מתמודדים עם סוכרת? רוצים להיפרד מהתרופות או לשלב טיפולים...
היי, שמעתי שירק בשם אמפלייה מחולל פלאים בהורדת שיעור הסוכר בגוף, מישהו מכיר?
שלום לך, שמועות שמועות שמועות.... לו היית טורחת להציץ בפרק על ה"תרופות" האלטרנאיביות לסוכרת בספר החשוב: "סוכת- לחיות עםלהרגיש בלי " הית מוצאת את הקטע הבא.(אמפלייה זה אחד השמות לממורדיקה או ה"מילון המר" " מומורדיקה (Momordica charantia) המומורדיקה, המכונה גם בשם המילון המר, גדלה בסין, הודו ואפריקה. יש לה היסטריה ארוכה של צמח עם תכונות רפואיות, וכן של מרכיב במזון אצל הסינים. החוקרים בנושא מאמינים שהחלק הפעיל הקשור בהורדת רמות הסוכר נמצא בפרות ובזרעים. מהצמח בודד חומר הנקרא צ'רנטין, ובו מבנה מעניין של חומר שנקרא "אינסולין צמחי". המילון המר ניתן להשגה בחנויות מכולת אסיאתיות, ובחנויות טבע, והוא מומלץ לא פעם על ידי מטפלים ברפואה אלטרנטיבית. מולקולת "האינסולין הצמחי", היא בעלת מבנה מעניין הדומה במקצת למבנה של אינסולין הבקר. קיים דיווח שבהזרקתו מתחת לעור ב 9 סוכרתים עם סוכרת מסוג 1, הוא פעל בדומה לאינסולין ממקור בקר, מבחינת שיא הפעולה ומשך ההשפעה על רמות הגלוקוז. בסוכרת מסוג 2, ניתנה תמצית של החומר בשתייה , ולמספר קטן של סוכרתיים אחרים בצורת אבקה. בשני שליש מהמטופלים, רמות הגלוקוז ירדו, ובשליש לא הייתה שום תגובה. מניסיונות בבעלי חיים, מתקבל הרושם שפעולת המומורדיקה היא על ידי הגברת ניצול הגלוקוז הפריפרי, ולא על ידי השפעה כל שהיא על הלבלב עצמו. למרבה הצער, אין שום פרסומים על מחקרים רציניים כפולי סמיות שבוצעו בסוכרתיים עם חומר זה. המינון משתנה בהתאם לצורת החומר. אם לוקחים בשתייה מיץ טרי של הפרות, 50-100 מ"ל ליום הם המנה המקובלת. יש לדעת שהמיץ הוא מר מאד! ללוקחים אבקה בקפסולות המינון הוא גבוה ביותר , 3-15 קפסולות של 1 גרם כל אחת. הצורה השלישית היא תמצית מרוכזת לפי סטנדרטים קבועים. מהתמצית ניתן לקחת בין 100-200 מ"ג , פעמיים עד שלוש ביממה. לא נעשו ניסיונות מבוקרים להערכת הבטיחות בשימוש או הרעילות של המומורדיקה. אך מהעובדה\ שאוכלוסיות רבות באסיה אוכלות פרי זה (כשהוא מטוגן) כחלק מהתפריט היום יומי שלהן, ונשארות בחיים. אין כל מידע לגבי בטיחות התכשיר בילדים, נשים הרות או במחלות כבד וכליות. מעניין, לא כן?....
שלום ., מתחילת המלחמה מחפשת עזרה וליווי, שלחו אותי לעוסית בקופה בלאומית היא 'החליטה' שאני לא במצב לוועדת סל שיקום והפנתה אותי לשירות "אישפוז יום" מחברה שנקראת שירן., משם הכל רק הדרדר עם כל המאמצים שהשקעתי והכסף לפסיכיאטר .. אין עזרה., אני לבד מול המערכת שפשוט בלי מילה יותר טובה משפילה ומבזה אותי ומסרבת להפנות לועדת סל שיקום.. בבקשה מי שיכול אני באמת זקוקה לעזרה! [email protected] שירה בללי
שלום, לסל שיקום זכאי מי שיש לו מעל 40% נכות נפשית וזה לא קשור לקופת חולים. כל איש מקצוע יכןל למלא איתך את הטפסים ואפשר גם למלא ולפנות לבד רק צריך שפסיכיאטר ימלא את החלק שלו. שרן באשפוז ביתי יכולים לעשות עת זה ויש חברה נוספת של אשפוס בית שנקראת צבר. אם יש לך לפחות 40% נכות נפשית מביטוח לאומי אין סיבה שלא תקבלי סל שיקום. נהורה
שבוע טוב, אני נמצאת בהריון בשבוע 9, בשבת אכלתי מלון מר שהגישו בארוחה, ועכשיו קראתי שהוא מסוכן בהריון. הכמות שאכלתי אינה גדולה, האם יש סכנה לעובר? תודה רבה
לא צריך להדאיג.
אודי נדמה לי שאלתי פה על זכרון לפני שבוע ולא עלתה השאלה האם מתייחסים לזכרון כמו של הקלטות שהוקלטו? הרי פסיכולוגים מתעסקים עם השגת גישה לזכרונות מודחקים וגם שינוי זכרונות אם צריך. למשל מה זה אומר לשנות את דפוס ההקשרות הטראומטי אם לא לעמול על מנת ליצור עקבות זכרון חדשים, מטיבים, בזכות הקשר עם המטפל? תסכול בתנאים טובים יותר.. אופטימלי אודי אתה חושב שקיבלתי טיפול טוב? אתה חושב שזה היה נכון לקחת בחורה בת 27 להוביל אותה ככה שאחכ הזעזוע הנרקיסיסטי שחוויתי הפכה לרהטראטמטיזציה נוספת חדשה שעשתה לי פלאשבקים רגשיים במשך 6 שנים לאחר מכן? הטיפול שעברתי היה טראומטי. האם טיפול פסיכולוגי אמור להיות טראומטי?? אודי זה קרה די בהתחלה: ישבתי מולה בקליניקה והערתי משהו על היופי והעושר הניכרים שלה. 'איך את ככה חיה ברמה'. משהו כזה שהביע צרות עין. אז היא ענתה שהיא עבדה קשה להגיע לזה... אבל ענתה את זה בטון גאוותני שכזה. ואני צרם לי לשמוע את התשובה כי סבלתי מקשיים תפקודיים כל החיים והיא ענתה בצורה שכאילו העבודה הקשה שלה הייתה בחירה כזאת שהיא עשתה להשקיע ולהתאמץ. לעומת אחרים שלא? כאילו שאם זה מה שמצדיק את היש שלה זה אומר שאלא שאין להם בחרו לא לעבוד קשה כמוה? או מה עם מצבים שכאלה שעובדים דווקא מאד קשה ועדיין אין להם כלכלית כמוה- מה הטענה פה?? כלומר היה ברור לי שמשהו בטיעון שלה לא מותאם בכלל. שאין פה שום בחירה אלא המון מזל. בסוף גם התברר לי שהיא נולדה לאבא פרופסור באקדמיה ודי ילדת שמנת. אבל לא ככה היא הציגה את הדברים . לא 'היה לי מזל'. אלא עבדתי קשה להגיע'. וזה טיעון שלא לוקח בחשבון מיליוני אחרים שעובדים קשה ולא מגיעים או כאלה שלא עובדים קשה לא כי בחרו אלא כי לא מסוגלים. חרדתיים או בעלי חולשת אגו זקוקים לנחת כמו לאויר לנשימה. עכשיו הערתי לה "אני לא מאמינה שאמרת את זה". במקום להבין אותי. במקום להבין את המקום שלי. לגלות יחס אמפתי. לברר מדוע זו תגובתי. היא אמרה עם חיוך ומשיכת כתפיים אדישה כזאת 'נו אין שום דבר שיכולתי להגיד עכשיו שהיית מקבלת' . וזה אודי - פשוט לא נכון!!!! החוצפנית גם אמרה באיזה הזדמנות אחרת "הצרכים שלך אינסופיים". שוב- לא נכון!!! ומלא דברים אחרים שהיו צורמים ונוראיים לי שם. וכעסתי עליה. ניסיתי לתקן אותה שתהיה בן אדם.. והרגשתי גם נחותה ככ מולה.. אני לא מבינה למה גברת סתומה קלינית בכירה הזאת החליטה להתייחס דווקא ככה. מעניין שאחכ שהגעתי לעוסית שהתייחסה בגישה יותר תומכת הרגשתי סוף סוף מובנת. אז למה?? למה ריבונו של עולם הייתי צריכה לסבול שנתיים חרא בטיפול פסיכולוגי רק בשביל אחכ להתגלגל לטיפול תומך ואמפתי יותר? למה הפסיכולוגית בעצמה לא יכלה להציע לי גישה תומכת ומבינה בתור התחלה? למה אודי??? אחכ ששיחזרתי את טראומת הנטישה הלא מודעת מולה הרגשתי שלהמשיך ללכת אליה זאת 'כניעה לאוייב'.. היא בכלל לא יצרה עימי ברית טיפולית מטיבה מלכתחילה. ועם זאת נקשרתי ונשארתי.. יש שמעבירים עליי אחריות שלא קמתי והלכתי משם. אבל הנפש שלי הרגישה שאין 'סתם'. שאם הגעתי דווקא אליה אמורה להיות לזה משמעות. טעיתי? אתה חושב שיכול להיות מצב שבטעות מטופל יפול על מטפל לא מתאים ברמה שמזכירה יותר התנגשות של תאונת דרכים מאשר תהליך מטיב? מישהי רוחניקית רשמה לי טקסט על זה שאנחנו לא פוגשים אנשים במקרה בחיים וכולם מורים בחיינו. קשה לי להרגיש את המשמעותיות החיובית הזאת במקרה של הפסיכולוגית הזאת. אין ספק שזה היה עוצמתי ומשמעותי איתה כי תראה מה זה עשה ואיך זה השאיר אותי. הבעיה שזה לא היה לטובה. זה השאיר עם צלקות של זכרונות רגשיים מקומיים וטראומטיים והמון כעס ותוקפנות והרגשת פגיעה... כי היא הייתה ככ לא רגישה אליי ולקשיי ולא הבינה גם איך נכון לפעול איתי ברמת 'ניהול ההעברה'... אז זה כאילו הטיפול הפך לזכרון בעייתי חדש. זאת המטרה של טיפול פסיכולןגי אודי? להפוך לזכרון רגשי בעייתי בפניי עצמו? הרי ברור שלא. זה רק השחזור אבל היא לא חילצה אותי משם. היא לא נאבקה עבורי ולמעני שנסיים בטוב. היא הפקירה. והבעיה הכי גדולה הייתה שאני לא ידעתי שהקשר עם המטפל לא אמור להיות אמיתי אלא אמצעי לתהליך. לא הבנתי כלום. אז המטרה הייתה שם לצאת עם זעזוע נרקיסיסטי? כמה מטופלים שלך עשו לאחר או תוך כדי טיפול אצלך עם הכרה תהליך של בנכות אצל ביטוח לאומי? אם היו שוקלים את העניין האם היית עוצר להסביר להם על השלכות אפשריות לתחושת הזהות והדימוי העצמי? לפני קבלת החלטה?
הי מימה, הטון הוא באזנייך? ייתכן? ואת יודעת מה דעתי לגבי ה"טראומתי". אני משער שהחיים שלך עד אז, הרבה לפני, היו טראומטיים. אני יכול לשמוע את המשפט שאת מרבה לצטט גם באופן אחר לגמרי. אבל - כמו תמיד, אני בספק רב באשר ליכולתך "לעשות" עם זה משהו, אז לא ארחיב. אודי