הכחשה

היי ראיתי כמה תשובות ושאלות בנושא hocd מרגישה מאוד שיש לי הרבה מהתסמינים, בקצרה, כל חיי נמשכתי לגברים לאחרונה החלו מחשבות האם את לסבית? האם בהכחשה? וכו השאלה* האם התסמין הנוסף הוא * ממש לחשוב שאני כזו? ולהגיד ״כן בטח הדחקתי ואני לסבית״ בקיצור האם זה ממש יכול להרגיש ממשי שאתה כזה ״וכן אני כזה זה כיף לי זה טוב לי״?

הכוונה שתמיד אהבתי גברים התסמין הנוסף לhocd הקושי כרגע הוא שהפחד הוא קושי להתאהב וקושי במערכת יחסים עם מישהו? והאם התסמין הנוסף הוא שמי שסובל מhocd יכול לחשוב שהוא כזה למרות שהוא לא? ממש יכול בסופו של דבר לחשוב שהדבר הנכון הוא להשלים עם הנטייה שתגרום לו להרגיש יותר טוב למרות שהוא לא כזה ? תודה

היי שרון , כתבת ״מחשבות טורדניות מרגישות, לעיתים קרובות, אמיתיות. אם הדבר לא היה כך, האדם הסובל מהן היה מפסיק לפחד מהן. אפשר לומר שהתחושה הזו נועדה לגרום לך לפחד. זה נכון לגבי כל מחשבה טורדנית שהיא״ מה כוונתך לאם הדבר לא היה כך האדם שסובל מהן היה מפסיק לפחד? הכוונה שמה שאתה חושב זה נכון ואתה ב״הכחשה״ בנושא הנטייה? או הכוונה למחשבות טורדניות שזו ״אשליה״ ואיננו סובלים מהכחשה?

אגב גם התסמינים הם כמו לשים לה יתר* ל: מה אני כותבת שלא יצא כך שאצתייר כ.. או שרה שיר אפילו שלא אצתייר כ .. יכול להוות חלק מהתסמינים?

תודה שרון! עזרת מאוד! מציק לי שאני משתמשת ״באישורים״ איזה טיפול טוב לhocd? ואיך אדע אם אני באמת סובלת מזה או שאני בעלת נטייה? (מה שנראה לי שאני סובלת מhocd לגמרי)

בת 52, לאחרונה סובלת מחרדה לגבי העתיד. אין לי ילדים או אחיינים ובעלי לא ממש "תומך". אבי ז"ל נפטר ממחלה קשה לאחר ייסורים והמחשבה של מי יהיה לצידי ומה יעלה בגורלי מעסיקה אותי יום יום. בנוסף, ישנם צרות "אמיתיות" שעליי להתמודד איתן. לא קל לי ולמרות זאת חבריי לעבודה חושבים שאני מאושרת ואפילו מקנאים. מיום ליום אני שוקעת יותר. לא משתפת אף אחד. איך ממשיכים? .

שלום רב, אימי אישה כבת 81 סובלת לאחרונה מבעיות בזיכרון. לעיתים היא שואלת את אותה שאלה מס' פעמים, ולעיתים שיהא שוכחת מתכונים שידעה מצויין. בעיקר הבעייה היא בזיכרון לטווח הקצר. בנוסף היא הפכה להיות קיצרת רוח ונוטה להתעצבן ביתר קלות. אבי שוחח עם רופאת המשפחה על כך והיא מסרה שיש תרופה שניתן לקחת שעוזרת בשימור המצב, לא בתיקון. הבעייה שאימי איננה מוכנה בשום אופן ללכת לרופאה מעין הכחשה של המצב. האם יש דרך לדבר איתה על הנושא? הנושא רגיש וכבר קראתי שבמצבים כאלה אם האדם המבוגר איננו מעוניין עדיף להשאיר את המצב כמות שהוא. סבתי אמה של אימי סבלה מאותה בעייה ובסופו של דבר בשנותיה האחרונות סבלה מבעיית זיכרון חריפה. אני חושששת שגם אימי תידרדר למצב הזה. באופו כללי היא בתפקוד טוב למעט בעיית הזיכרון והנטייה להתרגז ביתר קלות. האם יש טיפול תרופתי? האם יש דרך לשכנע אותה לקבל את הטיפול התרופתי? תודה

האם את חושבת שבאמת קים דבר כזה להמשך לשני המינים? או שזה הכחשה? והאם הם תמיד ירגישו לא מסופקים שלא יהיה להם את המין השני?

ואת חושבת שהם יכולים להיות ביחסים יונוגמים בלי חהרגיש חוסר?