תחום הידע בגיל הרך ובייחוד תחום בריאות הנפש של התינוק התפתח...
שלום, הבן שלי בן שנתיים וחצי, נמצא בגן פרטי. הבנו מהגננת שהרבה פעמים כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה/ תשומת לב/ עושה משהו שאסור ומעירים לו, הוא מתחיל לעשות כל מיני דברים שהוא יודע שהגננת לא מסכימה ולהרביץ לכל מיני ילדים בגן (אפילו שהם לא עשו לא כלום). לפי מה שנראה זה כדי למשוך תשומת לב כי הוא מאוד אוהב את הגננת... (ויש גננת שנמצאת שעתיים בסוף היום ואצלה הוא לא מתנהג ככה). השאלה מה ניתן לעשות, הגננת ניסתה כל מיני דרכי תגובה (לשים אותו בצד לכמה דקות/ לחבק את הילד שהוא מרביץ לו, להזכיר לו שהוא גדול ועוד..), וקשה מאוד לעצור אותו כשהוא נכנס ללופ הזה, זה ממש כמה דקות שהוא משתולל... ניסינו גם בבית לדבר איתו על זה והוא מבין, אבל זה לא עוזר.. חשוב לציין שבשאר הזמן הוא ילד טוב, משחק עם החברים ונהנה מאוד בגן. זה נמשך כבר איזה חודש, אשמח לדעת מה ניתן לעשות (גם בגן וגם בבית ) תודה רבה !!
שלום לדבורה הילד כנראה נלחם על הסטטוס שלו. הסטטוס שלו נפגע כשלא מקבל את מה שרוצה. חיבוק והערות טובות לא ישנו את ההתנהגות. יש גם משהוא במשפחה שמאפשר לו התנהגות כזאת. יש בו כנראה גם רמת כעס גבוהה יותר.להערכתי כדאי שתיתיעצו עם איש מקצוע . זה יכול לדרוש הדרכת הורים ו או טיפול דיאדי. בברכה ובהצלחה טובי פלד
כותבת מכאב גדול, יש לי בן .3 מגירושיי שהפך להיות בעייתי וקשה.ומאוד מתגעגע לאבא שלו בימים שלי.. בעלי לשעבר בגד ועזב את הבית אחרי שרבנו מריבות ליד הילד שהיה בגיל שנה וחצי.התחתן עם המאהבת ונולדה לו בת היום היא בת שנה ! הוא לקח בחג האחרון את בני, ואחרי שעשה לו בעיות ולא רצה להיכנס לרכב שלו והשתולל הוא הרים אותו הסתכל לו בעיניים ואמר לו"אני לא אוהב אותך יותר שמעת !אני אוהב את שי לי(הבת שלו)היא לא עושה בעיות כמוך לה אני אקנה מתנות" !הבן שלי נרגע שתק ונכנס לאוטו..ואני הרוסה מזה. גם ככה הוא לא סובל את הבת שלו ורב איתה על כך צעצוע ו משחק.ולשמוע שהוא לא אוהב אותו ואוהב אותה. ..דיברתי עם הגרוש על זה והוא אמר שזה קרה ברגע של לחץ גדול מאוד ושהוא נתן לו המון תשומת לב, והסביר לו שהוא אוהב אותו. איך מתקנים נזק כזה אצל בן 3 חכם? מה ההשלכות של זה??
הי רווית, מצערת מאוד האמירה האומללה, אני מבינה את כאב הלב שלך, הייתי מרגישה אותו דבר במקומך. העניין הוא שההשלכות של כל המצב, לא רק של האמירה הזו, נגלות לעין. את מתארת אותו כילד קשה ו/או ילד שקשה לכם ההורים לתת מענה לצרכיו הרגשיים בנקודה זו. אמירה אחת כזו, אם לא תחזור לעולם, לא תעשה שום נזק מיוחד, הבעיה היא הסביבה בה הוא גדל שמייצרת תנאים לאמירת אמירה כזו, וכרגע נשמע שהסביבה הזו לא יודעת לתת מענה לצרכיו, עם כל הרצון הטוב. לכן מה שאני מציעה לכם הוא לגשת לטיפול שנקרא טיפול דיאדי. עורכת אותו בד"כ פסיכולוג/ית קליני או כל מטפל מוסמך בעל הכשרה ספציפית כזו. בטיפול זה כל הורה בתורו נמצא למשך שעה בפגישה עם הילד והמטפל בחדר, ולאחר מכן ישנן פגישות אישיות של כל הורה עם המטפל לצורך עיבוד התכנים שעלו, הקשיים האישיים וכו'. אני באופן אישי ממליצה בחום על שיטת הטיפול הזו, לפעמים היא עובדת קצת כמו קסם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום , הבן שלי מגיל גמילה כבר אובחן עם הצטאות. אציין כי היה בגן חינוך מיוחד עם קשיי התפתחות,הן שפתית והן רגשית. סבל מהצטאות,בוצע איתו מגוון טיפולים,אם זה טיפול רגשי,טיפול דיאדי(עם הורים) הלכנו להדרכת הורים. בבית הספר (כיתה רגילה) המשיך לקבל טיפוליים רגשיים עד גיל 8. בגיל 6 נושא ההצטאות הלך ודעך ועם השנים חוזר מידי פעם. כיום בן 10,האם יש עדין עניין לטיפולרגשי בגיל כזה? או טיפול רפואי? (הוא נמצא כיום בבית הספר בפרוייקט של העצמה אישית ןמקבל כלים להתמודדות וכו..) אודה למענה... תודה.
שלום רב בהחלט יש עניין להמשיך את הטיפול כל עוד הבעיה נמשכת .
גדלתי בבית אלים-פיזית ומילולית,לפני כמה שנים אחרי הסתייגויות הבאתי לעולם שני ילדים,אני לא אלימה כלפי הילדים שלי ומפחדת מאוד להגיע למצב שבו אהיה אלימה,אני כועסת כמו כל הורה אך מכיוון שאני אגרסיבית מאוד בתנועות שלי אני מפחדת שהילדים שלי יפחדו ממני,הלכתי לטיפול פסיכולוגי מכיוון שאני מפחדת מאוד להיות כמו ההורים שלי אבל הטיפול לא כל כך עזר וגם הדרכים להתמודד עם האלימות שיש לי בגוף לא עזרו(נשימות וכו)האם יש דרך לעזור לי?אני לא רוצה להיות כמו ההורים שלי
שלום לך, המודעות לכך שאינך רוצה לפעול באלימות - היא חשובה ומהווה צעד ראשון והכרחי. את גם מציינת שאינך אלימה. באשר לכעס ולאופן ביטויו - כדאי לשקול טיפול דיאדי (בו את נמצאת עם הילד בטיפול והאינטראקציה ביניכם היא מוקד העבודה). אודי