נצלנות: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים
נצלנות: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין
אני נשואה כ 12 שנים. לאחר קריאה מעמיקה בעלי עונה על הגדרת פסיכופט. מניפולטיבי , בוגד סדרתי - יחסי שליטה והשפלה עם מספר נשים במקביל - ספרתי בזמן נתון 34, נצלן, ביטחון עצמי מופרז , רגוע , צ׳רמר על מנת להשיג את שלו. אינו מרגיש אשמה, ואם כן אז הוא לא מראה זאת. שקרן. בתחילת נישואינו היה אלים מילולית , מעט מאוד פיסית. מנותק והטיל את האשמה בגין כל ריב על התנהגותי - סברתי שהוא צודק כי אני אדם לא קל. היום, לאחר אין ספור פרידות ופיוס, שני ילדים, לאחר שהשלמתי עם כל זה הגיע עוד גילוי כאשר הילדה שלנו פתחה בטעות תיבת דוא״ל ממנה עלה כי יש לו מאהבת בעבודה, מספר מאהבות קבועות בשלושה ערים שונות וכמה בנות ״על הדרך״. בשל גלי עצב וכאב לב מן הפרטים הקשים שעלו במיילים ובעקבות אירועים שונים מולו חליתי בגופי ובנפשי. התעמתתי עמו והוא לא הניד עפעף. חרף המיילים הברורים המלמדים על כך שהאיש היה עסוק משך כל השנים בהם הינו נשואים באיתור ״כלבות״ ושפחות , ולמרות שחלק מהנשים שאותם אני מכירה היטב- הכחיש ברוגע. הבכי והכאב שלי לא הביאו לשום תגובה מעבר לאמירה כי הוא חי עמי ומנסה להצליח בבית ובקריירה שזו הצלחה של שנינו. מעבר לכך, אני התמוטטתי וכמובן הוא מתנהל כרגיל. הוא טען כי הפסיק את ״הפעילות״ . שוב זהו משבר רביעי על בסיס גילויים דומים אשר הביאו כמעט לגירושין פעמיים ולפיוס לאחר ששכנע אותי כי הוא משתנה בגלל הילדים. כעת , באיחור רב אני מבינה על מה נפלתי. השאלה שלי היא כזאת: א. האם אדם כזה הוא חסר תקנה? הוא מסרב להודות שיש בו משהו ״לא נורמטיבי״ ב. בתוכי ובגלל סיבות חברתיות איני יכולה בשלב הזה לפרק את המשפחה - האם יש השפעה לא מורגשת על הילדים? ( הוא מאוד נחמד איתם והם מתים עליו) ג. איך לשמור על שפיות עם אדם כזה? מה הפעולות / ההתנהגות שבה אני יכולה לנקוט על מנת שאוכל לשמור על עצמי מהשפעה שלו מקרה מרגיש כזה. תודה
לשאלתך הראשונה: לטנגו נדרשים שניים, כדברי הפתגם, וזה אומר שבמהלך השנים ההתנהגויות של שניכם די השתלבו זה עם זו. הציפיה שלך שהוא ישתנה אינה מבוססת על כלום. התנהגות מקבלת כיוון חדש עקב חיזוקים או סנקציות. כיבושים חדשים (שלו) הם חיזוק מצויין, ומהכיוון שלך אין סנקציות (ראי את שאלתך השניה). הציפייה לכן היא מה שהיה הוא שיהיה. לשאלתך השניה: סביר שההשפעה על הילדים מורגשת. אם את 'סמרטוט', ואם האבא 'בוגדני' - זה מחלחל ומייצר הרבה פוטנציאל שלילי אצל הילדים, לכשיתבגרו. לשאלתך השלילית: ניתוק מגע. או במסגרת הנישואין, וזה ע"י בניית זהות אישית וחברתית שאינה תלויה בו, או - וזה עדיף, ע"י סיום הנישואין. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
האיש הטפיל ההוא שהיה חבר של אמא. מכחיש קורונה, מתנגד חיסונים וטיפולים בכלל, מעשן כבד, וכל החיים אחד מהמטורללים והאלימים שחוויתי. עשרות שנים חלפו והגיע הגבול גם לאיש חסר הגבולות. כשהתבשרתי - חלף בי ערעור גדול מאד. והנה כרגע מגיע מידע נוסף על התנהגות נוכלית שלו של הרגעים ממש לפני. טוב, הי כולם, שיתוף שכזה, וכרגע אני אולי פוחדת, סוריקטה
יקירתי..... הוא הביא את זה על עצמו..לא שמגיע למישהוא... בכל זאת אנחנו פה. לידך. אל פחד.
סוריקטה יפה שלי .מקווה שלא הלכת לבקר אותו רק זה היה חסר לך תמשיכי לשמור על עצמך את יקרה מאוד מאוד חטולית
הי סוריקטה, ערעור גדול, ואני מקווה שחלף. ושחלפו להם גם רגעי הפחד. אודי
הוא הביא את זה על עצמו, גם אמא שלי גרמה למצבה ההוא, אמנם בהשפעתו השלילית מאד עליה של אותו איש. היא בחרה בו וויתרה עליי והפנתה לי את הגב. רגשות האשמה שלי עדיין עובדים באוטומט, למרות שבאיש הזה עצמו, בשונה מאמא, שצימוקים אולי היו שם, לא הצלחתי לראות כל חלק חיובי ביחס אליי. סדיסט. אנס. נצלן. מרושע. הוא גם נוכל סדרתי וניצל נשים חלשות נוספות מסתבר. פחדנו שהוא ייפגע בבית או ברכוש, כלומר, יצית, למשל. שאם מי מאיתנו יפגוש אותו הוא ירצח. ממש ברמה הזאת הוא מוטרף. כרגע לא הוא ולא היא, אמא, מהווים סכנה ריאלית, היא - מתה. הוא - כרגע לא מתעורר. אבל האימה שבי נותרה. מדהים איך שניהם וכל אחד מהם לחוד הצליחו לחיות כל כך הרבה שנים וכמה הרס לזרוע. לא ישנתי בלילה מרוב פחד, למרות שכן השתמשתי בתרופות נוגדות חרדה. עדיין מאחלת ימים רגועים. סוריקטה
הי חטולית, שנים שרגלי לא דרכה ברחוב בו הוא והאמא גרים מרוב אימה. לו הייתי פוגשת מי מהם - מכירה את התגובה שלי - הייתי נופלת להקאות וחוסר יכולת לזוז וההתאוששות הייתה איטית. אז לא - רק זה חסר לי. חוצמזה שהוא במחלקת קורונה ולא ממש נותנים להיכנס לשם לכל אחד. סוריקטה
הי אודי, גלים של אימה - ככה זה. גבוהה ושוכך. כך וכך. כפי שרשמתי קודם, השתמשתי בתרופות נוגדות חרדה ועדיין לא ממש הצלחתי לישון הלילה. תודה, סוריקטה
העיתוי והדרך בה זה קרה... זהו. סוריקטה
אין לי ממש מילים רק להגיד לך שאתך את יכולה לשחרר צעקה לעולם עם כל הכאב הצער לא על אבדנו כי עם על כל השאר ... וזה שמת אולי ישחרר ממך את כל הכעס הכאב התסכול ויאפשר לך לחיות .. אוהבת אותך מקווה שהייתי מספיק מסונכרנת לך כי בעצמי לא בטוחה בזה כרגע .. אז סליחה אם לא חיבוק ענק אביב
קראתי עכשיו גם את תגובותייך לאחרים טוב שמת ....נגמר הסיוט מותר לחיות ואולי עכשיו בלי פחד עוד חיבוק אביב
אכן על האובדנים הרבים... הצעקה עדיין לא יוצאת, זה מדהים. רק כאן, לצערי רק כאן יש קצת מי שמבין, ורק כאן קצת הקשבה לפעמים. ובעיקר את, אביב. לא מרגישה כעס על פני השטח. אולי הוא מאד נחבא וגם אחראי לעכבות. לא יודעת. בעיקר עצב עמוק מאד. תודה ונשיקות, סוריקטה
סוריקטה אהובה איתך מקווה שהמוות שלו ישחרר בך משהו. ועדין... בטח מבלבל וסוער שלך שירה
שירה יקרה, תודה שהשמעת קולך. תודה על המילים הטובות, השתתקת קצת מאז, את יודעת, דואגת לך, סוריקטה
לאט יקרה , תני לעצב מקום . בקצב ובזמן ואיך שנכון לך כמו שאודי אומר . אתך בלב , בהחלט מבינה אותך בעמקי ליבי אביב
תודה על הדאגה. השתתקתי מאוד בהרבה מובנים. לא זוכרת מאז מה השתתקתי... הזכרון שלי גם השתתק (תזכירי לי?) (ולך אגיד כאילו זה לא חשוף כאן לעיני כל שאני במצב... ולא רואה איך לצאת קצת כדי לנשום) מקווה שחם לך בימים הקרים האלה כי לפחות הבסיס הזה... מקווה שאולי בסודי סודות מתעורר אצלך קצת אביב בפנים אחרי שהלכו לעולמם.... מקווה בשבילך כל כך לימים שקטים. (תכתבי סוריקטה, תכתבי, תספרי את הסיפור שלך תכתבי כמלאכת ריפוי תכתבי כי יש בך כשרון אדיר, תכתבי את הלא יאמן שלך) שלך שירה
אהובה שאת ויקרה מאוד אם את שמחה שמחה בשמחתך ואם עדיין לא יודעת אייך להגיב או להרגיש אני איתך בחיבוק גדול כל מה שנכון לך אני איתך רק עכשיו נכנסתי וראיתי את הודעתך חטולית
היי, שרון. יש לי בעבודה בוס שתלטן, נצלן, ללא ידע מקצועי, ואני לא סובל שהוא נותן לי הוראות. הוא כל הזמן אוהב להשפיל ולהיות בעמדת כוח, והוא מתייחס כך לשאר חברי הצוות. אני מבין שאני לא יכול לשנות את הבוס, כי יש לו סמכות, ולצערי הרב בעל הסמכות הוא בעל כוח, וכמה שאני לא צודק, הוא יכול להתעמר בי ובשאר העובדים בזכות הסמכות שלו. אני אישית חושב שהאצלת סמכות מלכתחילה יוצרת אי שוויון בין בני אדם, ולכן מתפתחת שנאה והרבה ריבים. השאלה שלי כיצד אני יכול להתמודד ברמה האישית עם רגשות ההשפלה והניצול שאני חווה, וכיצד להתמודד מול הבוס הקשוח והמאיים? אודה לעזרתך.
שלום לך, נכון שמקום עבודה שיש בו בוס/מנהל הוא לא שוויוני, אבל ככל הנראה במקומות עבודה יש צורך באדם שיגיד לאחרים מה לעשות, כדי שמשימות ייעשו בצורה יעילה וכדי שיהיה פיקוח על העובדים. כלומר, צריכה להיות היררכיה כדי שהמקום יתפקד. עצם העובדה שאדם נותן לך הוראות, אינה אומרת שהוא "נעלה" ממך או בעל ערך גבוה יותר ממך. כדאי לבדוק עם עצמך האם יש לך בעיה עם קבלת סמכות או דמויות סמכות, האם יש לך רגשי נחיתות לעומתם, קושי לקבל הוראות וכו'. אם כן, אפשר לפתח מודעות לנושא הזה, ולנסות לקרוא עליו חומרים, או לעבוד עליו בטיפול. בברכה, ד"ר שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה [email protected]
שלום.אני בת 31 בת בכורה להורי.אימי מאז ומתמיד התייחסה אלי כמובן מאליו ואפילו כשהייתי ילדה קטנה דרשה ממני התנהגות ואחריות של מבוגר. מעולם לא היו רוך או חמלה. בשנים האחרונות אינני מסוגלת יותר לשאת את הזלזול התמידי בו מתייחסת אלי. תוייגתי במשפחתי כאדם בעייתי ומוזר וכך מתייחסים אלי כל הזמן.גם אחיותי למדו ממנה לדבר אלי בזלזול וזאת למרות שלאורך השנים עזרתי לכולם המון במישורים שונים. למה חושבות שאני מוזרה? בגל דברים כמו שאני מקפידה לחלוץ נעלים בכניסה לבית או לשטוף ידיים לפני האוכל.בקיצור-סתם היטפלות.ניסיתי מספר רב של פעמים להסביר לאימי את תחושותיי אך היא ממשיכה לזלזל בי ופוגעת בי עד עמקי נשמתי. היא עוד מגדילה לעשות וכועסת עלי אם אני מעירה על משהו שביקשתי לכבד בביתי שלי או מעירה על כך שזה פוגע בי. אני אדם רציני,קרייריסטית עם קבלות להצלחה,נשואה ואמא, וכאמור הצלתי את אימי ממשברים לא אחת. לכן המכות כואבות שבעתיים. ויתרתי על הרבה אפשרויות למען משפחתי ואני אבודה לאור סטירות הלחי המצלצלות האלו. אציין כי היא כן עוזרת לי עם בני למסםר שעות בשבוע ולכן חושבת שהיא בסדר גמור. לעיתים אני חושבת שהיה לי יותר קל בלי העזרה וגם בלי הזלזול שבה איתה. מה לעשות אם לדבר איתה לא עבד? תודה
שלום לך, נשמע שהקבלה של אמך ושל שאר בני משפחתך מאוד חשובה לך. איכשהו, זה מוחמץ כל הזמן, ואת מרגישה לא מוערכת, מוקטנת, לפעמים נמחקת ומושפלת. הכאב והכעס גדולים עוד יותר, מכיוון שאת מרגישה גם כפיות טובה מצדם, נצלנות אולי. תחושת העוול היא גדולה, ואני מניחה שבלי שתעשי שינוי של ממש, התחושות שלך לא ישתנו. לדבר לפעמים לא עוזר, צריך להכיר בכך. ואז הדבר המתבקש הוא ליצור מרחק, בעיקר רגשי, כדי שלא תהיה להם כזו השפעה אלייך. מידת ההשפעה כמעט ולא תלויה במה שהם עושים, אלא בכמה את מוכנה לקבל את ההשפעה. מובן שזה לא פשוט. אני חושבת שהתקווה שלך שמתישהו תצליח לקבל הכרה והערכה, משאירה אותך צמודה, לא מוותרת על הקרבה, על אף שלרוב, היא מכאיבה לך. יהיה עלייך ללמוד ליצור מרחק. אולי פיזי קודם ( למשל, לוותר על העזרה בבייביסיטר), ואחר כך גם רגשי, עד שתרגישי פחות תלויה. אני לא מתכוונת לניתוק כמובן, אלא רק ליצירת מרחק מסוים, שמתוכו תוכלי להתחיל לגלות באמת, ולא רק על סמך הקבלות שציינת, שאת באמת שווה וראויה, גם בלי ההכרה וההערכה של בני משפחתך.
