אכילה רגשית

שאלתי מקודם משהו ואני רוצה לשאול עוד משהו האם שהמחשבה נרגעת והכול בסדר אני מחפש אותה ובודק איפה היא ולמה היא נעלמה האם זה נורמלי

היי, בת 20 ומאובחנת כבר מתחילת המלחמה אצל פסיכיאטר עם דיכאון, סירבתי לקחת טיפול תרופתי מהפחד להתמכרות הדיכאון הוביל למחשבות טורדניות כפייתיות, חרדה מלווה בהתקפים, ניתוקים, hocd.. המחשבות משתקות אותי. המחשבה יכולה להתחלף כל שעה, או שיש מחשבה שנתקעת שבוע והייתה אחת שגם נמשכה חודש. הן גורמות לי לא לתפקד אם זה עבודה, מפגשים חברתיים ובכללי דברים שהם לא לאכול/לישון (אני ״בורחת״ מהמחשבות בכך שאני הולכת לישון גם אם אני לא עייפה, ויש לי אכילה רגשית, אוכלת גם כשאני לא רעבה בכלל) היו לי בחצי שנה האחרונה מיליון מחשבות מתחלפות ואובסיסיביות. לא נותנות מנוחה לרגע, ואפילו הן כבר הגיעו לי לחלומות וזה כבר מתסכל. והפורום הזה בכל התקופה הזאת עזר לי להבין שאני לא לבד אז תודה לך קודם כל

המחשבות שלי רובן מתבטאות באופי מיני. שקשור למשיכה מינית/מחשבה שאני פדופילית/התאהבות בחברה טובה/באח/ באמא שלי וכו.. דברים מזעזעים בקיצור אבל היו גם כאלה כמו מחשבה אובסיסיבית שאולי דרסתי ילד כי היה רעש קטן שנסעתי ברכב (למרות שלא היה אף ילד בסביבה ולא עליתי על כלום) לא יכולה לעשות כלום בלי שהמוח שלי ״יתפס״ על משהו. לא יכולה לראות טלויזיה, להיות ברשתות חברתיות,לנהל שיחה נורמאלית או להיפגש עם חברה. אני חסרת אונים. לא מצליחה להתרכז בשום דבר כי מהשנייה שאני מתעוררת אני מרגישה מועקה כזאת , כמו החסרת פעימה מאוד ארוכה, ובאסה שהתעוררתי כי מעכשיו מתחיל הסבל. כל יום אני מחכה שיגמר. בנוסף אני גם מרגישה במן קהות חושים. כאילו אין לי רגשות. למשל אני שומעת על חייל/מישהו שחולה או נהרג ואני יודעת שזה עצוב לי עמוק בפנים אבל לא מצליחה להתחבר לזה באמת. גם מחשבות על ״אם אחים שלי ימותו״ זה מפחיד אותו לשנייה אבל אחר כך אני אומרת לעצמי ״בכלל לא אכפת לך שזה יקרה, את חסרת רגשות״ אחרי כל מחשבה שחולפת אני אומרת תודה לאל ואומרת לעצמי- ״רואה? זה עבר. לא משנה מה המחשבה הבאה שתגיע אל תיפלי לזה ואל תאמיני לה״. אבל מחשבה אחרת באה ושוב אני משתתקת. למשל אתמול ישבתי במיטה ואמרתי לעצמי פתאום משום מקום ״אולי אני טרנסג׳נדרית?״ התחלתי להסתכל על עצמי במראה ולדמיין את עצמי גבר, נלחצתי מעצם העובדה שאני אולי צריכה להפוך לבן וזו מחשבה שבאה פתאום למרות שאין לי שום קשר לנושא הזה. והמחשבה הזו עד עכשיו לא משחררת ומשתקת אותי. אני לא מנסה לחפש ממך אישור שאני לא כי אני יודעת שזה חלק מהטקסים שאנשים עם ocd עושים, אבל לא אשקר שזה מאוד מפחיד אותי אם זה אמיתי וזה לפעמים חזק ממני ה״לחפש אישור״ גם אם זה אישיר שאני דורשת מעצמי בראש שלי.

אציין גם שטופלתי אצלי מישהי שקוראת לעצמה מנחה טיפולית, בשיטת cbt ומה שקרה איתה זה שהמחשבות פשוט התחלפו והמצב לא השתפר יותר מידי חוץ מזה שההתקפי חרדה הפסיקו. עברתי לפסיכותרפיסטית טובה שאומרת שהיא בדרך כלל לא מקבלת מטופלים עם ocd אבל בכל זאת המשכנו. היא אומרת לי לא לפחד מהמחשבות שלי כי זאת רק מחשבה. אני כבר תקופה בטיפול cbt אבל מרגישה שהמצב לא משתפר. עם זאת הדיכאון גם גבר, אני לא עובדת או מתאמנת ולא יוצאת מהבית יותר מידי -השאלה שלי אליך היא האם אני צריכה להבין שטיפול cbt לא עובד עליי ושאני צריכה לנסות טיפול תרופתי בנוסף, או שפשוט לא נפלתי על מטפלת שמתאימה לי ולהמשיך לנסות לחפש מישהי שטובה לי -והאם יש מישהו שהוא גם פסיכולוג, גם פסיכותרפיסט, וגם מומחה בטיפול בocd? כי אני חושבת שזה מה שאני צריכה תודה מראש!!!

תודה רבה על המענה, את מכירה במקרה מטפלים טובים באזור הדרום? או שאת מקבלת מטופלים באונליין דרך הזום?

שלום,אני בת 19 וכבר שנתיים שסובלת מהפרעת האכילה שלי,אבל בסוגים השונים שלה התחלתי כילדה מלאה שהצליחה להרזות בלהרעיב את עצמה במשך חצי שנה ואז לאט לאט הגיעו התקפי האכילה הקטנים שהפכו לגדולים. משקית אפרופו לא מתוכננת, ליום שלם של הרס ואכילה אינסופית למרות שאני מטופלת אצל דיאטנית להפרעת אכילה ופסיכולוגית בנושא,חוץ מה השמנה שלי אני לא רואה התקדמות. ניסיתי לאכול תפריט מסודר אך הוא לא צלח ניסיתי לאכול אינטואיטיבי אך גל לא צלח אי באמת מאמינה שניסיתי הכל אבל עדיין ממשיכה עם זה לפני כמה ימים הדיאטנית שלי אמרה לי שזה נובע מהרס עצמי ולא מההנאה לאכול איזה שטויות אני?מנסה להרוס לעצמי?האם זה הגיוני? אני רק רוצה להפסיק עם זה עם אכילה שנובעת מעצבות. או סתם אכילה שנובעת כי נמאס לי מהכל.

שלום רב, לאחרונה חוויתי משבר גדול בחיי וכתוצאה מזה פיתחתי התקפי אכילה נוראיים והשמנתי המון. קראתי והבנתי שעל פי שיטת הנון דיאט בעצם מוצר לאכול הכל. אז אם מותר יהיה לי לאכול הכל ואני אלמד איך לעשות זאת גם התקפי האכילה הרגשיים ייפסקו? תודה מראש

אני הייתי בכמה טיפולים להתקפי אכילה ואף אחד מהם לא עזר ופתר את הבעיה לחלוטין . כי תמיד אמרו לי לעשות דברים אחרים במקום לאכול כמו לצאת לטייל כמו לדבר עם אנשים בטלפון וכו,ותמיד בסוף האוכל ניצח. ואפילו כשניסיתי להישאר עם ההתקף עצמו בלי לאכול,תמיד באותו הרגע האוכל קרץ לי יותר וההנאה הרגעית ממנו קרצה לי יותר. לא מובן לי למה אם אני יודעת שזה משמין אבל כך זה ממשיך. האם יש דרך טיפול אחרת? תודה!

היה טיפול של דיאטנית ופסיכולוגית לתקופה של חודשיים ושום דבר לא השתפר. באותו הרגע ,ברגע האמת אני מתפוצצת על אוכל ויהיא מה כי הראש שלי נעול על האוכל ולא על מה גורם לאכילה.כאילו כל פעם אני אומרת לעצמי זאת פעם אחרונה שאני אוכלת ככה בהתקף וכל פעם שאני מבטיחה לעצמי שזאת פעם אחרונה זה קורה שוב ושוב למרות שיש פעמים שאני מצליחה להפסיק. אז איך אני גורמת לעצמי לא לאכול בכל זאת? תודה שוב

שלום רב, האם כל אכילה שלא נובעת מרעב נחשבת אכילה רגשית? תודה

תודה על התשובה! אז איך באמת אפשר לדעת לפני שאני הולכת לאכול שזה נורמלי האכילה או לא?איך אני יודעת שעכשיו זו אכילה שמשמינה אותי לעומת אכילה שהיא סתם כי בא לי משהוא? תודה רבה:)

התבלבלתי. אם לא כל אכילה סתם לחשק כשאני לא רעבה היא רגשית או כזו שאני צריכה לפתור לא באוכל,איך אני יודעת מתי זה סתם לכיף ומתי זה מתוך רגש?