דיכאון אחרי פרידה

אמי שהיא הרבה הרבה יותר מאם עבורי גוססת מסרטן שד גרורתי (לפי הרופאים נותרו שבועות ספורים) ואנחנו סועדים אותה בבית כבר מספר חודשים. בשבועות האחרונים נהיה לי קשה יותר ויותר להכיל את המצב-את הפרידה ממנה, לראות אותה חלשה וסובלת. בן זוגי גם לא מכיל את המצב, כועס כל הזמן וחסר סבלנות ואני מתדרדרת לתהום-לא מוצאת כוחות לאכול, לישון, לצאת מהמיטה. לא מוצאת טעם לכלום ואני לא יודעת מה לעשות.

היי, אני בת 25, לפני כמה חודשים אני וחבר שלי נפרדנו. כבר היינו אמורים להתחתן, הוא הציע נישואים, סגרנו אולם ובסוף נפרדנו. אני יודעת שהוא לא מתאים לי, אני באמת יודעת שהאופי שלנו לא מתאים. היינו רבים מלא, כל אחד חייב להגיד את המילה האחרונה ולא הסכמנו על הרבה דברים. אבל אני כל הזמן בוכה ומתגעגעת לתחושה שהייתי איתו. אני מאוד רוצה כבר להתחתן ולהביא ילדים. כולן סביבי נשואות ואני מרגישה שהחיים שלי לא מתקדמים. אני לא אוהבת את איך שהחיים שלי עכשיו. אני מרגישה בשלה להקים משפחה. אני מרגישה שהגעגועים אליו הם בגלל שכבר הרגשתי שאני מתחילה לבנות את החיים שלי, היו יכולים להיות לי חיים מעולים איתו. הייתה לו דירה ומבחינה כלכלית הוא מסודר. כבר הרגשתי שאני בונה את עצמי. כבר חשבנו על עתיד משותף. עכשיו אני מרגישה שחזרתי אחורה. צריכה מחדש לצאת לדייטים, אף אחד לא מוצא חן בעיניי, אני פוסלת גברים בגלל המראה החיצוני שלהם, העדה שלהם, מצבם הכלכלי... מתקשה למצוא מישהו שימצא חן בעיניי מכל הבחינות. חשוב לי גבר שנראה טוב... ומתקשה להמשך לגבר שנראה שצת מלא אפיו אם הוא בחור מקסים. ניסיתי לתת צאנסים אבל לא הרגשתי שאני מצליחה לרצות להיפגש עם גברים אחרים, בעקבות זה הם הרגישו שאני לא מעוניינת (מה שנכון). אני לא מוצאת מישהו שאני רוצה. אני בדכאון מזה. כל כמה ימים בוכה. ביום העצמאות פגשתי את האקס שלי במסיבה והוא בא להגיד לי שלום וחיבק אותי, זה עשה לי רע. לא הפסקתי לחשוב עליו עד היום. אני יודעת שאין סיכוי שנחזור, למרות שמבחינתי אני כן הייתי רוצה (אפילו שאני יודעת שיש דברים בהתנהלות שלו ושל משפחתו שממש לא מתאימים לי) אבל אני יודעת שהוא לא רוצה אותי יותר. הוא פגוע מאיך שהתנהגתי אליו, חושב שאני לא מכבדת אותו ושיהיו לנו חיים רעים יחד ושנתגרש. ואני חושבת שגם הורים שלו קצת הכניסו לו לראש שאני לא מתאימה לו. אני חושבת שהוא צודק, שזה גם לטובתי. אבל מתקשה להמשיך הלאה, אני רוצה כבר למצוא מישהו אחר ולהתחתן אבל מתקשה להתפשר על גבר. מצד אחד מצאתי מישהו נחמד וחשבתי לעצמי אולי להתפשר על המראה החיצוני שלו כדי שלא אשאר בסוף רווקה זקנה. מצד שני אני רוצה לאהוב את הגבר שלי, להיות שלמה איתו, אני בחורה שמסוגלת להתאהב בגבר, ואני לא אוצה להתפשר ולחיות עם מישהו שאני לא אוהבת אותו. אני לא יודעת מה לעשות, מרגישה כרגע שאף גבר לא מעניין, לא מוצאת מישהו שעונה על הדרישות שלי, אני מתחילה להלחץ כשאני רואה סביבי אמהות וילדים. אני לא יודעת כבר מה עובר עליי, אשמח לעזרה.

שלום שמי אלי בן 23 היתה לי חברה 3 שנים ניפרדנו פעמיים לתקופה ארוכה וחזרנו כול פרידה יותר קשה לי מהשניה אני בדיכאון לא אוכל כלום לא יכול לצאת להנות תמיד אני חושה עליה וגם כשאני יוצא עם בנות אחרות אני חושב עליה כול דבר אני מקשר אליה ומאוד קשה לי אני נורא אוהב אותה ולא יכול להיות בלעדיה מה אני עושה..?

שלום, שמי מישל ורציתי לקשל דעת מומחה. חברתי כבר שנתיים סובלת מסוג של דיכאון לאחר פרידה מבן זוג. היא במצב של אובססיה, ולאחרונה לאחר יצירת קשר מחודש, היא אף שקלה התאבדות. אני וחברותיי לא יודעות מה לעשות עימה. היא כמובן טוענת שהיא בסדר, ושזו היתה גחמה ריגעית, אבל זהו תסריט שחוזר על עצמו כבר מספר פעמים. היא אינה שקולה, ומתנהגת בצורה אובססיבית כלפיו. הוא אפילו איים שיצור קשר עם המשטרה אם לא תניח לו ולא תפסיק ליצור עימו קשר. רציתי לדעת מה ניתן לעשות? מה התנאים לאישפוז בכפייה. היא אינה רציונאלית, ואינה מוכנה להקשיב לנו, לחברות שמנסות לתמוך. יש לציין שלפני כ-10 חודשים היא היתה מטופלת אצל פסיכולוג וסיימה את הטיפול לאחר כחודשיים שלושה. אשמח לתשובה בברכה מישל

לא, דפוס ההתנהגות היא בעיקר כאשר היא בקשר עם אותו 'אקס'. כלפי אנשים אחרים זה לא קורה. ההעניין שהיא טופלה בשנה שעברה אצל פסיכולוג והמלצתי לה בחום ליצור עימו קשר שוב פעם, אך היא חיה באשליה שהיא בסדר, ושהיא יכולה להתגבר על העניין לבד. למען האמת יצרתי קשר עם הפסיכולוג שלה, ועידכנתי אותו במצבה, וביקשתי ממנו שם היא לא יוצרת עימו קשר, שיתקשר אליה. יש לציין כי השבוע המצב אצלה השתפר פלאים, אבל זה איזשהו סוג של סצינריו שחוזר על עצמו כל פעם. להיות בסדר, ואז ליפול עמוק לדיכאון. הפחד שלי הוא שהיא שוב פעם 'תיפול' ודפוסי ההתנהגות של האובססיה והטירוף הזה יחזור. מה עושים? הבעייה שלא ניתן לשכנע אותה ולהכניס לה קצת הגיון. היא משוכנעת שהיא בסדר, אך בנאדם שמאיים בהתאבדות זה נראה לי לא בסדר, ולפי עניות דעתי, היא עושה זאת רק כדי לקבל ממנו את תשומת הלב. כיוון שבפעמים האחרונות שזה קרה, היא יידעה אותו שהיא רוצה להתאבד, וכמובן שלא הזיז לו, אז היא לא עשתה שום דבר. היא צריכה את היחס ממנו, לכן עושה זאת. אשמח לתשובה. בברכה מישל