טיפול פסיכואנליטי

שלום לכולן ולאודי שמי אוריה אני סטודנטית שנה שלישית למדעי ההתנהגות במסגרת עבודת הסמינריון שלי שעוסקת בנושא של טראומה וההשפעות של סרטוני טראומה. אני מחפשת אנשים אשר יסכימו לענות לי על השאלון אני יודעת שמדובר בנושא רגיש ולכן חשוב לי להדגיש שהשאלון אנונימי לחלוטין והמידע בו חסוי אם תרצו ויסקרן אותכן אני ישמח לשלוח לכן את התוצאות של השאלון מודע על כל עזרה ואשמח לענות על כל שאלה שתהיה יום קסום וקארמה טובה לכולם (: https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSeDBsOWjCMp2xgLnDsdsNdEa3edkNef1dD0ECze32LSqamK5g/viewform?usp=sf_link

שלום אוריה, הייתי מוסיפה שהתשובות לשאלון (מבחינתי) היום, לאחר טיפול פסיכואנליטי, שונות משמעותית (אם נתייחס לממוצע על פני תקופה נתונה) מהמצב ההתחלתי בו הגעתי לטיפול. מניחה, וכולי תקווה, שיש מקום שלוקח בחשבון את העבודה על הנפש במהלך השנים. ואגב, אז, אז גם יותר זקנים... :-) המון בהצלחה, סוריקטה

'אני רוצה ללמוד פסיכולוגיה' והיה מאמין בתמימותו שמוכרים הקשבה ומתן אמפתיה ותמיכה ולא תהליך שצפוי בשלב כזה או אחר לתסכל לאכזב להכאיב לשחזר שחזורים..לערער את המוכר, לפרק הזדהויות ישנות... וכ וכ. האם אודי היית מסביר לאותו מטופל שפנה אליך ואמר 'אני רוצה ללמוד פסיכולוגיה . אני רוצה להיות פסיכולוג' , האם היית מסביר לו את מהותו ואופיו האמיתי של המקצוע הזה? לי המטפלת דאז נתנה להשאיל מספריה. היו שאמרו לי שזה היה מעשה לא נכון מצידה. שהיא הייתה אמורה להתמקד בתהליך הרגשי ולא ללבות הזדהות שווא עם הפנטזיה 'להיות פסיכולוגית'. כי את מהותו של המקצוע לא הבנתי. רציתי 'להיות פסיכולוגית' על בסיס כמיהה אחרת שמתחת- להתקבל, להשתייך, לחוש זהות, כיוון, יעוד, ערך... ובנתיים המטפלת פספסה אותי ופספסה ופספסה ופספסה... לא שיקפה לי כמו שצריך מציאות לעומת פנטזיה. וכאשר כן עשתה זאת אז עשתה בלי לב. בטכניות. בלי לב... אודי אתה היית מבין יותר טוב? אם היית אומר לי 'עבדתי קשה' ואני הייתי מתעצבנת עליך - היית מבין יותר טוב? היית מבין שאולי הניסיון חיים שלי עם כריעה תחת קשיי תפקוד גרם למחאה? היית משנה גישה ומנסה להיות יותר מותאם ואמפתי או דוחף לי מציאות צורמנית ומנוכרת ומנכרת עד למירור נשמתי? איך היית גורם לי לוותר על הכמיהה להיות פסיכולוגית בלי לבזות נרקיסיסטית ולהכיל את הכאב שבויתור על משאלה והחלפתה באחרת, מציאותית ומותאמת יותר לכישורי? ובעצם נראה לי שהבעיה התחילה מכך שלא באמת הבנתי את מהותו האמיתית של המקצוע. אם הייתי יודעת שזה לא אמפתיה ותמיכה עד ל'הושעת' אנשים מסבלם. אלא שחזור טראומות לא מודעות כדי להגביר מודעות של אנשים לעצמם ולמזער השפעות העבר על ההווה בדרך זו... לא הייתי רוצה להיות פסיכולוגית . הייתי מבינה שזה לא בשבילי... טיפלו בי טיפול אנליטי, ללא הסכמה מדעת. זה לא בסדר אודי. וגם הטיפול היה הרבה יותר מדי מזעזע לא מותאם וקשה. ועדיין קשה לי ההבנה שמישהי שהענקתי לה חשיבות רבה בעולמי למעשה התייחסה אלי כמו אל מטופלת שמשליכה עליה השלכות ולא כמו אל בן אדם. היו גם השלכות . אבל גם הייתי בן אדם שזכותו הייתה להבין למה הוא נכנס.. לתופת של תסכולים כפויים שנועדו להפעיל לחץ על האישיות כדי לשנות לה את הדפוסים הפנימיים.. לא ככה? מה החרא הזה.. במקום בן אדם הייתי שם עכבר מעבדה שלה מסתבר. הבעיה שלא האמנתי לה שהתסכולים היו כורח. הם היו שיטה ידועה מראש. זה היה שקוף בשבילי. כעסתי. מאד. זה עדיין לא הפריע לתהליך של השחזור הרגשי ויותר ספרציה לקרות. התפכחתי שם. פתאום התחלתי לראות גם את ההורים שלי מבחוץ. בייחוד את אבא שלי. פתאום ראיתי שתמיד חשבתי שהוא נותן אהבה בדמיוני ובעצם בפועל הוא בקושי מתייחס. פתאום התחלתי להבחין בדברים. באחרים שיוזמים פעולות ומנסים להשפיע ולא רק להיות מושא להשפעות שלהם אלא התחלתי להבחין בהם 'מתערבים לי'. והתחלתי להפריד אותי מהם. להקיא החוצה את ההשפעות. פעם גם הייתי עושה את זה אבל באוטומט ללא הבחנה. לא ראיתי אותם או אותי. הכל היה אינסטינקטיבי יותר. עכשיו אני יודעת לראות אותם. את האחרים. אז הטיפול עבד?

אודי מגיע מטופל לטיפול נאיבי ולא בקיא בתחום. מזדעזע תוך כדי תהליך לגלות חוויתית שהוא משחזר טראומות לא מודעות מן העבר. האם עצם העובדה שלא ידעו אותו מבעוד מועד בטבעו של התהליך הטיפולי ושכך עשוי לקרות, או הסבר שטראומות הן הסיבות לסימפטומים שלו- זאת לא נראית לך מעילה באמון המטופל והתנהגות לא ישרה מצד המטפל. הסתרת מידע מפני מי שמשלם לך. מה דעתך בנושא אודי. ואת תענה לי 'עניתי פעם' או 'את בטח מנחשת את דעתי'. פשוט בטא מה דעתך ביחס לסוגיה לעיל

הי מימה, אני חושבת שטיפול הנו דבר שאפשר לדעת מהו רק אם עוברים אותו. בפרט אומר זאת לגבי טיפול אנליטי אותו עברתי. גם אני תרתי אחרי הבנות ומושגים בראשית הדרך, אבל התפיסה שלי הייתה שונה. קלאתי דברים אחרת, הבנתי אחרת (התפיסה היא דבר שאמור להשתנות בטיפול במקרה הטוב. במקרה הרע עלולה להתקבע תפיסה קיימת מעוותת). אני מכירה אימרה יפיפייה על תורת הזן, בה נאמר שבתחילת הדרך ללומדים רואים את העצים כעצים ואת האבנים כאבנים. במהלך הדרך מפסיקים לראות את העצים כעצים ואת האבנים כאבנים ובסוף הלימוד – רואים את העצים כ*עצים* ואת האבנים כ*אבנים*. הייתי אומרת שאותו דבר קרה בטיפול שלי. ידעתי עברית, הכרתי מילים, אבל רק תוך כדי טיפול באמת למדתי לדבר ולהבין את משמעותן העמוקה והרחבה. מאחורי כל מילה עולם ומלואו. חלק מהלימוד בטיפול היה שלכל דבר יש סיכון וסיכוי. להציג משהו כבעל סיכונים חריפים כמו שאת מתארת מראש נראה לי בא יותר ממקום של חרדות ואפילו משהו פרנואידי. היום אני יודעת שהיה סיכון שאפרוש במהלך התהליך ואמשיך לראות באופן אובססיבי לשנים את המטפל כדמות שלילית ביותר, בדומה לדמוניזציה שעשיתי מדמות מפתח בעבר. אני אחרי... בי, סוריקטה

אהבתי את התגובה שלך

אני מתלבטת כבר המון זמן אם להגיב לך או לא שומעת את המצוקה את הקושי שלך הכל כך אמיתי מרגישה אותך מגרדת את הרצפה עם תסכול אין סופי ..אני איתך בבקשה יקרה יודעת שמה שאכתוב יגרום לך להתנגדות אני באמת בעדך לא נגדך ..מקווה שתצליחי להבין אותי והלוואי ויעזור . יוצאת מנקודת הנחה שאת צודקת הטיפול כשל רק בגלל המטפלת שכנראה לא התאימה אלייך.(למרות שלטנגו צריכים שניים) עכשיו אחרי שהתאבלת ולדעתי מספיק זמן על הטיפול שכשל וכן זה קשה זה כואב זה עצוב זה נורא ..אבל האם זאת הבעייה שבגללה הלכת לטיפול אני מניחה שלא . אם ככה אחרי שהתאבלת יש בידייך שתי אפשרויות לזכור וללמוד לקחים (אבל נכונים לא מהרגש)אחרי ניתוח של מה התאים לך ומה לא בטיפול ולמצוא מטפלת חדשה שתתאים לך . תוך שאלת הדברים שנכונים לך בפגישה הראשונה שנייה שלישית ..וקדימה לעבודה - טיפול מוצלח ... או להמשיך להתאבל .. את ממשיכה להתאבל ורוצה פתרונות . מצטערת יקרה פתרונות והצלחה אין מתוך האפר יש כשיוצאים כמו עוף החול וצומחים חזרה ... מאחלת לך דווקא עכשיו בחסות האור של חנוכה שמזכיר לנו שאם רוצים מאמינים ועושים (הם חיפשו את הכד את הפתרון) מוצאים . אני שוב מזכירה לך אני בעדך לא נגדך ..מקווה שדבריי יעזרו ואם לא תישארי רק עם הפסקה הראשונה וכשיהיה נכון לך ובזמנך תימצא הדרך . וסתם לשתף אותך במסע שלי ..התחלתי הייתי בטוחה חודשיים מסיימת את הסיפור ...בנתיים כבר חמש שנים ושתיינו לא יודעות היכן פוסעות לרוב זה שדה מוקשים..לפעמים מצליחות לזהות את המוקש לפני ולפעמים רק אחרי הפיצוץ ... נכנסתי למסע ארוך בלי לדעת את הדרך ברור לי ולה שהדרך לא פשוטה יותר מזה אנחנו לא יודעות כלום .- זה לשאלה אם היא יכלה לדעת מטפל הוא לא נביא . הוא אדם כמוני כמוך עם כלים מחזקים ועם חולשות כל אחד ואישיותו . כן הוא למד כן יש לו נסיון אבל אף אדם לא דומה לשני ואף טיפול לא ניראה כמו האחר ..מצטערת מימה טיפול זה עבודה קשה של ניסוי ותהייה ולימוד בדרך הקשה ..יש המון מתנות בדרך שצריך את היכולת לראות אותם יד מושטתת לב אוהב ומכיל ..והעיקר את לומדת להכיר אותך את מי שאת על הדברים הטובים והנפלאים שבך ועל הדברים הלא טובים שצריכים שיפור שינוי תזוזה וכן זה קשה לעקור משורש ..קצת כמו סבא אליעזר והגזר .גם הוא לא יכל לבד והיה צריך עזרה . מאחלת לך שתימצאי בכוחך את הכוחות להתחיל שוב עם עזרה שתתאים לך שתוכלי להרגיש שהיא עוזרת לך ..

אהבתי את המטאפורה לחג חנוכה . לגרש את החושך ולגלות את האור. מאחלת גם לך המון בהצלחה בטיפול, ובעיקר בחיים. ולא, לא לקחתי קשה את מה שכתבתי לי. הרגשתי שמכוונה טובה.

חבר שלנו מאובחן כסובל מפוסט-טראומה, ודכאון קשה ומוכר ע"י משרד הביטחון. הוא מטופל בנזעי חשמל ובתרופות. האם טיפול בהיפנוזה רפואית בנוסף לנ"ל (ואולי בעת ובעונה אחת עם הנ"ל), יכול לסייע בתהליך השיקום ? ואם כן, באיזה שלב מומלץ לבצעו ? והיכן ?