ריפוד תותבות

העמדת השיניים קובעת בין השאר את המנח של השפתיים.יתכן והיה צריך להעמיד אותן קצת יותר החוצה ועל ידי כך השפה היתה נראית אחרת וגם בלי קמטים. נראה לי שהיה רצוי לשמוע חוות דעת נוספת מרופא אחר

ריפוד תותבת פרושו בנית שכבה בין בתותבת לבין החניכיים. קיים ריפוד קשה שעשוי מאותו חומר של התותבת וקיים ריפוד רך מחומר סיליקוני רך ההחלטה היא על פי שיקול דעתו של הרופא

דיאנה שלום. אני מביא לך את העתק תשובתו של ידידי הטוב וגשל טכנאי שינים מהמעודכנים שהיכרתי : תותבת VALPLAST, היא תותבת, שבמקום אקריל (פלסטיק בפי העם), ורוד, משתמשים בניילון וורוד. (לתשומת לב, ניילון הוא לא החומר שממנו עושים שקיות... ההוא נקרא פוליאתילן !!! ניילון הוא החומר שממנו עשויים מגשי החיתוך ברבים ממטבחי ארצנו, הלבן, שאחרי שלש עגבניות, נראה שחור). נתחיל מהחסרונות. הניילון, הוא חומר עם נטייה ללכוד פטריות ובקטריות, ולכן מחייב תחזוקה נאותה, מחייבת וכובלת. מסיבה זו, יש צורך בניקוי באמבט אולטרהסוני (השרייה של 10 דקות ביום, כל יום), לחומר זה יש "זיכרון אלסטי", ולכן, הווים שייעשו מהניילון, ייאבדו במשך הזמן את אחיזתן הטובה את השיניים והחניכיים, ויש צורך, לעיתים תכופות, יחסית, לחזור אל הרופא, או בהפנייתו, אל הטכנאי, לשם חיזוק הווים והרפייתן, וביטול אותו זיכרון. הניילון יוצר לא תותבת רכה, אלא תותבת בעלת גמישות מסויימת. גמישות זו, מאפשרת את אחיזת הווים, אך עלולה לגרום בעיות באיזון הסגר (כפי שאמר ד"ר גרינבאום), אך המהדרין, מייצרים תותבות גמישות, מורכבות על בסיס מתכתי (קובלט כרום), ובכך נמנעת הנדנדה המציקה בענייני סגר, אבל מכל זה אנו למדים על חיסרון שלישי, והוא המחיר. לעומת זאת, הייתרונות. בנוסף, לפתרון לבעיית האלרגיה לאקריל, מציעה שיטת הVALPLAST, דבר, נחמד וחשוב. הווים עשויים גם הם מניילון, (בצבע דומה לחניכיים), ולכן הם יותר אסטתיים מווים היצוקים יחד עם תותבת רגילה, והם מפעילים פחות לחץ על השיניים האוחזות בתותבת, דבר המאריך את חייהן. וולפלסט, זה נחמד, ולפעמים אפילו יעיל, אך כמו בכל דבר, צריך להתאים את הפיתרון לפציינט ולא ההיפך.