הפרעה בדימוי הגוף: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים
הכי חשוב לדעת על הפרעה בדימוי הגוףאיך לעבור את החגים ולשמור על משקל?
הכינו ילדכם לקיץ - טיפול בבעיית השמנת יתר...
ילדים ואוכל בריא בקיץ? כאשר ג'אנק פוד זמין עבורם בכמויות...
.jpg?anchor=center&mode=crop&width=140&height=154&rnd=132103421170000000 "כיצד ניתוח בריאטרי משפיע על דימוי הגוף?-תמונה")
כיצד ניתוח בריאטרי משפיע על דימוי הגוף?
ניתוח בריאטרי, הוא התחנה האחרונה עבור אנשים הסובלים מהשמנת...
שיטת אלבאום - קווים לדמותה
תמיד רצית לעבוד עם אנשים? חינוך.. טיפול.. עזרה.. - אבל...
מחלת קרוהן: הגישה הרב תחומית
סובלים מכאבי בטן, שלשול וירידה במשקל? ייתכן כי אתם סובלים...
הפרעה בדימוי הגוף: רופאים מומלצים
הפרעה בדימוי הגוף: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין
לאחר שקראתי את השאלות שכבר נשאלו בפורום על הגדלת ועיבוי איבר המין, לא מצאתי התיחסות לשיטה יחסית חדשה.רפואית ולא תכשירי פלאים, של הזרקת חומצה הקיימת באופן טבעי בגוף לאיבר באלחוש , הטיפול אמנם יקר, אך קראתי שהוא הכי אפקטיבי. התוצאות נעלמות חלקית בעקבותספיגה של החומצה בגוף ובערך 30 אחוז נשאר באופן קבוע כאשר ניתן לחזור על הפעולה כל שנה וחצי- שנתיים. מה תוכלו לומר על שיטת טיפול זו? על האפקטיביות ועל הסיכונים? ( אבקש התייחסות לפן הרפואי ולא לפסיכולוגי של קבלת הגוף, על אף שברור לי שהוא לא פחות אלא בעיקר יותר חשוב) תודה
אורח שלום, שאלתך "מרגישה" לי כמו שאלה מטעם. משונה אף יותר שאתה - אורח יקר - מבקש שבתשובה אתייחס רק לחלק הרפואי ולא לפסיכולוגי ומוסיף שלא ניתן לנתק. כל השיטות להגדלת הפין אינן יעילות ואינן מומלצות על ידי מומחים בבריאות מינית (יש תעודה של האיגוד האירופאי לבריאות מינית) והן על ידי מומחים בטיפול מיני. פרט לניתוחים אורולוגיים מורכבים הנעשים ע"י מומחים במקרים של מיקרופניס (פין קטן אמיתי). גם השיטה שאתה מנסה "לשווק" בפורום זה ואחרים. כן - חומצה הילאריונית יכולה לתת אשלייה של פין קצת יותר עבה. לא יותר ארוך. מכוער מאוד, כי אין עיבוי אחיד. שלא לדבר על תוצאות הלוואי. צריך לחזור על כך כל כחצי שנה אם רוצים להשיג אותה אשלייה. והפן הפסיכולוגי הוא זה שחשוב - כי 99.9% מאלו שעוברים זאת - אינם באמת זקוקים לכך. הפין שלהם בעובי וגודל תקינים לחלוטין. לעשות פרוצדורה רפואית למישהו שהוא תקין רפואית - זה עוול ולדעתי גם לא מדיקו-לגאלי. ואם הגודל באמת גורם לו מצוקה נפשית - אז הטיפול אינו רפואי, אלא טיפול מיני- טיפול פסיכו סקסואלי אשר מיועד לשפר דימוי עצמי, לקבל את הגוף ועוד. זה בעצם העיקר. הבעיה היא בראש ובשלל שרלטנים שמציעים טיפול זה כדי לנפח את חשבון הבנק שלהם. חושב שהייתי ברור מאוד.
לא הייתה לי כוונה לשווק, להפך, אני קיבלתי מידע שיווקי ומפתה, גם לאחר שהיה לי ברור שתכשירים וכדורים אינם עוזרים, הזרקת החומצה נשמעה יותר מדי טובה לפי הנתונים שמסרו לי. תודה על התשובה הברורה. האם תוכל להמליץ לי על מישהו בתחום הסקסולוגי- נפשי של קבלת דימוי גוף ודימוי עצמי חיובי? תודה
אז קבל התנצלותי. ייתכן ועשית קופי פייסט מהמידע השיווקי שקיבלת ועל כן גם שאלתך נראתה "שיווקית". יש מגוון מטפלים ומרפאות מוסכמים בתחום המיני, כולל בקשר לדימוי עצמי וקבלת הגוף. כדי שלא תיפול על שרלטנים אני מציע שתכנס לאתר האיגוד הישראלי לטיפול מיני - יש רשימת מרפאות ומטפלים. נסה אחד שהוא רופא, מה שיאפשר לו גם לבדוק על פי הצורך... www.itam.org.il בהצלחה!
כדי לא להסתבך עשיתי את הטיפול להגדלת איבר המין אצל רופא שהוא סקסולוג מומחה ומתמחה בבריאות מינית -דוקטור דניאל דריי וכך לא הייתה לי שום פגיעה בתפקוד והזין נראה מושלם וגדול. הפין גדל לי בשלושה סנטימטר לעובי וגם לאורך וגם בזיקה וגם ברפיון. אני מאוד ממליץ לא לעשות את ההגדלה אצל סתם רופא שלא מבין באנטומיה של הגבר
בני בן 15 תמיד היה מאוד חסר בטחון הוא נער חתיך ויפה אבל הוא בוכה ומקגיש מאוד מאוד מכוער. לא אוהב את המראה של עצמו,וכמה שיטפח את עצמו תמיד ירגיש מכוער. הוא מאוד ביקורתי לגבי עצמו, ולא אוהב כלום במראה שלו. מרגיש מכוער! ממש. הוא מאוד מאוד ביקורתי לגבי כצמו על כל דבר הכי קטן. בגלל פיצעון קטן בגב הוא לא יוצא מהבית. עצוב לי לראות נער יפה רואה את עצמו כל כך מעוות. היה בטיפולים פסיכולוגים שלא עזרו. לא יודעת מה עוד אפשרי לעשות?? האם זאת מחלת נפש?
שלום לאם המודאגת, על פניהם, התסמינים שאת מתארת תואמים לאלה של הפרעת גוף דיסמורפית: https://www.giditherapy.co.il/?p=1026 הפרעה זו כוללת תגובה קשה קיצונית ביותר לכל פגם קטן, או אפילו מדומה, בגוף. אמנם בנך נמצא בגיל ההתבגרות, שבו חלים שינויים רבים בגוף וחלקם מעוררים חרדה או לפחות אי-נוחות גדולה (למשל, פצעי בגרות), אך עצמת התגובה של בנך חורגת מכך. ייתכן שבטיפולים הפסיכולוגיים הושם דגש-יתר על הנורמטיביות של התגובות הללו לגיל ההתבגרות ובנך הרגיש שלא מבינים אותו, אך מה שיותר סביר הוא שבהפרעה הנ"ל האדם משוכנע בצדקתו ב-100% וכל ערעור על כך והצגת הנושא כפסיכולוגי אינו מתקבל על ידיו. המלצתי היא לפנות לפסיכיאטר ילדים ונוער הן להתייעצות אישית והן להתאמת טיפול תרופתי בתקווה שבנך יסכים ליטול אותו. מדובר במקרה פרטי של הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD): https://www.giditherapy.co.il/?cat=214 והטיפול התרופתי הוא לרוב טיפול המעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח (SSRI), כמו למשל פרוזק או סרוקסט (פקסט). לפי תיאורייך, החרדה הנלווית להפרעה התפתחה כבר לדיכאון המתבטא בהימנעות ובהסתגרות, כאשר רק הסתגרות בגיל ההתבגרות היא סיבה טובה לפנייה לטיפול. מניסיוני, ללא הטיפול התרופתי, הסיכוי של הטיפול הפסיכולוגי להצליח, או לפחות לגרום לבנך לשתף פעולה עמו, קלושים ביותר. אני מציע לך לפתוח את אתר האינטרנט של המרכז לבריאות הנפש באזור מגוריכם, להיכנס למחלקת נוער ולמרפאת נוער, לבדוק מי הפסיכיאטר המנהל את היחידות האלו ולפנות אליו באופן פרטי (המחיר אמנם עלול להיות גבוה אך מדובר בשניים-שלושה ביקורים בלבד להתאמת טיפול תרופתי ומעקב אחריו ועל כך מגיע לכם החזר של כ-600-700 ש"ח מהביטוח המשלים של קופת החולים). לאחר מכן, טיפול הבחירה הפסיכולוגי הראשון במקרים אלה הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וגם על כך כדאי לבקש המלצה מהפסיכיאטר. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום,הריון ראשון שבוע 27 סהכ ההריון עובר בכיף ברוך השם ואני מודה על הדבר הקטן והטהור שגדל לי בבטן אין לי תופעות לוואי חריגות בהריון גם לא הורמונים.. אני מאד פעילה , ממשיכה להתאמן 3,4 פעמים בשבןע בדיוק כמו לפני ההריון אבל קשה לי לראות את הגוף שמשתנה,אני כל חיי שומרת על הגוף והתאמנתי ועבדתי מאד קשה כדי להגיע לתוצאות טובות לפני ההריון בעיקר שהייתי ילדה ונערה מאד מלאה.. אני מיום ליום לא יכולה לסבול את המראה שלי,את הנפיחות בפנים בעלי מאד תומך בי והסביבה מפרגנת אבל הם לא מבינים שזה הרבה מעבר ואני מרגישה כבר אשמה שאני מרגישה ככה כשיש לי דבר כזב מופלא בבטן שאני מחכה כבר שיצא לעולם בריא ושלם בעזרת השם.. אין לי חרדות בהריון,בדיקות שלא חייבים אני לא עושה אבל המראה החיצוני גורם לי לא לרצות לצאת מהבית אלא אם כן אני חייבת או להתאמן ורק לשבת ולבכות מול המראה.. מפחדת שזה ישפיע על הזוגיות שלי לא יודעת מה לעשות..
שרון שלום, את עוברת תקופה של שינויים גופניים מאסיביים שמעוררים זכרונות ישנים של סלידה מהגוף שלך. המוח שלך מתקשה להפריד בין הגוף המלא של הילדות לבין הגוף המלא בעובר והפחד ממלא אותך. השינויים בגוף הם זמניים אבל ההשפעה שיש לשינויים עלייך אינה זמנית. אני ממליצה שתפני לטיפול פסיכולוגי בנושא של דימוי גוף בהקדם לפני הלידה. המראה של הגוף לאחר הלידה יכול להיות עוד יותר קשה עבורך והדיכאון שעלול להתגבר אחרי הלידה יכול לפגוע בקשר עם התינוק וגם ביכולת לחזור למשקלך הקודם. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל
יש לי חזה בערך כמו בתמונה הזו. http://www.plasticsurgery.org.il/?pg=indx_entry&CategoryID=247&ArticleID=257 הוא לא מפותח בכלל!! ולא יתפתח כבר. אני בת 26 ואני אפילו לא צריכה חזיה אפילו לא מידה A. זה מתסכל אותי מאוד זה בולט לעין כל הזמן מסתכלים לי לשם ומתלחששים. כל הזמן הערות וצחקוקים. גם הרבה יורדים עליי ונמאס לי. אי לכך אני כל הזמן עם מרופדת וגם זה מעצבן. לא יכולה ללבוש כל דבר לא ללכת לים לא להתפשט ליד בנות ואני לא מסוגלת שיהיה לי חבר בגלל זה. כי הם אלו שצוחקים עלי. אני לא מרגישה נשית ובטח שלא מינית וחופשיה ולא מסוגלת להגיע לאינטימיות בעיקר בימנו שבחורים רוצים קירבה די מהר עוד לפני שנוצרה חברות עמוקה ואני פוחדת מדחייה והעלבה. לכן אני יוצאת 2 פגישות ובורחת. נמאס לי!!! אל תגישי לי שמי שירצה אותי יאהב אותי גם ככה כי תמיד בהתחלה יש את הרושם הראשוני ואני בטוחה שיברחו לי 100%. למה החברה ככה לועגת? למה אני לא מסוגלת לומר שמי שלא טוב לו שיילך? למה אני מפחדת מהדחייה? אגב אני בעצמי לא אוהבת אותו. אני אפילו מתביישת לצאת עם מישהו כשאני עם המרופדת הזו. מרגישה כמו נכה. אילנה זה לא שהוא קטן זה פשוט כלום שטוחית! תודנ
קרן היקרה, לפני שאת אבלה על גורלך, שלדעתי אינו מר בכלל, מומלץ שתתני את דעתך לדברים הבאים: הסתכלי ביוטיוב על הספורטאיות האולימפיות, בפרט בתחומי ההתעמלות ותראי שהן נטולות חזה לחלוטין. כמו גם הבלרינות הגדולות, הרקדניות המפורסמות, וכמובן כמו כל הדוגמניות בערוץ האופנה. אין דבר יותר נוח מאין-ציצי! זה פותר מהחגורה המלחיצה והחונקת המכונה חזיה. לא הייתי ממליצה על הגדלת חזה, שכן אם יש לך דימוי גוף שלילי, לא בהכרח שהוא ישתפר בעקבות הניתוח, שלא לדבר על הצלקות שתישארנה. אני פוגשת נשים שטוחות לחלוטין ההולכות בקיץ עם גופיה צמודה והן מיניות ולא רואות בזה כל בעיה, ולעומתן נשים שעברו ניתוחי הגדלת חזה, כאשר אי הביטחון אודות דימוי הגוף שריר וקיים ולא השתפר בעקבות הניתוח. הבעיה שאת מעלה היא פסיכולוגית, ויש להתמודד איתה בכלים פסיכולוגיים. אמירה כגון "זה מה שגברים רוצים" מכניסה את כולם לחבילה אחת חסרת הבחנה, מה גם שהרבה גברים מכריזים ששדיים לא כל כך מעניינות אותם אלא יותר העכוז. כך או כך איננו מוכרות חלקי גוף, אלא פוגשות כאישה שלמה גבר מסוים, ונראה לי שבמפגש הזה של קשר הפחדים שלך מאינטימיות מוצאים קולב להיתלות בו בדמות האין-ציצי. אני מציעה לך לערוך ניסיון - לצאת למספר דייטים ללא החזיה המרופדת, בטבעי כפי שאת (כלומר לשיטתך בלי "להוליך שולל") ולראות איך תתנהל הפגישה. כך או כך מומלץ היה שתפגשי פסיכולוגית למספר שיחות כדי להתמודד עם החרדה וחוסר הביטחון. כל טוב ובהצלחה, אילנה
תודה , אני מבינה לחלוטין את תשובתך והאמת זו תשובה של אדם בוגר. גם אני יודעת שיש שטוחות שמתחתנות וכו'... אבל משום מה הביטחון שלי יורד בגלל התגובות. באמת שזו הסיבה. להצעתך ללכת בלי אין לי אומץ בגלל שכולם אבל כולם יודעים שיש לי "חזה" מעולם לא הסתובבת בלי חזיה גם אם הייתי ישנה אצל משפחה הייתי עם פיג'מה וחזייה. אני יודעת שזה פסיכי אבל זה התחיל מגיל מעוד צעיר 11 - 12וזהו. אני אספר לך משהו מקווה שאני לא מכבידה עלייך. יום אחד נכנסתי לחנות גדולה עם הרבה תאים למדידה .פתאום נכנסה לי לתוך התא בלי בושה בחורה אנרגטית מלאת טמפרמנט מלאה ושמנה מה שנקרא ,והיה לה ברוך השם.. היא ישר אמרה כשפתחה את הוילון שטויות לכולנו אותו דבר.. ואמרתי לה כשאני ערומה גם האומנם? ואז היא אמרה לי שטויות זה גודל וכו'.. אז נזכרתי באימי שתמיד אמרה שזה גודל.. איכשהו הרגשתי שוב טוב עם עצמי והביטחון עלה. נכנסתי לאחר מכן לחנות אחרת, הסתכלתי על חולצות ושוב קשה לי לבחור משהו שיתאים כי זה אופנה יש הרבה דברים חשופים למשל חולצות מעטפת שזה לא הכי הולך עם המרופדת .אני תמיד מחפשת בדים או חולצות שלא יראה שיש לי חזיה מרופדת ושתי בליטות ( קצת קשה להסביר)כי אחרי זה תמיד מסתכלים מה יש לי שם כשאני מדברת נניח עם בחורה אני נשבעת לך שאני לא מדמיינת וזה לאנשים לדבר עם מישהו שהוא בוהה בחזה. המוכרת רצתה להציע לי משהו שידעתי שלא יחמיא לי.. וסרבתי ואז אמרה לי למה את לא הולכת עם מרופדת?? ( הייתי עם )ואמרתי לה שאני לא אוהבת ואז היא אמרה תעשי סיליקון. כלומר לדעתה אני צריכה לעשות הכל כדי להתאים לחולצה. ואז שוב כל הביטחון ירד והתבאסתי. כי קשה לי למצוא בגדים שארגיש טוב עם עצמי. אני מבינה אותך לגבי ניתוח והאמת שגם לי אין כח לזה.. מצד שני למה אנשים עושים ניתוח אף?? למה שמנים עושים ניתוח לקיצור קיבה? יש בזה משהו שיפתור את הבעיה הזו של התיסכול של הבגדים וכו'... ולסיכום: הייתי שמחה לדעת איך ואם בכלל אפשר לשפר את הדימוי הזה? אני רוצה לומר לך דבר נוסף זה שתיארת לי דוגמניות וכו' זה יופי.. במציאות שלנו ברחוב זה שונה. מעבר לזה לא חסר הערות גם עליהן באינטרנט שמפרסמים כתבה. אפילו על גל גדות אומרים שהיא פלטה ואני מקנאה בביטחון העצמי שלה. לא יודעת למה אני ככה אילנה. אני נשבעת שזה זה ורק זה. לא מרגישה טוב עם הגוף שלי. את חושבת לצורך העניין שאם אלך עם מרופדת בחור יגיד משהו על זה כשנתקרב? אני מסתכלת על אחרות נשואות עם ילדים בנות 27-30 והגוף שלהן לא משהו ובכל זאת יש בן זוג מצד שני הגוף שלי יכול להיחשב כגוף טוב אבל בגלל החזה אנשים עושים מזה וואו וזה מתיש אותי. את בטח מבינה על מה אני מדברת, כיום אם תרצי חזה טוסיק וחלקה בכל הגוף זה אישו ולא משנה השאר... אשמח לתשובה תודה שוב
