התניה קלאסית

שלום, יש לי שאלה אני רציני לגביה. היא נשמעת שאלה הזויה אולם היא אמיתית. בשבוע האחרון כאשר אני רואה בנאדם אוכל, לועס ובולע- אני רואה פרה לועסת.. כן אני יודע שזה הזוי. הדבר הזה גורם לי לבחילות ולגועל. יש לך אולי מושג והסבר לדבר הזה? אציין כי אני רזה, ולא היו מעולם הפרעותאכילה. להיפך אני אוהב לאכול גם לבד וגם עם אנשים. תודה

1) האם תגובת רפלקסים משתפרת ( מבחינת זמן תגובה) כאשר ישנה פעילות דומיננטית של המערכת הסימפאתית בעת ריצה או פעילות גופנית נמרצת אחרת? 2) האם גם פעילות של הזרוע הסימפאתית המגיעה כתגובה לסטרס משפרת את תגובת הרפלקסים בגוף? 3) היום נסעתי באוטובוס וכנראה שהנהג היה במירוץ נגד הזמן , הוא פשוט דהר באוטובוס ענק, בכביש דו סיטרי ומלא ברכבים חונים בצדדיו וכל זאת בשעות החשיכה. אז ייתכן שהראיה מתחדדת והוא דרוך ומפוקס , אך במקרה חירום אם בא רכב מהצד הנגדי ( הכביש צר) יכולת הבלימה היא הרבה יותר יעילה ? האם בלימת חירום לעצירה מוחלטת או להאטה משמעותית היא גם סוג של רפלקס (מנגנון של התנייה קלאסית- מכונית מתקרבת במהירות היוצרת סוג של בעטה שמובילה ללחיצה חזקה על הבלם)?? קשה לומר שבמקרי חירום אנו מפעילים שיקול דעת ( וזאת למרות ששיקול דעת יכול גם להתקיים במהירות של שברירי שנייה), אז האם זה באמת סוג של מנגנונים אוטומטיים??

"הסיבה שקשה להתרגל לטינטון קשורה לעובדה שחוש השמע מהווה אמצעי להתרעה על סכנה בבעלי החיים.התופעה מלווה בחרדה .פעמים רבות המח מפרש את הטינטון כ רחש של טורף וגורם לתחושת חרדה תת הכרתית . נגרם מעגל קסמים טינטון - מתח וחרדה וכך לעיתים לא רק שלא מתרגלים לטינטון אלא אף המתרד גובר." "הטיפול היעיל מבוסס על שילוב של סדנא קוגניטיבית התנהגותית עם לימוד טכניקות לשליטה במתח ובמיקוד תשומת הלב" עד כאן דבריך , והשאלה שלי אם בנוסף לשיטות קוגנטיביות התנהגותיות המבוססות על מודעות והכרה , ניתן להשתמש בטכניקות ברמה תת הכרתית? האם התנייה ( קלאסית) של הטינטון למשהו נעים, מרגיע ואינו מאיים (ליצור אסוציאציה בין הרעש הספציפי המאופיין אצלו למשהו נעים וטוב, ובכך להחליף פשוט את "הידיעה " שיש טורף בסביבה למשהו יותר נעים וחיובי) אגב, איך רעשים של זמזום קבוע או פעימות קצביות מתפרש כרעשים שטורף עושה ? תודה !!! ואם תוכל להביא לי קישור לאתר, אני לא ממש מוצא אותו..:-)

מדוע אנשים שמתאמנים בחדר כושר באופן רגיל מסוגלים לעשות הרבה יותר עליות מתח ( 10 , 12 ואף 20 חזרות לפעמים...) מאנשים הרבה יותר גדולים ומנופחים מהם? חבר שלי אמר לי שזה בגלל ששרירי הרגליים שלהם , שלא משתתפים בתנועה, מכבידים ומהווים משקל מוסף.... אז נכון שלאותם בודי בילדרים יש רגליים מאוד גדולות , אך גם הרחב הגבי ושרירי הזרוע חזקים ובגודל מפלצתי, כך ששוב יש פרופורציה ולכן השאלה שלי שוב רלוונטית . המחשבה שלי הייתה זה שהם "מתוכנתים" לאימון של כוח מירבי ( בדכ רוב התרגילים עם 5 חזרות) , וזה פוגע להם ביכולת לבצע אימון של סיבולת שריר. חבר שלי חושב שאלו שטויות , ומי שמתאמן על כוח מירבי משתפר אף בסיבולת שרירית ( 10-20 חזרות).. חשבתי גם על רעיון של התנייה קלאסית- אדם חזק מאוד רגיל להשקיע כמות רבה של אנרגיה בזמן קצר ביותר , ברגע שהוא מניף משקל , לא משנה בכמה ק"ג , הוא מפעיל ישר את כל הכוח שלו ( צימוד אסוציאטיבי בין משקולת כלשהי להפעלת כוח מקסימלי ), ובכך מבזבז את כל הקיראיטין פוספט בתחילה .. מה דעתך חורש ? :)