
"מבחינה אתית ודמוגרפית, עולה השאלה כיצד הגיל המבוגר של ההורים ישפיע על הילד בעתיד. לדוגמה, כאשר הילד יגיע לגיל הגיוס, ייתכן שהאם כבר תהיה בת 70 ויותר. עם זאת, אין זה תפקידו של הרופא לקבוע עבור האישה אם היא יכולה או לא יכולה להביא ילד. כל עוד היא מבינה את המשמעויות הכרוכות בכך וזוהי בחירתה המודעת, אין סיבה למנוע ממנה את מימוש החלום. בסופו של דבר, אם היא תוכל להעניק לילד בית חם ואוהב ולגדלו לערכים טובים, הרי שהחברה כולה תרוויח מכך. מעבר לכך, נשים בנות 50 כיום לעתים קרובות הן פעילות ונמרצות, נשות קריירה. פגשתי גם נשים שאמרו, הילד שלי נהרג בצבא או בתאונה ואני רוצה עוד ילד, ואי אפשר לסרב להן".
באיזה שלב הרופא אומר "עד כאן"?
"באופן עקרוני, רופאים צריכים לפעול בהתאם להנחיות משרד הבריאות, שקבע את גיל 54 כגיל המירבי לטיפולי פוריות. כפי שציינתי קודם, מדובר בגבול מתירני יחסית, שכן במדינות רבות המגבלות קשות יותר. יש רופאים הבוחרים לבצע טיפולים גם מעבר לגיל זה, אך בעיניי זה כבר מעבר לגבול הסביר. עם זאת, קשה לקבוע היכן בדיוק עובר הקו – מדוע גיל 54 ולא 52 או 50? בעבר היו דיונים מקצועיים בנושא, וחלק מהאיגודים הרפואיים סברו שיש להגביל את הגיל אפילו ל-51. אולם, בעקבות לחצים ציבוריים ודרישה לאפשר טיפולים בגילאים מבוגרים יותר, ההחלטה הסופית היתה להאריך את הגבול עד גיל 54".
האם הריון בשנות החמישים של אישה אינו מהווה מאמץ פיזי קיצוני?
"אין ספק שהריון בגיל מבוגר מהווה עומס משמעותי על הגוף. מעבר לאתגרים הבריאותיים שעלולים להתעורר במהלך ההריון עצמו, גם לאחר הלידה עלולים להופיע סיבוכים רבים יותר. עם זאת, נשים שפונות לטיפולים אלה מבינות היטב את הסיכונים ועדיין בוחרות להתמודד איתם, משום שעבורן הרצון להפוך לאמהות גובר על הקשיים הפיזיים. הרופא כמובן צריך לוודא שהבריאות הכללית של האישה מאפשרת זאת - אם היא עברה התקף לב וצנתור למשל, נמליץ לה לא להיכנס להריון, אבל אם היא בבריאות שלמה – כן. גיל מבוגר יותר הוא לא סיבה למנוע ממנה הריון".
מבחינה רפואית נטו, מהי המלצתך לגיל שבו צריך לעצור?
"אני חושב שבסך הכל המצב הקיים בארץ הוא טוב. בגיל 54 רוב הנשים עדיין יכולות להרות, ומצד שני הן לא בקצוות המסוכנים, כמו בגיל 60. מה נכון מבחינה אתית? אני לא בטוח שזהו תפקידו של הרופא להחליט אלא תפקיד של המחוקק, של אנשי סוציולוגיה, אנשי דת. בסופו של דבר, אם האישה כל כך התאמצה ועברה תלאות כדי להביא ילד לעולם, אני בטוח שהיא תהיה אמא טובה".
"עבור נשים רבות, הרצון והחלום להפוך לאמהות גוברים על הסיכונים". אילוסטרציה: שאטרסטוק
ג', רווקה בת 52 ממרכז הארץ, היא אחת המטופלות של פרופ' מזרחי ומטופלת אצלו זה מספר שנים, ובהצלחה רבה, כפי שמתברר במהלך הראיון - היא בשבוע ה-14 להריונה. כבעלת עסק מצליח היא מספרת שהתחילה לרצות ילדים רק בגיל 46 ורק אז החלה בטיפולים.
איך הקרובים אלייך הגיבו כשהחלטת להשיג הריון בגיל 46?
"היו תגובות לכאן ולכאן. היו מי שהטילו ספק בכך שהדבר אפשרי ואחרים עודדו ותמכו".
האם פקפקת ביכולת להיכנס להריון בגיל כזה?
"בהתחלה לא. ניסיתי להרות בדרך הרגילה, האמנתי שאצליח להיקלט באופן טבעי בגיל 46 ועד גיל 49 ניסיתי באופן טבעי ובתוך קשר. זה היה מאכזב מאוד לגלות שזה לא מצליח. אחרי כמה נסיונות הבנתי שאזדקק לטיפולים. את ההריון הנוכחי השגתי בזכות תרומת ביצית".
מה גרם לך להמשיך ולהאמין שתצליחי להיכנס להריון?
"רצון מאוד חזק שלא מרפה, שעזר לי להתמודד עם כל הפחדים. הרצון לחוות אימהות עלה על הכל. כל הקטע זה אמונה. קיבלתי פתאום הבנה עמוקה שאני הולכת על זה, עושה את כל מה שאני צריכה לעשות ומתמסרת לתהליך".
איך הסביבה שלך מגיבה על ההריון?
"רק עכשיו אני מתחילה לספר. תגובות נרגשות ותומכות. הלקוחות שלי הן נשים שהולכות איתי 15 שנה, הן כבר חשבו שוויתרתי ופתאום באתי עם בשורת ההריון וההתרגשות מטורפת".
את יכולה לשתף אותנו בחששות שיש לך כאישה בת 52 בהריון?
"יש לי חשש מכך שאהיה אמא יחידנית, אני חוששת לחופש שלי ושואלת את עצמי איך אתמודד, אם אוכל לטפל בתינוק כמו שצריך, אבל זה לא דומיננטי כי אני מרגישה שזה הזמן שלי להיות אמא".
יש חשש מזה שתהיי האמא הכי מבוגרת בגן, בכיתה?
"זה עובר בראש אבל האמת היא שאני נראית מאוד צעירה לגילי, אני מלאת אנרגיות ולא נראה לי שאראה מבוגרת יותר מאמהות אחרות בגינת המשחקים".
מה לגבי האפשרות שהילד עלול למצוא את עצמו לבד בעתיד?
"אני מתכננת עוד הריון. דיברתי כבר עם פרופ' מזרחי ואנחנו מתכננים עוד הריון. אני עומדת ללדת בדיוק בגיל 53 ותהיה לי עוד שנה לעבור טיפולים נוספים. יש לי עוברים מוקפאים, אז אהרה שוב כדי שלתינוק הזה יהיו אח או אחות. אני מקווה שיהיו לי כוחות ושהכל יזרום טוב בהריון ובלידה ואוכל להביא עוד ילד, ואז וואו, זה יהיה פשוט מדהים. מה שנקרא, אני late bloomer עד הסוף".
אמהות מבוגרות עלולות להתמודד עם תפיסות חברתיות שיפוטיות, הערות מעליבות ושאלות מערערות לגבי הבחירה בהורות המאוחרת. כך אומרת הללי יבנאי, פסיכולוגית חינוכית מומחית המטפלת בילדים, נוער והורים. לדבריה, הורות מאוחרת יכולה להגיע ממניעים רגשיים שונים: "יש מי שמגיעים לשלב שבו הם מימשו את עצמם כאנשים בוגרים, אם זה מבחינת לימודים, קריירה או הגשמת חלומות אישיים, ובגיל מאוחר יחסית הם מתפנים להתמסר להורות. בנוסף ובמקביל, יש כאלה שהחשש מהחמצה והכמיהה להקים משפחה מניעים אותם, אפילו מי שהגדירו עצמם אל-הוריים, שמגיעים להבנה עמוקה של משמעות ההורות ואיתה גם ביטחון ביכולת שלהם להיות הורים טובים. לפעמים זה מגיע כשיש יציבות בחיים: יציבות במערכת יחסים זוגית, יציבות כלכלית ורגשית, מה שיכול לחזק את תחושת המסוגלות והביטחון להביא ילד לעולם.
הללי יבנאי, פסיכולוגית חינוכית מומחית. "ההתמודדות האישית תלויה באישיות, בתמיכה הסביבתית ובנסיבות החיים של כל אם. צילום: פרטי
"יש גם מצבים של זוגיות שנבנית מאוחר יחסית, ועם מציאת הפרטנר לחיים, רוצים לחלוק איתו גם הורות. לפעמים זו יכולה להיות הרגשה של חסר והבנה שכדי להרגיש תחושת משמעות או מלאות או סיפוק, הם לא רוצים להחמיץ את ההזדמנות לילדים. המניעים להורות מאוחרת מגוונים ויכולים להיגזר מהשפעות תרבותיות, כלכליות, שינוי במציאות החיים (למשל, הורה שכול) ועוד".
כיצד ניתן להתמודד עם חששות לגבי עתידו של הילד שנולד לאם או להורים בני 50 פלוס?
"זו שאלה חשובה שמפגישה עם תכנים שלא קל להורה להתמודד איתם וטבעי להרגיש חרדה לגבי איך ייראו השנים בהן ההורים יהיו מבוגרים יותר. ראשית, תמיכה משפחתית וחברתית יכולה לסייע. 'דרוש כפר כדי לגדל ילד' - זה תמיד נכון, ובהורות בגיל מאוחר כדאי להסתייע בבני משפחה צעירים יותר או בחברים קרובים כך שהילד ירגיש עטוף וחלק מקהילה. חיבור לקרובים בגילאים שונים עשוי להעניק לילד תמיכה רגשית וחברתית ולהקל על תחושת הדאגה של ההורים. גם חיבור להורים אחרים בגילאים קרובים יכול לנרמל ולסייע בתחושת ההשתייכות של ההורים. בנוסף, תמיכה טיפולית מקצועית יכולה להפיג חששות, למקד בכוחות וביתרונות של הורות מאוחרת, כמו בשלות רגשית שמאפשרת להתמודד היטב עם אתגרי ההורות ולסייע למשל סביב פערי דורות, כעס או חרדות של הילד עצמו.
"ברמה הפרקטית, נראה שיש חשיבות לתכנון פיננסי לטווח ארוך; לתכנון בריאותי ולתכנון משפחתי למקרה של אובדן. כאמור, יש לחזק עבור הילד קשרים עם דמויות משמעותיות נוספות בחייו, כגון דודים או חברים קרובים, ולהכין צוואה למקרה של אובדן של הורה, שתכלול הבטחה שהילד יזכה להשגחה ויגדל בקרב אנשים אהובים".
האם מבחינה נפשית יש הבדל בין התמודדות של אם צעירה לזו של אם מבוגרת?
"בסופו של דבר, לכל גיל יש את היתרונות והאתגרים שלו, ואין גיל אחד נכון להפוך להורה. ההתמודדות האישית תלויה באישיות, בתמיכה הסביבתית ובנסיבות החיים של כל אם.
"אם נתמקד בקצוות של צעירות מאוד ומבוגרות מאוד, עשויים להיות הבדלים מבחינת בשלות רגשית: אמהות מבוגרות עשויות להגיע מעמדה של יותר פניות להתמסרות להורות והתנהלות רגשית מווסתת יותר. מצד שני, הן עלולות לחוות תחושת בדידות בהתמודדות עם סביבתן הקרובה-רחוקה, מבחינת השלב בחיים בו הן נמצאות. בנוסף, אמהות מבוגרות עלולות להתמודד עם תפיסות חברתיות שיפוטיות, הערות מעליבות (גננת שחושבת שסבתא הגיעה לקחת את הילד, קושי להתחבר עם אמהות בגן המשחקים) או שאלות מערערות לגבי הבחירה בהורות המאוחרת.
"בגיל מבוגר עלול לעלות חשש מהעתיד ותחושות חרדה ואשמה. לצד זאת, אמהות בגיל מבוגר, ולפעמים גם אחרי טיפולי פוריות קשים, עשויות לחוות את האמהות ממקום מאוד מודע ומוקיר תודה. בגיל צעיר, לעומת זאת, אמהות יכולות להיות קרובות יותר למנטליות של הילד, עטופות יותר ועם סבתא וסבא פעילים ומעורבים וגם לרוב יחוו פחות עייפות פיזית, מה שמשפיע גם על ההתמודדות הרגשית".
מה הם האתגרים הפסיכולוגיים של ילד שנולד לאם מבוגרת?
"קודם כל, יש את פער הגילאים הגדול - ילדים להורים מבוגרים במיוחד עלולים לחוות הבדל משמעותי בין עולמם לעולם של הוריהם, במיוחד בגיל ההתבגרות וכשמתנפצת האידיאליזציה. הם עלולים להתלונן שההורים לא מבינים את עולמם החברתי, התרבותי או הדיגיטלי ולקנא בחבריהם עם הורים צעירים ו'מגניבים'. יש כאלה שיתלוננו על הוריהם ה'פרימיטיביים', או ירגישו חסר כיוון שהוריהם לא משחקים איתם כדורסל או משחקים פיזיים אחרים כמו הורים צעירים.
"בנוסף, עולה תחושת חריגות. הילד עלול להרגיש חריג ואף להתבייש בהוריו. לפעמים גם אין לו אחים או שיש אחים למחצה מבוגרים הרבה יותר, והילד נשאר עם תחושת בדידות אפילו במשפחתו ובביתו. נתקלתי גם במצבים שבהם ההורים הסתירו את הגיל מהילדים מחשש שירגישו חריגות. עוד תמה שבולטת בקליניקה במקרים כאלה היא חרדת מוות: חשש של הילד לאבד את ההורה בגיל צעיר. ילדים יכולים לחשוש לגבי הבריאות של הוריהם ואריכות ימיהם, ולחרדה זו השלכות על תפקודם. לפעמים הילד עצמו מגיע אחרי מסע ארוך, הוא הבן היחיד, וההורים עשויים להשליך עליו ציפיות ותקוות רבות, כ'אחראי על אושרם', מה שעלול לגרום לו ללחצים רגשיים ואפילו להקשות עליו לגדול ולפתח תחושת נפרדות. במצבים פתולוגיים, עזרה מקצועית היא חיונית ממש".
כיצד המשפחה והחברה תומכות באם מבוגרת בתהליך ההורות?
"הגברת המודעות להורות מבוגרת ולאתגרים הייחודיים במעמד הזה, כולל רשתות תמיכה קהילתיות, מסייעת וחשובה, ממש כמו עצם הכתבה הזו או העובדה שנשים מתוקשרות, כמו שירלי בוגנים, מדברות בפתיחות על הדרך הקשה שעברו עד להורות המיוחלת. כמובן, להפחתת השיפוטיות וגישה חומלת יש תרומה. ברמה האישית יותר, לתמיכה של בן זוג שמהווה עוגן רגשי וחולק את עומסי ההורות, או תמיכה רגשית ופרקטית מצד משפחה מורחבת וחברים, בוודאי עבור הורים יחידנים, יש חשיבות יתרה. אחים מבוגרים (למשל, מנישואים קודמים) עשויים להיות דמויות משמעותיות עבור הילד ואפילו לסייע בטיפול בילד.
"מבחינת תמיכה חברתית, זה יכול להגיע מקבוצות השתייכות בהן ניתן להתייעץ, לחלוק ולהרגיש שותפות בחוויה, מהסתכלות הוליסטית ותמיכה של מטפלים רגשיים ואף התייחסות לשינויים הורמונליים (בגיל המעבר), והתחשבות במקומות העבודה וכן הלאה".
מה הם האתגרים החברתיים והתרבותיים בהורות מאוחרת?
"למרות שיותר ויותר נשים וגברים הופכים להורים בגיל מאוחר, אנחנו חיים בחברה שמרנית ועדיין קיימת ביקורת חברתית, בעיקר כלפי אמהות מבוגרות. זה עלול לעורר תחושות בושה ואשמה והרגשה של חוסר מובנות. בנוסף, כאמור, עולה תחושת שוני, חריגות, חוסר שייכות מול הורים צעירים וגם ניתוק מול חבריהם שנמצאים כבר בשלב אחר בחיים. רובד נוסף הוא פערי דורות וילדים שמרגישים כעס או בושה לגבי הוריהם.
"מבחינה תרבותית, ילודה בגיל מבוגר עלולה להיתפש כלא טבעית או אגואיסטית, ולכן לא רצויה. בנוסף, הורות מאוחרת לעתים מתרחשת בסיטואציות משפחתיות כמו פרק ב', זוגיות חד מינית או הורות יחידנית, מצבים שאמנם הולכים ותופסים יותר ויותר מקום בחברה, אבל עדיין לא תמיד מתקבלים באהדה, בוודאי שלא בתרבויות אורתודוקסיות. הבנה וקבלה יכולות להקל מאוד על התחושה עבור משפחות אלו".
