מחלה פריקרדיאלית

מדובר בחולה מבוגר אשר התקבל בשל דלקת ריאות. הדבר הזה לבד ללא כל גורם אחר יכול להיות גורם מספיק ליצירצ םרםור עליות. מעבר לזה יש עוד גורמים אשר מוסיפים לאפשרות לפתןח פרפור עליות שכולל גיל מבוגר, יתר לחץ דם, מחלת לב כלשהי, מחלת קרום הלב ועוד ןעוד. מהנתונים שאתה מספק לא ברור אם אי פעם סבל מפרפור, אם לא אז אולי אחרי חלוף המחלה החריפה ניתן להפסיק טיפול בפרוקור וגם הקליקסאן. יש רופאים שמאד נרתעים מלהפסיק טיפול אך התחושה הכללית אם האירוע הזה אכן הראשון בחיים וזה רק הופיע תוך כדי האירוע החריף של דלקת הריאות לא נראה לי שיש צורך להרעיל אותו עם פרוקור כל ימי חייו. במידה וזה לא אירוע ראשון והחולה סובל בזמן הפרפור אז יש בהחלט אינדיקציה לטיפול ממושך נגד הפרעת הקצב ועל מנת למנוע ההישנות שלה. לגבי איזה טיפול יש תמיד ווכח לגבי איזה סוג תרופה. הגישה אם לחולה באקו לב אין שום סימן למחלת לב מבנית אז ניתן לטפל בו ע"י מספר תרופות כגון ריטמיקס, טמבוקור, סוטלול או גם פרוקור. במידה ויש מחלת לב מבנית ההיצע הצטמק ומעשית אנו נשארים רק עם פרוקור. לגבי קליקסאן\ חולים עם פרפור מטופלים בנוגדי קרישה וזה על פי דרגת הסיכון שלהם לפי סולם CHADS SCORE. במידה ודרגת הסיכון נמוכה מדרגה II ניתן לא לטפל כלל או לתת אספירין ( גם על זה יש ויכוח) כאשר שוקלים נזק לעומת רווח מטיפול. במידה דרגת הסיכון לפי המדד היא 2 ומעלה אז יש צורך לתת אנטיקואגולציה כרונית היום יש קומדין (לפי INR אן מהתרופות החדשות). מתן הקליקסאן הוא רק בקרים דחופים ומצב מעבר. המינון של 40 מג' הוא מינון מניעתי בשל השכיבה הממושכת ולא טיפול מלא במניעת אירועים אימבולים כתוצאה מפרפור. מינון פרוקור 100 מג' זה קומפרומיס לא רע לחולה בגיל מבוגר אך יש וללדא צורך אמיתי לכף וגם מה תופעות הלואי או הסבילות של החולה לתרופה. קשה להחליט?? בהצלה נימר