בפסיכותרפיה לוקחים חלק 3 גורמים: הפסיכולוג, המטופל והגישה...
למרות הידע הרב שהצטבר בנוגע לקשב וריכוז, בקרב הציבור רווחות...
מהי תסמונת פוסט טראומטית? איך נזהה סימני חרדה בילדינו...
התפתחותו, תפקודו, הישגיו ובריאותו הנפשית של הילד מושפעים...
ערב טוב, רציתי לדעת אם יש מניע לרישיון נהיגה עקב לקיחת הכדור ריספרדל? אין לי מחלה נפשית או משהו אני לוקח את התרופה עקב הפרעות רגשיות והתנהגותיות. רציתי לדעת אם זה מצוין בטופס זה יכול להוות בעיה או מכשול? רציתי לדעת עוד שאלה: יש לי פרופיל 21 נפשי בצבא ואני אשמח לדעת האם יש קשר בין פרופיל 21 לרישיון נהיגה? והאם זה יכול להיות מניע או מכשול עבור קבלת רישיון נהיגה? אשמח לתשובה.
מצבך הנפשי ולא רק התרופה שאתה נוטל יכולים להשפיע על יכולותיך לנהוג בצורה נאותה. יחד עם זאת יש צורך לבדוק את העומס התרופתי שגורמת התרופה וההפרעה שלה לנהיגה.
יכול מאוד להיות שיזמנו אותי למרב"ד (המכון הרפואי לבטיחות בדרכים) ? ואיזה בדיקות עוברים שם? אשמח לדעת.
בני בן 4.5, ילד שלישי ( הכי קטן), ילד מאוד מפותחים פיזית, מוטורית ווירבלית, אינטליגנטי מאוד ובעל ביטחון עצמי רב. לאחרונה כל הזמן מספר מעשיות שסובבות רב הזמן סביב כל מיני אירועים שכביכול התרחשו בגן כמו : אני ועידן טיפסנו על הגג ואחרי זה אני קפצתי על העץ ונפלתי ונשברה לי היד, ואז בא רופא וחתך לי את היד וחיבר לי יד אחרת או אבא של רותם רדף באוטו שלו אחרי מפלצת והתנגש בה והיא תקפה אותו ואכלה לו את הראש וכו וכו. אני יודעת שזה סוג של שלב ומכירה את זה גם מילדים הגדולים, אבל אצלו זה מאוד אינטנסיבי ובלתי פוסק ובכל פעם שהוא מתחיל לספר משהו הוא בסופו של דבר מגיע לסיפורים דומים. כמעט אף פעם לא מספר משהו אמיתי. כמו כן עוד משהו שקצת הטריד אותי - היום הוא נסע איתי באוטו ביחד עם בובת הספיידרמן הענקית שלו וכל הדרך הוא דיבר על זה שספיידרמן נורא מסכן ושבגן ( של ספיידרמן) כל הילדים שונאים אותו ומרביצים לו, ושאפילו נשבר לו הגוף. אמרתי לו שמה פתאום, ספיידרמן הוא חזק והוא עוזר לטובים וכולם אוהבים אותו ואף אחד לא ירביץ לו והוא ממש התעצבן ואמר לי אמא את לא מבינה, הספיידרמן שלי הוא תינוק והוא מאוד עדין! וכולם מרביצים לו. אני יודעת בוודאות שלבן שלי אין בעיות בגן, אף אחד לא מרביץ לו ויש לו הרבה חברים ( וגם הוא לא מרביץ לאף אחד) , הוא ילד טוב ולמעשה הוא סוג של זכר אלפא. ולכן זה נשמע מוזר וקיצוני. אשמח התייחסותך, האם יש מקום לדאגה ולבירור יותר מעמיק מול צוות הגן או במקום אחר. תודה.
שלום ויקה, בנך משתמש בדרך משחקית ויצירתית כדי לעבד ולהתמודד עם חוויות מעולמו. בגיל זה אין בכך שום דבר מדאיג, לטעמי, כל עוד אין בעיות רגשיות והתנהגותיות אחרות. על פניו, נראה שעולם התוכן המעסיק את בנך כרגע סב סביב נושאים של חזקים וחלשים, גיבורים ופחדנים, ואולי גם סביב המחירים של היות מנהיג גיבור או זכר אלפא... בעיני, לא כדאי להעמיד את הדברים על דיוקם, אלא דווקא להצטרף למשחק, ולאפשר לו (גם אם בהומור וקריצה) לקיים את ספיידרמן התינוק, החלש והפחדן, ולאפשר לו להתמודד בעזרת הדמיון עם מצוקותיו. מפנה אותך לדיון אחר באותו נושא... הנה כאן - http://www.doctors.co.il/forum-3284/message-47729#message-47729 בברכת שבת שלום ליאת
שלום רב, בני הבכור בכתה א', אובחן לאחרונה ע"י פסיכיאטרית כ ADHD , אולם, טיפול בריטלין/קונצרטה הקצין בעיות התנהגות ואלימות כלפי חבריו לכתה, שנובעים בעיקר מליקוי בהבנת מצבים חברתיים. ביה"ס הגיש בקשה לועדת השמה, כי הם לא יודעים איך לטפל, להגיב ובכל מקרה, אינם תומכים, מבינים ומכילים , אלא בעיקר מאשימים ומענישים. לאחרונה, אנו בודקים אפשרות, ע"פ כל הסימנים שעל פני השטח, שמדובר בתסמונת אספרגר. אנו בהמתנה לתור לאיבחון. אני ובעלי החלטנו לעבור דירה ולתת לילד הזדמנות להתחיל במקום חדש שיבין אותו יותר ויתן לו את המענה המתאים. אנו מוכנים לעבור דירה ועיר, לעשות הכל כדי למצוא לו מקום של נחת ללמוד. מכיוון שעדיין אין לנו איבחון חד משמעי, אנו מנסים לגשש את דרכנו לקראת כיתה ב' בשנת הלימודים הבאה. אשמח לקבל המלצות לבית ספר יסודי בחינוך הרגיל, שידע לשלב בהבנה תלמיד אינטיליגנטי מאוד, עם משלב צמוד (לא יודעת כמה שעות שבועיות ינתנו) או בי"ס עם כיתת התנהגות לתלמידי אספרגר ברמה לימודית גבוהה (אין לי כל כך מושג אם קיים דבר כזה ספיציפי). או כל מסגרת שיכולה להתאים ולהכיל את הבעיה הנוכחית (אלימות פיזית והתפרצויות זעם, שמטופלות ועם הזמן אני מאמינה שידעכו) אשמח לכל מענה בעניין.
הורים יקרים, ראשית, חשוב מאוד שהאבחנה תהיה מדויקת. ייתכן והילד אכן ADHD, אך אינו מגיב טוב לריטלין ולקונצרטה. אם הילד בספקטרום האוטיסטי, אבחנה של ADHD כלל אינה במקומה, ויש לשקול מחדש מתן טיפול תרופתי. לא אחת, קורה שילדים בספקטרום האוטיסטי מאובחנים בתחילה כ ADHD, בשל נטייה להתנתקויות וקשיים במיקוד הקשב בתחומים בהם אין להם עניין אישי. אבחנה מדויקת תוביל למסקנות יעילות הן בנוגע לטיפול התרופתי המתאים והן בנוגע למסגרת החינוכית האידיאלית. שנית, בהיעדר אבחנה, קשה להמליץ על המסגרת המתאימה, אך אציין לדוגמא כי בית ספר "ברושים" בתל אביב הוא מסגרת תומכת וסבלנית עבור ילדים בעלי פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה המפגינים בעיות התנהגותיות ורגשיות שונות. מסגרת מסוג אחר היא בית ספר בחינוך הרגיל שבו "כיתת תקשורת" (עד 8 תלמידים) לילדים בספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה המקבלים שילוב יחידני במקצועות לימוד שונים מחוץ לכיתה והמחנכת עובדת איתם על רכישת כישורים חברתיים. בקרית אונו יש את בית ספר "שרת" וברמת גן את בית ספר "ויצמן". לא בכל שנה נפתחת כיתה כזו (הדבר תלוי, בין היתר, במספר תלמידים חדשים מינימאלי). היות וכבר הוגשה בקשה לוועדת השמה, וודאי מעורב בנושא השפ"ח (=השירות הפסיכולוגי החינוכי) בעיר מגוריכם. מומלץ לפנות אליהם לקבלת מידע נרחב בנושא מסגרות החינוך השונות, גם אם אין עדיין אבחנה ו/או החלטה. שלישית, אני ממליצה לא להמתין לסיום האבחון ולהחלטות וועדת ההשמה ולהתחיל בטיפול פסיכולוגי. זאת, משום שלאורך תקופה ממושכת הילד סובל מאוד ואינו זוכה להתייחסות נאותה מצד המסגרת הקיימת, לעיבוד החוויה שלו ולרכישת כלים להתמודדות עם מצבים בהם הוא מוצף ומתפרץ. צר לי לקרוא על ילד, שחרף מצוקתו הרבה, אינו נמצא במסגרת מכילה ואמפאתית. מאחלת לכם ולו שנת כיתה ב' טובה ומחבקת. בהצלחה! ד"ר איריס שגב.
איריס יקרה, תודה רבה על תגובתך!!
ילדתי בת ה 5 החלה לפני מספר שבועות לכחכח בגרונה כל מספר שניות. בהתחלה רק בבית אחר כך גם בגן. השבוע נוספה לכחכוח גם תנועת שפתיים של דמוי פיהוק כשלאחריו עיוות בפה. כשאני (אמא שלה) לא בסביבה וכשהיא עסוקה עם חברות ולא רואה אותי התופעה נחלשת משמעותית. בעצת הגננת אני מתעלמת מזה לחלוטין אך בתוכי זה גם מרגיז וגם מדאיג אותי. יש לציין שאנחנו עומדים לפני שליחות לארצות הברית בעוד כחודש וחצי. מה הסיבות לתופעה מסוג זה? האם יש צורך לערב טיפול מקצועי ואם כן האם כדאי להתחיל אותו פה או לחכות להגעה לארצות הברית? האם ניתן לדעת מה הסיכוי שטיקים אלו יהפכו לתסמונת טורט? תודה רבה, אמא מודאגת
שלום ורד, גורמי מתח ודחק בחייהם של ילדים יכולים להתבטא ב'טיקים' מוטוריים או קוליים, החולפים - ברוב המקרים - עם סילוק גורמי המצוקה. טיקים זמניים הבאים וחולפים בצורה ספונטנית שכיחים למדי בילדות, ואינם מחייבים טיפול מעבר להקלת המתח. טיקים כרוניים עלולים להימשך גם מספר שנים, ואפשר לטפל בהם גם תרופתית. תסמונת טורט היא הפרעה כרונית עם מאפיינים נוספים, מעבר לטיקים עצמם, כמו למשל התנהגויות אובססיביות -כפייתיות וקשת של בעיות רגשיות והתנהגותיות (אימפולסיביות, בעיות קשב וריכוז, תנועתיות יתר, ועוד). כרגע, בצל המעבר, סביר יהיה לייחס את הטיקים למתח המשפחתי, ואני ממליצה להמשיך ולעקוב, תוך ניסיון להרגיע, ומבלי להעיר דבר על הטיקים עצמם. אם התופעה תימשך גם לאחר תקופת ההסתגלות והרגיעה, אפשר יהיה לשקול התייעצות נוספת. דרך צלחה והתאקלמות מהירה. את, כמובן, מוזמנת להמשיך ולבקר בפורום שלנו גם משם, ולהביא לכאן ניחוחות חו"ל. להתראות ליאת