פחד מדחייה

הי, יכול להיות חרדה חברתית רק מול בן המין השני.??. כלומר מעין ביישנות והתנהגות שאיננה טבעית..?? לפעמים אני מתנהגת כמו ילדה בת 3..נבוכה כשמישהו מראה עניין בי כבן זוג.. קראתי קצת על חרדה חברתית והיו לי רבה מתסמיניה אולם לא היה לי את הביטוי הקליני של הזעה לחץ וכו'.. למשל לא הייתי מעיזה לשאול שאלות בכיתה היום באוניברסיטה זה כבר שונה. הייתי מתביישת לדבר עם אנשים ברחוב. התביישתי כשהייתי נכנסת לחדר הומה אדם למשל שנכנסים לבית של דודים וכולם יושבים בסלון עד היום מרגישה לא בנוח לא משוחררת.. לא יכולתי לעמוד בפני קהל ובאוניברסיטה הברזתי מההרצאה של עצמי אולם לא ויתרו לי ואחרי שהופעתי פעם אחת השד לא נורא.. כלומר יש קצת את הסממנים " מרגישה לא נוח" אבל לא חרדה. האם נשארתי תקועה רק בעניין הזוגיות? מנסה לומר מנסה לברוח כשמישהו מנסה ליצור קשר עין איתי, נבוכה מתפרסת כשמדברים איתי סוג של ביישנות יתר..?

היי, אני בתולה מבוגרת ובעצם מבינה איכשהו שזה כתוצאה מזה שאני נמנעת ממין ואז גם נמנעתי מחבר לגמרי. וכך יצא שכל מחזר אפילו לא ניסתי. קראתי את הכתבה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2477853,00.html וכך הבנתי שאולי זה נובע מחרדה. לפי הכתבה אני סובלת ממקרה אחד ושתיים. את הסיבות בסעיפים הללו אני לא מבינה אם זה אני. אני רק יודעת שאין לי פנטזיות לא מאוננת לא אוהבת שנוגעים בי. הבנתי גם שזה יכול לנבוע מדימוי נמוך או הרגשה שלא מינית בעירום. המוזר הוא: שהייתי מאוד מחוזרת וגברים אפילו חשבו שיש לי גוף יפה. בעצם כשהייתי יוצאת לבר בצעירותי או שהיתה איזו תהלוכה נניח כמו ביום העצמאות, יום הסטודנט היו הרבה שמים אליי לב אבל תמיד העירו לי על הגוף שהוא יפה. מצד שני, העברו עליי ביקורת על הגוף מילדות ועד גיל מבוגר הן משפחה, מורים סתם אנשים ברחוב בצורה שלילית. שאני רזה חולה כחושה שלא אוכל ללדת אנורקסית וכו'.. עד שבאיזה שהוא שלב פשוט התביישתי בו והסתרתי אותו מכולם. משהו התעוות בתפיסתי וכשהייתי מסתכלת במראה הייתי נגעלת שונאת אותו. הייתי גם בוכה רציתי להשמין ולא יכולתי אגב אני בכלל לא אנורקסית. זה מנע ממני המון. גם רוב חיי כולל הבוגרים העירו לי על החזה שהוא שטוח גם הייתי רזה וגם לא התפתח בכלל אפילו לא ניצנים. ציפיתי שבשלב מסויים גברים יחפשו דברים אחרים כמו חברה רצון להתחתן אבל כל הזמן הכל סביב המראה. אני פשוט נלחצת מהעובדה שמישהו יגיד משהו ממש מסתירה את זה לא מתפשטת ליד חברות בטיולים תמיד זו הייתה לוגיסטיקה שלמה. היום כבר יש מעט אבל עדיין זה שטוח ואני יותר שלמה אבל אפשר להוריד לי את הביטחון בנקל. את בטח תאשימי אותי אבל לא מזמן היה לי דייט אחרי הרבה שנים.. ומה אמר בפגישה הראשונה? העיר על החזה. דבר נוסף שנראה לי גם יכול להיות סיבה לאדישות שלי למין זה שמצד אחד אני הייתי אובייקט מיני או מתייחסים אליי ככה גברים בהערות של מלל כשהייתי צעירה ועוברת ברחוב כל הזמן ניגשים אליי. וגם בהדבקויות של כל מיני יצורים אליי ברחוב. מצד שני גם בחורים שיצאתי איתם כבר בדייט הראשון עוד לפני התקשורת נמרחים עליי מנסים לנשק אני לא שם. נוצר מצב אצלי של פחד מגברים לא מבינה מה הם רוצים למה מתנהגים ככה כשלא מכירים מישהי? מה זה שנתתי למישהו את הטלפון שלי זה אומר שבפגישה הראשונה צריך ישר להתמזמז? אני כמובן עושה מה שטוב לי ולא זורמת אבל זה יוצר בי תחושה שהם לא רציניים מעבר לכך גועל אני ישר חושבת איתם על מין כי הם יוצרים את האווירה ואז עוד יותר נגעלת כי אין משיכה. יצא מצב שהבנתי שככה זה עם כולם והפסקתי לנסות לצאת. אני לא מבינה איך בחור בערב אחד של דייט אומר הרבה מחמאות וישר מנסה לקדם עניינים וליצור אינטימיות מלאכותית כשלמחרת הוא יכול להיעלם כלומר דיבורים כמו חול ללא משמעות. אני אדם כנה ומחפשת את הקשר החברי הנפשי ואז אח"כ יהיה לי נוח עם הגופני ואולי זה בגלל כל הבעיות שלי עם הדימוי וחסר הרגשה שאני יפה ואולי זה פחד מדחייה גם רגשית אבל בעיקר זה חוסר אהבה שלי את עצמי זה לא שאני שונאת את עצמי זה פשוט לא נינוחה נניח שאני עירומה לא מרגישה יפה סקסית. כמובן שאני לא נמשכת אליהם אבל בשביל שתהיה משיכה צריך להכיר את האדם אף אחד בעיניי הרי לא דוגמן. כשמתקרבים במהירות זה יותר מרתיע גם רגשית עוד לא ברור לי מיהו בכלל. אני רק יכולה לומר מה אני: אני לא נמשכת נותנת צאנס לא חושבת על להגיע למין איתו יוצאת בתמימות לעוד ערב של שיח מהנה ותמיד זה הקטע הגופני. אני מאמינה שאנשים מתנהגים אחרת ממני אולי הם יותר מיניים פחות חושבים ופועלים לפי תשוקה וחרמנות ופחות הצד של הרציונל עובד. אני לא יודעת מה לא בסדר ואיך זה קרה אבל בשלב מסויים בחיים שלי ממש התחלתי להלחץ כשאני קולטת מישהו מתקרב או מסתכל אליי אני רוצה שיילך כי אני מכירה את הסרט. הייתה גם תקופה שפתאום התחלתי לחטוף בחילה! אני חושבת שזה מאירועים שקרו לי עם בחורים שמעולם לא היה מישהו רך שמתעניין בי באמת. כל הזמן אותו סוג של חוויה. אומנם לא כתבתי לך סיטואציות שקרו אבל תהיי בטוחה שכששיתפתי הבנתי שכלום לא היה בסדר. סתם 2 דוגמאות: כשהייתי קטינה נהג אוטובוס תפס בידי ורצה להיות חבר שי ואז התחיל לדבר בשקט כשעלו אנשים. בגיל מבוגר: אדם שהייתי אמורה להעביר לו קו"ח למשרה כל הזמן התחיל לדבר על זה שאנחנו צריכים להיפגש בשביל לסדר את קו"ח למרות "שסדרנו" אותם בהתכתבות והיה מתקשר אליי ללא הרף והוא נשוי ולא ראה אותי מימיי ואמר שהוא נמצא בקרבת מקום למקום מגוריי שאותו ראה כמובן בקו"ח. רצה שניפגש ואיכשהו כשהצעתי בית קפה בשביל לא להיראות פרנואידית כי הרבה פעמים אני חושבת שאולי אני מגזימה ומה יכול לקרות? אז אמר לא חמודה אצלך בבית. כמובן שאין מצב. והנה זו דוגמא שמישהו לא ראה אותי אז לא יכול להימשך. אגב הוא מכיר את דודתי ככה הגיעו אליו קו"ח. כמובן שהוא לא טרח לשלוח אותם לקולוגות שלו והוא מכיר הרבה. הוכחה שהאינטואיציה שלי נכונה. אח"כ הציע לבוא אליי לאוניברסיטה וגם פה נלחצתי כי לעולם לא אכנס לרכב והרי ברור שבסוף יציע להסיע אותי. מנסה לומר נמנעת כבר מכל סיטואציה מהפחד. מרגישה שאני צריכה לשמור על עצמי. ויש עוד ועוד.. השאלה אפשר לפתור את הבעיה של הפחד! ולדעת איך לדעת על מי אפשר לסמוך. ברור לי שיש בחורים מקסימים! אני אפילו מקנאה כשאני ואה כאלו פשוט אני כל הזמן באותו לופ ויתרה מכך משהו פיזי גופני ובהתנהגות שלי כבר החל להשתלט עליי כשאני יוצאת ואני אמורה הכי לא לפחד.. ואז זה שוב קורה. תודה

היי, קראתי כתבה ויש לי את כל הסיבות שנמנו בה. מצויין לעיל. כמה זמן ייקח לי לצאת מזה אם אלך לטיפול והאם באמת אפשר להתגבר על הפחד הלא מודע ורצוני? תמיד בורחת מקשר כי המגע מהיר אני קופצת אפילו בדייט ראשון כשמנסים לחבק או לנשק אותי כנראה זה חוסר אמון או ביטחון שלא מאמינה וגם יש לי פחד מאינטימיות גופנית כלומר עירום ושיגעו בי כי אני לא אוהבת את עצמי ושוב צריך בנ"ז שתומך שאפשר לסמוך עליו וכו' שלא ביקורתי אבל כולם כל כך משוחררים במין והכל מהר ולא הצלחתי למצוא מישהו כזה או לשלוט בקשר . איך יוצאים מהמעגל הזה? בעיקרון אני חברותית ותמיד בנים לא זרקו אותי בדייט זו אני שבורחת.. תודה. להלן הסיבות שלי: 1. פחד מדחייה הפחד לאבד את בן או בת הזוג משמש גורם משמעותי לפחד מאינטימיות. כאשר אחד מהצדדים חושב את עצמו לנחות או בעל ערך מופחת בהשוואה לבן הזוג שלו, הדבר עלול להוביל לחרדה אמיתית מאינטימיות, הן רגשית והן מינית. 2. דימוי גוף- עברתי ביקורת רבה מגיל צעיר עד מבוגר פחד מאינטימיות שמקורו בדימוי גוף נמוך אינו תופעה נדירה. בעולם המערבי המונע על ידי תעשיית הפרסום אשר קובעת סטנדרטים כמעט בלתי אפשריים של יופי, רבים המקרים בהם אנשים מרגישים לא בנוח עם גופם והדבר בא לידי ביטוי גם בכל הקשור לאינטימיות. 3. חוויות זוגיות שליליות- הצלחתי להיפתח לקשר אחדשהיה דיי אפלטוני וכשנתתי אמון נגמר חד צדדי ובגלל שגם ככה קשה לי נכנסתי למשבר ופחד להתאהב. לחוויות זוגיות מן העבר יש השפעה מרחיקת לכת על מערכות היחסים שבאות לאחר מכן. חוויות שליליות כגון חוסר הצלחה בזוגיות, חוסר כימיה, אי התאמה מבחינה מינית, פרידה חד צדדית ולב שבור, כל אלו עלולים להוביל לפחד מאינטימיות. המשקעים שנותרו בעקבות יחסים כושלים יכולים להוביל לחוסר תקשורת וחרדה עמוקה מבן או בת הזוג החדש וקושי לפתח אינטימיות ולפתוח את הלב שוב. 4 חוסר אמון- חוויתי חוויה של נטישה רגשית ם אח ההורים ובוז התעלמות מצרכים... היחסים בבית בין אבא ואמא מעולם לא היו טובים יש יחסי שולט נשלט המון כוח מילולי דיבור גס בוטה מזלזל משפיל. האם זה קשור? אחת הסיבות הנפוצות לפחד מאינטימיות היא חוסר אמון בין הצדדים במערכת היחסים. אמון הוא מרכיב בסיסי בזוגיות אינטימית, חמה, אוהבת ותומכת. פחד מאינטימית שמקורו בחוסר אמון עלול להשפיע הן על זוגות בשלב הדייטינג הראשוני והן על זוגות ותיקים. כאשר צד אחד לא סומך על הצד השני, הוא נוטה להימנע מאינטימיות רגשית ופיזית באופן לא רצוני, בגלל תחושת אי נוחות וחוסר יכולת להפתח ולתקשר. 6. הפרעות דיכאון וחרדה- הייתי בדיכי בגלל אותו בחור שנה וחצי אבל גם בגלל כל מה שעברתי בבית ובחיים גרם לי להיות פסימית ללא שמחת חיים .הפכתי פסיבית מלרצות חבר להכיר למה זה טוב? הרגשתי שקשה שמישהו יבין אותי לא רציתי לשתף אחר במה שאני עוברת רגשית בבית או מה שקורה בבית.. דיכאון העלול לגרום להסתגרות, חוסר מצב רוח, תחושות אשמה, , ערך עצמי נמוך וחוסר יציבות רגשית, מובילים לעיתים באופן ישיר לפחד מאינטימיות וחוסר רצון ואף בושה לחלוק את כל אלו עם מישהו אחר. במקרה כזה, כאשר לא משתפים את בן הזוג במצב הנפשי, הוא עלול לפרש לא נכונה את דפוסי ההתנהגות של הצד האחר ולראות בהם כחוסר התלהבות, חוסר משיכה ואף סלידה וללא טיפול המצב עלול להסתיים בפרידה, שהיתה יכולה להמנע. . מערכת היחסים של ההורים כולנו מושפעים מכל אשר ראינו בילדות שלנו. על כך אין עוררין. מצבם הזוגי של ההורים שלנו משפיע מאוד על דפוסי ההתנהגות הזוגית אותה אנו נפתח. ילדים לזוגות פרודים, חד הוריים או לזוגות שעברו תהליכי גירושים נוטים יותר לפתח פחד מאינטימיות. מודל זוגי של הורים אשר הרבו בריבים וויכוחים או סיימו את היחסים בפרידה מכוערת, עלול לצרוב בתודעה שאלו הם למעשה יחסים זוגיים, למרות שאין כך הדבר, ומכאן לילד לאותם הורים רצון עז, לא מודע בהרבה מהמקרים, להימנע מחוויה לא נעימה זו. בקיצור נמנעתי מלהכיר התביישתי במי שאני בחוסר ניסיון זוגי קושי במגע ני מאוד ביישנית ונבוכה מהר מסיטואציות.. והכי קל זה לברוח.. אין לי אמון כל כך בזרים ולא מתאהבת מהר לכן גם נוצר קושי גופני. לאיזה טיפול לפנות פסיכיאטרי ,פסיכולוגי, פסיכוסקסולוגי או סקסולוגי? חשוב לי להדגיש שאני לא בדיכאון אך כשעוברים תקופות קשות אין מצב רוח..התביישתי מהבית שבו אני באה להביא אורחים וכו'.. המצב כיום אחר לגמרי דרך אגב תמיד עבדתי ולמדתי זו רק הרגשה פנימית של חוסר שמחה ואקטיביות בלהכיר ולהכניס מישהו רגשית לחיים. פחד להיפגע דימוי גוף נמוך זה לדעתי הגורם הראשוני שהתחיל מגיל צעיר מאוד.. אני בלופ. האם טיפול קצר מועד יכול להעלות אותי למסלול? אני בעיקר מחפשת לעבוד על המיניות ודימוי הגוף אם השאר אני כבר בסדר... נראה לי . תודה מראש

הי, מגיל העשרה התחמקתי מניסיונות עם בנים כי לא הייתי מתאהבת מהר וההורמונים לא השתוללו אצלי אני מודעת לכך שלא הייתי כלל מפותחת ובגיל 18 אפילו לא התפתח אצלי החזה גם לא ניצנים..מה שגם גרם לבושה. אני יודעת אפשר לומר בגדול שהדימוי הגופני ( של חוסר חזה) ואי הרגשה של נשיות + פחד מדחייה רגשית מאוד גדולה אצלי מנעו ממני שלבים מסויימים. בצבא הייתה לי אהבה אך הפרידה ריסקה אותי והייתי בדיכאון מאז אני מאוד בררנית בבחורים כאילו מחפשת אישור מי רוצה אותי ומי רוצה לנצל..( כי כשהייתי קטנה והם היו בוגרים הבנתי שיש פערים) אני מאוד דחוייה על ידי אבי ועברתי התעללות נפשית.. בקיצור יוצא מצב שאני לא מוכנה לנהל מערכת יחסים מחשש לדחיה פיזית ורגשית כאחד מאוד מאוד נעלבתת מהר פוחדת גם שתהיה אהבה ואז יגמר.. כל זה הביא אותי לשנים של חוסר רצון מוחלט בחבר אגב הורי התגרשו בהליכים מכוערים מאוד מאוד וזה השפיע עליי בכללי למה אני צריכה זוגיות, להתחתן, וכו'.. כיום גם אם אני רוצה יש בעיה של חוסר ניסיון מיני וזוגי.. מרגישים את זה אני מסוגלת להתנהג כמו ילדה קטנה וממש מפגרת ביחס לגיל! לפעמים אני אומרת שיש בנות גם בגיל יותר מבוגר או צעיר שזו המערת הראשונה שלהם ועדיין הן בעלות עמוד שידרה לא נלחצות מחוסר ניסיון וכו'.. שמתי לב כשיש בחור שאני רוצה!!! אני עושה את כל הטעויות האפשריות וכשיש מישהו שאני לא רוצה אז הכל בסדר... וסתם בכלליות: תמיד סירבתי לבחורים כי ראיתי בהם נחותים לא חכמים אף אחד לא נראה לי התנהגותיות ושכלית וגם ראיתי ברובם כאלו שרוצים לנצל.. אני לא יודעת למה אני ככה ולא מתאהבת בקלות אפשר לפתור את זה ע"י פסיכולוג? אפשר אפשר להדביק פערים בגיל 30? הקטע המיני והמגע גם קשה לי..